פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי חלה ג:א:ח

נראין הדברים בערבי שבתות. קשיא ליה לר' יוסי היכי תרים מן הפיטור על החיוב דהא הקמח הזה אין בו איסור תרומה ומעשר אלא איסור חלה ומה שנתערב בו מטבל אית ביה איסור תרומה ומעשר והיכי מתנה שתועיל חלה זו על הטבל ומפ' דמיירי בערבי שבתות דזו מביאה לכהנת וזו ג"כ מביאה דהכל אופות בע"ש אי אפשר דליכא חדא שכל קמחה תהא טבל ומשיכן הכל ביחד בשעת הפרשה ויוציא הפרשות הצריכין לטבל זה וטבל זה והוי מן החיוב על החיוב:

אבל בחול. לא איפשר דאם מצינו שהקילו שתהא ניטלת מן הטהור על הטמא וכו' שמא מן הפיטור על החיוב בתמיה ואע"ג דתלתא הני אסירי בתרומה ובחלה דשוין נינהו דתרוייהו איקרו תרומה לא דמו דגבי מוקף או מן הטהור על הטמא תנן בהו דאם תרמו בדיעבד תרומתן תרומה אבל גבי פיטור על החיוב או חיוב על הפיטור תנן בהדיא ואם תרמו אין תרומתן תרומה כדתנן בפ"ק דתרומות ופ' אין תורמין ואע"ג דעיסה זו הויא טבולה לענין חלה היינו מטעם דפנים חדשות באו לכאן דמכי הויא עיסה הוא דמחייבא אבל דינין דשייכי גבי תבואה אין בה שום דבר משא"כ בטבל המעורב דבשעה שהיה תבואה נתחייב ופיטור על החיוב הוי:

לא מסתברא דא אלא בחול. זה הלשון שלימדו לכהנות לא מסתברא תקנה זו אלא בחול דאין כל כך עיסות מצויות ולהכי תקינו דתימר חוץ מן הטמא וכו':

אבל בע"ש. כיון דעיסות טובא איכא ואיפשר דמתקנין מטבל על טבל היכי לימא חוץ מן הטמא וכו' אדרבה צריכה לומר היא והטמא שבה דהא עד שלא תיעשה גוש אחד היא ניטלת מכשנותנין המים דאין כל חלקיה מדובקין זה בזה ואיפשר לומר בההיא שעתא דחלק הטבל טמא נשתייר בקמח שלא נתקבל ואיפשר לומר שיש מקצתו בחלה:

וכשתעשה גוש אחד היא קדושה בשם חלה. כלומר ואם אתה אומר חוץ מן הטמא שבה ותפ' דמוציא מן הטהור עליו כי הדר נעשית גוש אחד הרי שנתערב הטבל טמא בכולה ונחית הקדושה בחלה ואיפשר דאית בחלה נמי טבל טמא כי היכי דאיכא בעיסה וטבל אפילו לכהנים במיתה וכ"ש טמא כדאיתא בפ' בכל מערבין וכ"ש לישראל אלא ע"כ צ"ל היא והטמא שבה:

ומתוך שאתה אומר וכו' וחולין טמאין נינהו. כלומר דאותו חלק טמא המעורב בחלה אע"ג דאינו קורא בו שם חלה בהדיא שלא לאוסרה לכהן אבל מ"מ בדעתו להפריש על הטבל מתכוין מיד מתוקנין הן דהא מפריש על הטבל שבה מטבל:

ולא מוטב וכו'. כלומר וכ"ת אי הכי קושיין דמן הפיטור על החיוב מאי נעביד לה לאו קושיא היא דבחול מוטב מה שתיקנו להפריש מן הפיטור על החיוב דהיינו שתאמר ועל טבל שבה בין טהור בין טמא שלא יהא טבל וכו' דאינו כ"כ רע כיון שהפיטור גופיה חוזר טבל אצל חלה [*) אע"ג דזה טבל קל וזה טבל חמור] וכדמפ' ר' שמואל בר אבדומא דלמפרע קדושה משנעשית גוש אחד והשתא מן החיוב הוא דהוי: