פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי דמאי א:ג:א

הלוקח לזרע ולבהמה. הלוקח מע"ה מפירות מן השוק לזרוע או לאכול לבהמתו פטור מן הדמאי. דזרע ואכילת בהמה עראי חשיבא כדתנן בריש מס' פאה ונוטל מן הגורן וזורע ופטור מן המעשר עד שימרח ואכילת בהמה נמי כדתנן התם ועוד דאמרינן פ' אין עומדין דאכילת בהמה עראי חשיבא ואיתא נמי בפ"ק דפסחים ודווקא משום דמאי הא ודאי בעי לעשורי דאע"ג דאכילת בהמה עראי היא הא קי"ל דמקח טובל כדאיתא במס' מעשרות:

וקמח לעורות. לעבדן וטעמא דכל הני דעראי חשיבי ובדמאי הקלו מה שאין כן בודאי דכיון דנתמרח אסור לזרוע הימנו בין דבר שאין זרעו כלה בין דבר שזרעו כלה כדאיתא בגמ' שאין זורעין טבל:

מכזיב ולהלן פטור מן הדמאי. אסיקנא לעיל דהאי דמאי לאו דוקא דאפילו ודאי נמי אין מפרישין בעיר כזיב ובהא מודו ר' יוחנן ור"ל ופיטורא דכזיב הויא בין הלוקח מן החמרים בין הלוקח מן האוצרות וטעמא דרחוקה היא מארץ ישראל שכבשו עולי בבל דצידן היא קרובה וצור ג"כ היא קרובה כצידן וכזיב רחוקה מצור כדאיתא בגמ':

חלת ע"ה. שתיקן עיסתו בטהרה כגון דחזינן דטבל והזה ונתנה ע"ה לכהן חבר ואשמעינן דאותו חבר פטור מלעשרה וטעמא מפ' בגמ':

והמדומע. ע"ה שנפלה לו סאה תרומה לפחות מק' סאין תבואה שלו ובא ומוכרן לכהן פחות מדמי אותה סאה:

והלקוח בכסף מעשר. שלקח דמאי בכסף מעשר שני בירושלם ובגמ' מפ' ואפילו שהכסף מעשר הוא של ודאי שרי:

ושיירי מנחות. ע"ה שהקריב במקדש מנחה שהקומץ למזבח והמותר לכהני משמר אין צריכין הכהנים לעשר אותו המותר דלא חיישינן שיקריב ע"ה במקדש דבר שאינו מתוקן ודוקא משום דפירות ע"ה ספק ואדרבה קי"ל רוב ע"ה מעשרין הן הוא דשריין אבל אי הוו ודאי אע"ג דאקדשינהו למנחות אסירי בין להקריבן בין לאכול השיריים דכתיב ממשקה ישראל מן המותר לישראל וטעמא דכל הני מפ' בגמ':

שמן ערב. בגמ' מפ' דוקא שמן של פלייטון דעיקריה לסיכה ולא לאכילה דדמי לקילור אבל שמן ורד דעומד נמי לאכילה מודו ב"ה דחייב בדמאי:

ב"ש מחייבין. מוכח בפ' הלוקח מן הנחתום דב"ש אפילו בלוקח לזרע דרישא נמי פליגי ומתני' ה"ק גבי שמן ערב דהני לסיכה וליכא אימת קדשים ביה פליגי ב"ש אבל בחלה ומדומע ושיירי מנחות אע"ג דאית בהו אכילה כיון דאיכא אימת קדשים דכ"ע לא פליגי דפטורין מן הדמאי ודלא כר"ש בן יהודה והכא פליגי משום דליכא אימה דקי"ל דסיכה כשתייה לכל דבר כדאמרינן בפ' בתרא דיומא וטעמא דב"ה דפטור דבדמאי הקילו דסיכה בשמן ערב עראי בעלמא הוא דהוי דבני מלכים הוא דסוכין בו ודמי לזרע וכו' דלא גזרו רבנן אלא באכילה דשכיחא: