פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי דמאי ג:א:א

מאכילין את העניים דמאי. היינו כב"ה דסיפא דקתני וחכמים אומרים גובין סתם וכו' דאילו ב"ש כיון דפליגי בסיפא ה"נ דפליגי הכא והכי איתא בפ' ג' שאכלו ובפ' בכל מערבין בהדיא תנא ב"ש אומרים אין מאכילין:

העניים. בגמ' פליגי בהו אמוראי איכא מ"ד דדוקא בעניים חברים ואיכא מ"ד אפי' בעניים עמי הארץ:

אכסניא. אורחים ובגמ' פליגי אי אפילו בישראל או דוקא בגוים:

מאכיל את פועליו דמאי. בגמ' משמע שנותן להן סעודתן מדמאי בשכרן ומשום שהיה דמאי לא חשיב פורע חובו בטבל דאילו ודאי דכ"ע אסור לפרוע בו חובו ועניים היו וחברים וקסבר ר"ג דפועלים נמי דאע"ג דנהנין ממעשה ידיהן עניים חשיבי ורבנן פליגי עליה כדמוכח בגמ' אלא דבעל הבית מפריש ומאכילן:

את שאינו מעושר למעשר. בגמ' פריך משום שהוא כשר יפסיד ומשני לה: