פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי דמאי ב:ב:ד

א"ר יונה וכו': ר' יונה ור' יוסי פליגי אליבא דר' יהודה ור' יונה אמר דהנאמן על המעשרות ומתארח אצל ע"ה חברו לא מפני שהוא אינו חשוד בעיניו לאכול אלא דקים ליה דבשביל החברותא לא יאכילנו איסור ומ"ט ולעולם אימא לך כדרך שזה המקבל עליו להיות נאמן דאינו מאכיל כד איני אוכל:

חברים אינן חשודין. מלשון חברה ולא מלשון חבר ת"ח אלא בני אדם דגיסי ליבייהו אהדדי קרי להו חברים. ור' יוסי סבר דכל זמן שהוא בבית ע"ה נחשד לאכול ומודי בה ר' יהודה אלא דסבר דכשחוזר לביתו אינו מאכיל מפירות ביתו אלא המעושרין:

וקאמר דמתני' פליגא. דמשמע דכשאינו נאמן על עצמו אינו נאמן על אחרים ולא משמע ליה למקשן דליפלוג ר' יהודה בהך סברא אלא דקסבר דאף על עצמו לא נחשד כדקאמר ר' יונה וכן פי' ר' שמשון ז"ל:

מיליהון דרבנין. דהיינו ר' חנינא ור' יוסי בש"ר יוח':

מסייעין לר' יוסי. דאמרי' שלא אמר ר' יהודה שלא נחשדו אלא דוקא בסוף כלומר כשחזר לביתו אינו חשוד על פירות ביתו לא לאכול ולא להאכיל:

אבל בתחלה. כשהלך ונתארח אצל ע"ה נחשד כל זמן שהוא שם ואי כר' יונה מה בין בתחלה ומה בין בסוף דהא איהו לא אזיל להתם אלא דקים ליה שלא יאכילנו טבל באותה סעודה וכן פי' רבנו שמשון ז"ל:

חוץ מדבר אחד. מן השנויין במשנתנו אין מקבלין אותו ואפי' לר' יהודה מודי בהא דלכתחלה צריך לקבל כל דבר אבל כשקבל ונחשד לדבר אחד אינו חשוד לכל: