פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי דמאי ב:א:א

מתעשרין דמאי. כדמפ' טעמא בגמ' דכלהו הני מינכרי ומובדלין מאותן של ח"ל ובודאי מארץ ישראל באו דלא גזור בח"ל תרומות ומעשרות אלא בפירות הניכרים אבל שאין ניכרים לא גזור כלל ואלו גזור בהו ואפילו דמאי דמארץ ישראל גופה נינהו והיינו אליבא דר' יוחנן באותן הימים שרוב א"י נתונה ביד ישראל כדמפ' בגמ' וכבר האריך בזה רבנו שמשון ז"ל בפ"ק דמכילתין:

בכל מקום. ואפילו מכזיב ולהלן והרמב"ם ז"ל כת' בפ' י"ג דהיל' מעשר דהיינו ככל סוריא וז"ל פירות שידוע שהן מפירות הארץ שהחזיקו בה עולי בבל אעפ"י שהן נמצאות בסוריא חייבין ואצ"ל בארץ שהחזיקו בה עולי מצרים הרי אלו חייבין בדמאי ומפרישין מהן תרומות ומעשרות ומ"ש לפי' הדבילה וכו' ע"כ, ומסתברא דכיון דמנכרי דודאי מא"י הן בטעמן ובמראיתן אפילו בח"ל נמי צריך הלוקחן מע"ה לעשרן דמאי ובגמ' מפ' דמתני' אף בלוקחן מן הגוי נמי מיחייבא והיינו באותן הימים דרוב קרקעות דא"י הן ביד ישראל וא"כ שכשבאו בח"ל אפילו ביד גוים חייבים דמעיקרא ביד ישראל הוו אבל בזמן הזה דרוב א"י מסורה ביד גוים פטורין הן מעיקרן ולא נתחייבו וכן מצאתי לה בר"י מסיפונטי ז"ל:

כל המשתמש ממנו פטור. כלומר אפילו בארץ דהא מינכר ומובדל מאותו של א"י ולא אתי לאיחלופי ובגמ' מפ' נמי מקומות שלא כבשו עולי בבל דיש מינים אסורים בהם שבאין להן מהארץ של עולי בבל דמינכרי שהן משם: