פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי דמאי ב:ב:ה

הנאמן על הטהרות. כגון שקבל עליו דברי חברות דתנן לקמן אינן מוכר לע"ה לח ויבש. ובתוספתא קתני המקבל עליו להיות חבר לא יתן תרומה ומעשרות לע"ה ולא יעשה טהרותיו אצל ע"ה ושיהא אוכל חולין בטהרה ופשיטא דבעי לקבולי עליה הראשונות השנויות במשנתנו שלא למכור בלא מעשר דהא מוזהר אלפני עור ולא מני הכא אלא דברים הנוספין על שכבר הוא נאמן וכן כ' רש"י ז"ל בבכורות בפ' עד כמה דברי חברות מפ' בתוספת' במס' דמאי שלא יתן תרומה ומעשר לע"ה ושלא יעשה טהרות אצל ע"ה ושיאכל חולין בטהרה ושיעשר את שהוא אוכל ואת שהוא מוכר ואת שהוא לוקח ע"כ ולא תנינן להו הכא ארבע בהדי חברות ואחריני כדי להיות נאמן אלא ודאי כדפרשינן:

במחארח. ת"ח אצלו יכול לאכול בביתו בלא מעשר אבל רבים אינו נאמן עד שיקבל עליו ברבים דהיינו בפני ג' חברים כדאיתא בפ' עד כמה:

דאפילו אני איני נאמן עד שאקבל עלי ברבים. כדאמר לקמן דאפילו תלמיד חכם צריך לקבל עליו דברי חברות:

כגון אני לר' שמואל בר רב יצחק. שסומך עלי מחמת אהבתו עלי ואני עליו:

מן שוקא הוא אכיל. והוא דמאי ותנן לקמן בפרק מאכילין דאין אדם רשאי לשלוח דמאי לחברו ומאי רבותיה: