פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי חלה ג:ד:ו
Sirilio on Yerushalmi Challah 3:4:6 (Sirilio on Jerusalem Talmud Challah 3:4:6) · פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי חלה · free full Hebrew text
Open in the reader →שני גוים שעשו שני קבין. בשותפות ואין בכל אחד כשיעור:
וחלקו והוסיפו. כלומר ונתגיירו וחלקו עיסתן והוסיף כל א' בחלקו עד שיש בכל א' שיעור עיסה:
חיייבין. בחלה דגלגול ראשון לא חל דגוים הוי אלא השתא הוא דחייל:
פטורין. שכבר היה להן שעת חובה דישראלים הם ועיסת שותפין חייבת כדתניא בתוספתא וראוי לבילה קרינן ביה ובשעת גלגול דמיקרי גלגול דחיובא מיפטרא ושוב לא מצטרפי עיסה קמייתא לכשיעור. וא"ת היכי מפיק חיובה והא גבי הקדש וגבי מדומע אמרינן דאם הקדיש אחר שגלגל או נפלה התרומה אחרי גלגול לא מצי פקעי לחיובא והכא כיון דנתחייבו שעה אחת שהיו שותפין בשעת הגלגול כי הדר חלקו אמאי פטורין, תריץ כבר פי' הרשב"א ז"ל דשותפות חייב היינו שעשו עיסה בשותפות ולאפותה בשותפות וזו היתה החיוב פורחת עליה אלא שלא הספיקו ודמיא כי חלקו כאילו נתקנה ושוב לא מיצטרפא עיסה קמייתא לכשיעור שכבר נפטרה ומשו"ה פטורה אבל רישא פנים חדשות באו לכאן וכיון דאשתני מרה אשתני עיסה וחשבינן לה כאילו מעיקרא קמח ולבסוף עיסה:
חלקו של ישראל חייב. כדלעיל דהשתא הוא דחייב:
מהו. כיון דפיטורו גדול דאפילו בכשיעור שייך ופטורה או דילמא שאני הכא דהויא בשכונת חיוב דהויא לה חיבור עם ישראל ודמיא לשני ישראלים:
ופשיט ליה כלום חלקו של ישראל חייב אלא מחמת חלקו של גוי. דאילו היה שותף עם ישראל פטור דחייל שמא דגלגול ומיפטר אלא דטעמא משום דהוי שותף עם הגוי והשתא הוא דחייל וא"כ כ"ש חלקו דגוי דחייב ודאי דהשתא הוא דחייל הילכך שניהם חייבין. והראב"ד ז"ל רצה לחלוק על הירושלמי הזה וחשב דאפילו בשני שותפין ישראלים חייב דמאי שנא מעושה עיסתו קביים והשיכן או שצירפן בסל שהן חייבין. ולא היא דהתם מעיקרא פטור ולבסוף חייב ועוד דאין כאן דעת אחרת ובדעתו הדבר תלוי וראוי לבילה היה ומשו"ה צירוף סל או נשיכה מהני ליה אבל הכא בעידנא דחיילא חיובא פסקוה וכיון דפרחה פרחה. ועוד דאין ראוי לבילה מקרי חלקו דקדירא דבי שותפא לא חמימא ולא קרירא ואם ירצה זה להוסיף לא ירצה זה ואם ירצה זה לחלוק העיסה ולהוסיף בה זה לא ירצה דיאמר מזלא דבי תרי עדיפי ושמא יתעפש ויתקלקל ואינו רוצה לחלוק הילכך לא חזיא ופטורין כנ"ל. וסוגיא דלקמן דריש שתי נשים דאמרינן נישוכין חייבין וכו' מוכחא הכי: