פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי חלה ד:ב:א

שני קבין. של חטים שלש כל קב בפ"ע בענין שהן פטורין מן החלה:

וקב אורז או קב תרומה באמצע. ונושך בזה ובזה אפ"ה אין שני הקבין של החטים מצטרפין ותרומה פטורה מן החלה היא כדתניא בספרי וכתבתיה במס' דמאי פ' הלוקח מן הנחתום ובגמ' מפ' אמאי תני אורז ותרומה:

שניטלה חלתה באמצע מצטרפין. כלומר לא חשיב הפסק כמו מין אחר דהא נתחייב בחלה אלא שתרמוה כבר:

שהיא אינה נגררת אינה מצטרפת. שהייתי טועה לפרש משנתינו דקתני דתרומה אינה מצטרפת דמיירי בתרומה דאינה גוררת כגון תרומת עיסת דוחן או קרמית בין שני קבין דחטים דאינו נגרר עם העיסה אבל תרומה דחטים עם החטים דהא נגררת מצטרף להכי תני אורז דאפילו דגריר עם החטים לא מצטרף ומינה שמעינן דתרומה דקתני כי האי גונא הוא דקתני לה קב הגוי אין מצטרף, ואפילו נתגייר אח"כ דבעידנא דהשיכן עיסת גוי הויא ולית בה שום חיוב דעריסותיכם כתיב ודמי לתרומה:

קב תרומה וכו'. קא יהיב טעמא למילתיה מ"ט מדומע אינו מצטרף משום דקב תרומה וכו':

קב מין אחר מצטרף. מפ' לקמן דאף שעורים באמצע חטים וטעמא דאע"ג דשנינו דאין מצטרף לשיעור עיסה אבל לענין הפסקה לא שנינו ולקמן יתבאר היינו דאין מפסיק:

קב אשה אחרת מצטרף. דאף על גב דמקפדת היינו דאינה מצטרפת לכשיעור אבל אפסוקי לא מפסקא:

קב חדש מצטרף. דאע"ג דאין תורמין מן החדש על הישן מ"מ אינו מפסיק דהא מיחייב בחלה:

קב דבר שניטלה חלתו מצטרף. כדתנן במס' ערכין:

חלה אינו ראוי לפדותה ולחייבה. מיירי שנאכלה העיסה או מסרה לכהן דאי לא הא אמרינן בפ' הנודר מן הירק אי בעי מתשיל עלה:

נוטל מן הכוסמין. לפי מה שהן, דכיון דליכא אלא חצי קב בכל אחד וליכא שיעורא עד שיצטרפו שלשתן והרי הן חייבין נוטל מן הכוסמין דדמי לשניהם דאע"ג דשעורים בחטים לענין נשוך לא מהני לענין הפסקה לא מפסקי הכוסמין דהוי מינן והכי אמרינן בפ' כל שעה כוסמין מין חטים הילכך נוטל מן הכוסמין לבדן לפי מה שהן ויכול שיוציא מהן גם כן על החטים ועל השעורים דכוסמין דמי לחטים ודמי לשעורים ומצטרף לשניהן ואע"ג דהוו כלאים חטים וכוסמין ושעורים וכוסמין כדמשמע בריש כלאים ותנן אין תורמין ממין על שאינו מינו ואם תרם אין תרומתו תרומה וקתני התם כל שהוא כלאים זה עם זה אין תורמין מזה על זה גבי עיסות שאני כיון דעיסות דומות מצטרפין ונשוך דבר תורה כדלעיל:

תורם מכל א' וא' לפי מה שהוא. ומיירי שהשלשה המינין נושכין כסדר שהן שנויין דעיסת כוסמין לאחרונה ומשו"ה תורם מכל מין ומין כיון דקב שעורים קרוב יש בו ומעט חסר ועוד שהשנים מחויבין בלא השלישי אבל ברישא דבעינן כלהו לצרף נוטל מן הכוסמין שעיסתו דומה לחטים ואפילו חצי קב כוסמין לבסוף מודו כו"ע דנוטל מן הכוסמין:

וקב כוסמין באמצע וכו' לא בדא. דכיון דכוסמין דמי לשניהן אף כאן תורם מן הכוסמין על כולהו דמהיות טוב אל תקרי רע וכדמפ' ר' בון בר חייא:

מפני שהוא מינו. דהא אינו מינו כדמשמע בריש כלאים:

מכיון שהוא רחוק ממנו אינו מדמה לו. נ"ל אינו מדמה לו לגמרי הילכך כשהוא רחוק ממנו דנשוך על גב השעורים ואינו סמוך עם החטים ומוציא ממנו לעצמו לפי מה שהוא ומן החטים כמו כן וכן על השעורים אבל כשהוא קרוב לו דומה לו לגמרי ויש מקום ליטול ממנו על שניהם, ויש מי שפי' דהכוונה היא הילכך בין בבא דקב בין בבא דחצי קב בעינן כוסמין באמצע, וכן פסק הרשב"א ז"ל וכן הסכים רבינו שמשון ז"ל בפ"ק דכלאים דדוקא בכוסמין באמצע משום דאינו מין חטים לגמרי ולא אמרו מצטרף אלא בשביל שהוא דומה לעיסתו אבל מין אחר כגון קב חטים וקב שעורים וקב חטים אע"פ שהשעורים באמצע אינן מצטרפין ומפסיקין ואין דעת הרמב"ם ז"ל כן אלא לפסוק כסתמא דברייתא דצירוף לחוד והפסקה לחוד ודעתו כמי שפירשתי אני דאינו חוזר עתה ממה שאמר למעלה:

אף לענין מעשר בהמה. דמצוה לעשר הטלאים הנולדים בכל שנה ותנן בפ' מעשר בהמה מעשר בהמה מצטרף במלא רגל בהמה רועה וכמה י"ו מיל ומפ' טעמא בגמ' משום דכתיב עוד תעבורנה הצאן על ידי מונה וקים להו לרבנן דשיתסר מיל קא שלטא ביה עינא דרועה ותנן התם היו לו באמצע אם אין מן הצדדין עד האימצעות אלא י"ו מיל דהיינו ל"ב מיל מן הרחוקות לרחוקות מביא ומעשרן באמצע ומצטרפין והתם אמרינן מכפר עותנאי לכפר חניניה ל"ב מיל וצפרי מצרפתן באמצע והשתא בעי כי היכי דהכא אמרינן דדבר שניטלה חלתו באמצע אינו מפסיק אף התם כן:

או נאמר שאני חלה שהיא בנשוך. והתם לא שייך נשוך, ונראה דסברי הכא כרב דאמר התם דבעינן חמש באמצע דאילו לשמואל אפילו כליו של רועה מצרפן וכ"ש הכא דבעי דאיכא בהמות:

ומשני מצינו חלה מהלכה. מדרבנן כגון בסוריא ולכך החמירו שלא יפסיק ניטלה חלתו אבל מעשר בהמה לא מצינו בה חיוב דרבנן:

קב חדש וקב ישן. שעיסה זו הביאה שליש לפני ר"ה והיתה זו עשבים לפני ר"ה שאין תורמין ומעשרין מן החדש על הישן וחלה ותרומה שוין:

שנגעו זה בזה. שנשכו:

יטול מן האמצע, ממקום שנושכין זה בזה ונמצא מפריש מזה ומזה:

וחכמים אוסרין. בגמ' מפ' במאי פליגי:

מן הקב. שאין בו שיעור חלה:

ר"ע אומר חלה. והא דתנן בפ' שני יעשנה בטומאה ואל יעשנה קביים הא פריך לה התם ומשני דהכא בדיעבד ומתני' דהתם לכתחלה:

וחכמים אומרין אינה חלה. בגמ' מפ' טעמייהו:

ועשאן עיסה א'. והשתא יש כשיעור:

ר' עקיבא פוטר. משום דקסבר חלה מן הקב תרומה הויא הרי כבר הורמה חלתה ונפטרה אבל לרבנן דאינה תרומה השתא הוא דחל חיובא:

נמצא חומרו קולו. אדר' עקיבא קאי כדמפ' בגמ':