פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי דמאי ג:ב:ב

דר"מ היא. מתני' דקתני אפילו בדמאי לא יפקיר דר"מ היא דאמר בפירקין דלעיל לא התירו למכור בדמאי אלא לסיטון בלבד דמחמיר ר"מ בדמאי דאי אדם אחר שאינו סיטון רוצה למכור בגסה חייב לעשר הואיל ואין דרכו הגסה טפלה לו וה"נ מחמיר הכא דאפילו בדמאי לא יפקיר שאין דרכו של אדם להפקיר מאי דחזי ליה אלא א"כ יעשר כדפרישנא:

שהזוכה זוכה בדקה ואין המפקיר וכו'. פי' רבנו שמשון ז"ל כלומר זה שהשליך והפקיר לא דמי למוכר בגסה דאמר בפירקין דלעיל שהוא פטור מלעשר שהזוכה דהיינו אותו שמוצאן מלקט מעט מעט דהיינו דקה והקשה על זה הרא"ש ז"ל ולא ידענא מה צריך לטעם זה דהא דאמר לעיל דהמוכר בגסה פטור מלעשר היינו במוכר לחבר לפי שיודע שפטרו חכמים למוכר ויעשר הוא אבל במוכר לע"ה בכל ענין חייב לעשר דהכא נמי חייב לעשר משום ע"ה המוצאן דאילו חבר המוצאן יעשרן דמאי שירא שמא הושלכו אחר שנגמרה מלאכתן למעשר עכ"ד וכן כתב הרמב"ם ז"ל הטעם הזה בעצמו בפ' י"א דהיל' מעשר ותמהני וכי בעלי הגמרא קטלי קני באגמא הוו ונעלם מהם הטעם של אלו הרבנים ועוד מה שייך במלקט מעט מעט מה שימצא ילקוט אם ירצה דמופקר ועומד הוא ועוד מה שייך חיוב במוצא עלי ירק אלו לא בע"ה ולא בחבר דהא קיי"ל דהפקר פטור מן המעשרות ואפילו הפקיר דבר שנגמרה מלאכתו כדאיתא בהדיא במס' מ"ש בפ' לא יאמר ומתני' דפרק קמא דפאה דתנן ונוטל משום הפקר עד שימרח דמשמע אבל אחר מירוח לא הא מוקמינן לה דבהפקר זוטא מיירי כגון דהפקיר לעניים ולא לעשירים וכב"ש אבל בהפקר רבא דכ"ע לא פליגי אפילו אחר מירוח נמי פטור. לכך נ"ל לפ' דה"ק אפי' רבנן מודו הכא דלא יפקיר אלא א"כ יעשר כי היכי דלא יפקיר חיובא דרבנן דבשלמא גבי מוכר אקילו רבנן בכל מוכר גסה משום דהזוכה כלומר המשתכר עמו דהיינו הלוקח יזכה בדקה ומשתכר בה ומפני גדרו של המוכר פטרוהו כדאיתא לעיל אבל הכא אין מפקיר הזה מפקיר בגסה כלומר דלא מפקיר בשופע ובעין טובה אלא מפני כובד המשא הוא שמפקיר ובעל כרחו הוא ומשום הכי אפילו בדמאי אחמור ובהא אפילו רבנן מודו:

כיון שאדם מפקיר דבר וכו'. פלוגתא דר"מ ור' יוסי איתא לעיל במס' פאה פ' ב"ש ובפ' אין בין המודר והכי תניא התם ר"מ אומר כיון שאדם מפקיר יצא דבר מרשותו ר' יוסי אומר אין הפקר יוצא מתחת ידי בעלים אלא בזכייה וה"פ ר"מ סבר מיד שהפקירו הוי הפקר ופטור מן המעשר ואפילו שקדם וזכה לו הבעל דהיינו הוא היינו אחר ור' יוסי סבר הפקר כמתנה מה מתנה לא זכי בה מקבל עד דאתיא לרשותיה אף הפקר לא נפיק מרשות מפקיר עד דאתי לרשות זוכה וכיון דלא זכי בה אלא הוא לא נפקא מרשותיה וחייב במעשרות כך מפורש במס' פאה פ' ב"ש וכי אמרינן לית הדא פליגא על ר"מ מסקנא דמילתיה דר' יוחנן היא להכריח אוקמתא שלו דמקשה לר' אלעזר דמוקי לה כר"מ דהיכי מצי לאוקומה כר"מ על כרחין אי אתה יכול לחלוק ולומר דהא כר"מ דהא כיון דהשליך העלין בארץ יצאו מרשותו והפקר גמור הוא ופטור מלעשר ומ"ט דמתני' אלא מאי אית לך למימר משום דהפקר דהכא בעין רעה הוא ולאו הפקר גמור חשיב דחיישינן שמא יעשה כן לכתחלה ואפילו ליכא כובד דהא אינו מפקיר אלא משום כובד המשא:

ואפילו על דר' יוסי לית הדא פליגא. לר' אלעזר קאמר לה כלומר ובהך אוקמתא גופא מצינא לאוקומה נמי אפילו כר' יוסי דהיינו דקאמינא דדברי הכל היא דאע"ג דר' יוסי סבר התם דעד דלא אתי לידי זוכה לא הוי הפקר אבל בזכיית אחר מיהת הא קא מודי דהוי הפקר וא"כ תקשי לך מתני' לר' יוסי דלדידיה מה איכפת לן דהשליך העלין דמאי אמרת דימלך ויחזור הוא ויזכה בהן כיון דזכייה דאחר ליכא אין הפקרו הפקר ובזכותו הוא דאיכא חששא ולא בהשלכה לאחר ולא יזכה עד שיעשר מיבעי ליה מאי לא ישליך דקתני בהשלכה ליכא מידי ואי דלא נמלך וזכי בהו אינש דעלמא הפקר גמור הוא לדידיה ומי לא מודי ר' יוסי דהויא זכייה כי זכי ביה אחרינא ומאי לא ישליך לא קשיא דכי אמר ר' יוסי היינו במפקיר כרמו שמפקיר ברבוי שופע דבעין יפה מפקיר ומשו"ה אפילו שהפקיר בלא מעשר כי אתי לידי זוכה הוי הפקר אבל הכא דאין מפקיר אלא הגרוע דהא עלין הוא דמפקיר ואפילו מאי דמפקיר לאו מדעתיה הוא אלא בעל כרחיה ואפילו שזכה אחר לאו הפקר הוא הילכך לא ישליך עד שיעשר כן נ"ל פי' סוגיא זו: