פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי דמאי ג:ב:א

הרוצה לחזום. נר' בעיני שהוא כמו לחסום דהיינו לכרות העלין כמו שעושין לכרישין ולשומין ולצנונות דכלהו חזו לאכילה ולהקל ממשאו עקלן בידיו וקצצן והשליכן בדרך ומנא לן דחסימה לשון כריתה דתנן בפ' י"ו מכלים הסלים של עץ משיחסום ויקנב והיינו כשכורת אותן קצוות של נצרים או של גומי בסוף הסל וכן פי' הרמב"ם ז"ל בפי' המשנה ועוד נראה לפ' שהוא כמו לעזום תר' ירושלמי ומלק את ראשו ויעזים את רישיה. ולא מימנעי רבנן מלהחליף סמ"ך בזי"ן כדכתיב נתעלסה באהבים וכתיב ועלזו לפניו, וכן שנינו במתני' שאינו מעושר ומפ' בגמר' כמו מחוסר:

הרוצה לחזום עלי ירק. מוכח בגמ' דבדמאי מיתנייא ובתוספתא משמע נמי דבדמאי מיתנייא דתניא התם הרוצה להחזים עלי ירק ולהקל ממשאו לא ישליך עד שיעשר ר' יוסי אומר ודאי אסור דמאי מותר משמע דת"ק אפי' בדמאי קאמר וכגון שלקח החבר מע"ה דמקח קי"ל דטובל כדאי' בפ"ק דמעשרות ובס"פ המביא כדי יין ואין צריך לאוקומה בירק שנאגד וקאמר דאם מפקירן על אם הדרך ולהשליכן לאיבוד לא יעשה כן אבל פשיטא דאם הפקיר דמהני ודמי להא דתנן בפ"ק דפאה ונותן משום הפקר ופטור וכו' עד שימרח הא מירח לא יפקיר ואם הפקיר מופקר כדאמרינן התם:

שאינו מעושר אלא מניין. מפ' בגמ' שאינו מחוסר לבעלים אלא מניין כלומר כבר קנה במשיכה או בהגבהה ואינו מחוסר אלא מניין שהיה להן מניין קצוב כמה קלחים נותנין במעה או בדינר א"נ שהתנו ביניהן כמה קלחים יתן והמנין כבר משלים תנאי המכירה ואינו חוזר בו הלוקח מטעם זה וקנייתו קיימת וכיון דזכה בו אי אפשר לו להחזירן עד שיעשר כדתנן לעיל שצריך לעשר את שהוא מוכר:

היה עומד ולוקח. כגון שהיה בורר אי זה מהן יקח ולא גמר בלבו לקנות והכי מפ' בגמ':

וראה טוען אחר. משא אחרת שיש בה אגודות אחרות יפות מזו מותר להחזיר בלא מעשר מפני שלא משך: