עולם הלימוד · Olam HaLimud
Libraryפירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי חלה

פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי חלה ד:א:ד

Sirilio on Yerushalmi Challah 4:1:4 (Sirilio on Jerusalem Talmud Challah 4:1:4) · פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי חלה · free full Hebrew text

Open in the reader →

אם אומר את וכו'. היינו כרבנין אם תפרש כן דברי ת"ק א"ש דפליג ר' יוחנן בן נורי ואמר דשאר מינין וכו' כדפרישית במכילתין דאמרי הכי ואיכא תנא בפ' כל שעה דאמר דשבולת שועל ושיפון תרוייהו מין שעורים ולדידיה חטים אין מצטרפין אלא בהדי כוסמין לחוד וכן שעורים ותולדתם דהיינו כוסמין ושבולת שועל אין מצטרפין עם חטים גופייהו ובמתני' פירשתי:

אית תנאי תני כל המינין וכו'. דאית תנא דתני בדר' יוחנן בן נורי כל המינין ואפילו חטים כדאיתא לעיל פ"ק:

מה בין נשוך מה בין בלול. וכי אין לו שום חילוק בין בלול לנשוך בתמיה:

ומשני כשחלקן והוסיף עליהן נישוכין חייבין בלולין פטורין, כלומר קב חטים וקב שעורים שנשכו וחלקן והוסיף על קב חטים רובע חטים ועל קב שעורים רובע שעורים דהוה אמינא דנשוך הוי חיבור לכל דבר הרי אע"ג דנתחייבו בחלה גלי דעתיה דקפיד על חיבורן וחלקן ומה שהוסיף פטור כדאמרינן לעיל פ' אוכלין עראי שני ישראלים שעשו שני קבין וחלקו והוסיפו זה על שלו וזה על שלו פטורין שכבר היה להם שעת חובה ונפטרו דנראה דקפדי על חיבורן ואשמעינן דבענין זה יש חילוק בין נשוך ובין בלול דאע"ג דשניהן חיבור לחייב בחלה מיהו סבר האי תנא ברא דנשוך מין בשאינו מינו הוי חיבור להחמיר גם כשחלק דנשוך תורה כר' יוחנן אבל אינו חיובן חיוב עצמי אלא בעודן נישוכין דוקא אבל כי חלקן לא נתבטל מהן חיוב כיון דלא חל לגמרי הילכך נישוכין וחלקן והוסיף חייבין אבל בלולין וחלקן והוסיף פטורין דגלי דעתיה דלא ניחא ליה לחיובי בהו בנשיכה אלא בבלול ולא מחייבי כדאמרינן בעלמא בנפילה ניחא ליה דליקני בתקנתא דרבנן לא ניחא ליה דליקני הילכך לא קנה, ומצאתי שפי' כן ר"י ז"ל והוכיח כן ממקום שהוכחתי, והקשה רבינו שמשון ז"ל מיהו תימה כשהוסיף עליה שכבר נתחייב למה לא יצטרף לחייב את התוספת כמו שפירשנו בפרקין דלעיל גבי שאור שנטל מעיסה שלא הורמה חלתה ונתנתו לתוך עיסה שהורמה חלתה כדמפ' בתוספתא שמביא קמח ממקום אחר ומצטרף לחמשה רבעים לחייב עליו לפי חשבון ת"ל דהכא מיירי בשהפריש חלתו ואח"כ הוסיף וכן ההיא דשני ישראלים שעשו שני קבין כשהפרישו חלה מיירי עכ"ד, ואינן נכונים דהא ישראלים דומיא דשני גוים תני לה ובעודן גוים לא הפרישו אלא כשעשו ע"מ לחלק מיירי ופטורין כר' יוחנן דר' יוחנן מריה דהך תלמודא הוא ומה שמביא ראיה מן התוספתא איני שומע לו דבגמ' לא מייתינן לה אלא מביא ד' רובעין ומשיך וא"כ הכא שאני מההיא דמתני' דשאור דנטבל הנשאר במקומו טבול לגמרי וטובל במקום שנתערבה וכיון דנטבל מצטרף טבל בהדי טבל כדפרישנא אבל הכא כי הוה חזי לחיובא חלקו ונפטר שכבר כ' הרשב"א ז"ל השותפות בעיסה חייבת היינו שעשו עיסה בשותפות ולאפותה בשותפות וא"כ כשקודם אפייה חלקו ואפאו שלא נשאר במקום הראשון חיובא ובצק שחלקו הוא דהוי ואפילו לפי דברי התוספתא דמייתי קמח היינו דברי ר' זעירא דאמר אפילו ד' רובעין דלא נטבלו במקומן והוה שאור שנטבל טובלן והיינו משום דשאור טבל גמור הוא ומטעם נשוך מחבר לאלו הד' שלא נתחייבו עמו אבל הכא לא הראשון ולא האחרון הוי טבל: