פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי דמאי ב:א:ג

לא שנו. דמתעשרין דמאי בין בארץ בין בח"ל:

אלא בלוקח מישראל. שחבר לקח מע"ה הלוקח מישראל:

אבל בלוקח מן הגוי. חבר שלקח מע"ה הלוקח מגוי חייב לעשרן ודאי וטעמא מפרש לקמיה:

רוב א"י נתונה ביד גוים. כלומר בימי חכמי המשנה היתה נתונה וכו' ולא לקח הגוי כי אם מגוי ולא עישר כלל ומתני' סברה כר"מ דאמר דאין קנין לגוי כלל בא"י להפקיע מידי מעשר ואע"ג דלעיל בפ' הפאה נתנת ס"ל לר' אלעזר דר"מ מודי דיש לו קנין נכסים ספוקי היא דמספקא ליה והשתא פשיטא ליה דכי היכי דקרקע לא קני ה"נ פירות לא קני ולקמן נמי בפ' הלוקח מן הנחתום פליגי אמוראי אליבא דר' אלעזר וסברי דר"מ מודי דיש לו קנין נכסים דאם נגמרו הפירות ביד הגוי דקני וסתמא דתלמודא דהכא ם"ל כר"מ דאין קנין לגוי כלל ואפילו קנין פירות:

נתונה ביד ישראל. והגוי לקחו מישראל והוו דמאי:

ר' אלעזר חייש למיעוטא. כלומר אפילו נימא דלעולם סבר ר' אלעזר כר' יוחנן דרוב א"י וכו' אלא דטעמא דר' אלעזר משום דחייש למיעוטא:

סירקי שהיא מסתפקת יום אחד מן האיסור. שיירת ישמעאלים שמביאין חטים למכור וראינו שלקחה יום א' ממקום החייב לעשר:

נעשו הוכיח לכל הימים. וחייבין לעשר הלוקחים מהן משם ואילך אלמא דבתר יום א' שדינן לכלהו יומי:

ונעשה אותו הגר הוכיח לכל הגרים. בתמיה' אי אשתכח דגר שנתגייר הוי מעמון ומואב מי אסרינן לכלהו גרים בבנות ישראל דנימא דנעשה גר זה הוכיח לכלן הא ליתא דבהדיא תניא בפ"ק דמס' יבמות מקבלין גרים מן התרמודין וכ"ש ממקומות אחרים:

אלא כיני. אלא כך הוא האמת כדאמרן לעיל וטעמא דר' אלעזר דסבר דרוב א"י ביד גוים וטעמא דר' יוחנן דסבר דרוב א"י ביד ישראל: