פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי דמאי ב:ה:א

ה"ג ר"מ אומר את שדרכו לימדד בגסה ומדדו בדקה טפלה דקה לגסה, וכן הגירסא בספרים שלנו וכן משמע בגמ' וכן גריס הרמב"ם ז"ל ור"מ אזיל בתר המינין הנמכרין וכיון דדרך אותו המין למוכרו בגסה כגון תבואה אם מדדו בדקה טפלה היא ודיינינן ליה בגסה ומיפטר והה"נ דאם דרכו לימדד בדקה כגון קטנית ומדדו בגסה מחמיר ר"מ דבתר דקה שדינן לה דבתר המינין אזלינן ולא בתר המדות והכי איתא התם בתוספתא בהדיא, את שדרכו למדוד בגסה ומדדו בין בגסה בין בדקה טפלה דקה לגבה, את שדרכו למדוד בדקה ומדדו בין דקה בין גסה טפלה גסה לדקה, דברים הנמכרים בגסה אלו מיני תבואה, וקיטנית דרכו לימדד בדקה דברי ר"מ ע"כ, ורבנו שמשון ז"ל היה טעות בספרו ודחק עצמו לומר דתרי תנאי ואליב' דר"מ והנכון כגירסא שלנו:

ביבש ג' קבין. כגון תבואה וקיטניות:

בלח. כגון יין ושמן שמוכרין במשקל:

דינר. ולא תני ביה מדה אלא דמים, וביבש מני מדה ולא דמים בגמ' מפ' לה:

סלי תאנים וענבים. בהני לא שייך מדה אלא מניין ודרכן היה למוכרן כך ליטרין אשכולות לדינר כך ליטרין תאנים לדינר דומיא דסלי ירק דבעל הגנה עושה מהן אגודות ומוליך לחנות למוכרן במניין ומי שנותנן בלא מניין אלא יפה כמות שהיא קרוי אכסרה, בלשון ישמעאל קרוי להפסד כ'סארה, וכך פי' בערוך ז"ל ומשמ' לקמן בפ' מאכילין דהני סלין כמדה גסה חשיבי ומשום שמוכר אכסרה שרי להו ר' יוסי למכור דמאי ורבנן פליגי עליה ולית להו טעמא דאכסרה דאין כאן מדה קבועה כמו הסיטון הילכך אע"ג דהוא זבין להו באומד ומפסיד בטלה דעתיה: