פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי חלה ג:א:ז

דברי הכל היא וכו'. פי' במשנתנו:

מעשר טבל. שהוא טבול לתרומת מעשר ונתערבה בחולין מתוקנין ובמינו וטבל הוי דבר שיש לו מתירין ואפילו באלפא לא בטיל כדאיתא בפ' בתרא דע"ז ולא יכול להפריש ממנו מפני חולין המעורבין בו ואתי לאפרושי מן הפיטור על החיוב וקסבר אין בילה אלא ליין ושמן בלבד כדאיתא בפ"ק דר"ה הילכך אוסר בכל שהוא:

ואם יש לו פרנסה ממקום אחר. שיש לו טבל אחר מוציא ממנו מלבד המעשרות דשייכי ביה מוציא ממנו ג"כ על זה הטבל המעורב וישער כמה היה הטבל לחודיה מקמי שיפלו בו חולין וכפי אותו החשבון יש לו להוציא המעשרות:

יקרא שם לתרומת מעשר שבו. וחל השם ושרי לכהנים אם אין בו כדי להעלות ואם יש בו כדי להעלות עולה במאה וא' ומותר לזרים כדין תרומת מעשר שנתערבה בחולין דעולה בק"א דנפקא לן מקרא דאת מקדשו ממנו כדאיתא בפרק המפריש ורבנן פליגי עליה דר' אלעזר בן ערך וסברי דטבל שנתערב אינו עולה בק"א אלא אדרבה הכל חוזר טבל ומפריש הכל ואיתא נמי להך סברא דרבנן פרק בתרא דמס' דמאי:

לימדו את הכהנות. דרכן היה שהכהנות היו מפרישות חלה לפי שהיו מגבלין עיסותיהן בטהרה מתוך שרגילות בתרומה:

ה"ז חלה. ומפרישה וקורא לה שם עד שלא תיעשה גוש אחד ואע"ג דלאו מוקף גמור הוא הקילו דדילמא יש בה קמח טמא וזה הגבלול שקרא עליו שם איפשר לומר שאין בו חלק הקמח הטמא ואומר מעכשיו תהא חלה לכשתעשה גוש אחד תקדש זו שבידי והיינו דאמרינן לקמן דבלמוד הכהנות הקילו שתהא ניטלת שלא מן המוקף:

ועל השאור המתערב בה. דהשאור שנתן טבל הוא וחוץ מחמשת רבעים קמח הוא:

ועל הטבל שנתערב. אם בעל העיסה אמר נתערב לי כאן קצת מתבואה שלא נתקנה והריני מחוייב בה בתרומה ומ"ר ות"מ וס"ל כרבנן דצריך אני לתקן כאילו כולה הוי טבל. ולקמיה מפ' דהא הוי מן הפטור על החיוב והיכי הקלו גם בזה:

ועל הקמח שנשתייר. לבעלת הבית לשעת עריכה שכן דרך הנשים כשהעיסה רכה מערבין בה קמח בשעת עריכה ונשתייר בה דקאמר נשתייר לצורכה הוא. וכן כ' רבינו שמשון ז"ל. ולפי זה צריך ללמד לנשים שלנו המפרישות חלה אחר גלגול קודם עריכת הלחם להתנות תנאי זה מפני שמערבות קמח עם המקרצות בשעה שעורכות אותו ועושות מהם ככרות שאותו קמח נעשה עיסה ואע"פ שאין מערבין בכל אחת חמשת רבעים קמח כיון דבין כולן איכא חמשת רבעים התנור או הסל מצרפן ואפילו אם התנור אינו מועיל אם הושלכה חלתה לאור ושמא כיון דנתבטל ברוב קודם שיחול עליו שם טבל שוב אין תנור מצרף ומיהו בתוספתא משמע דמצרף מ"מ דתניא התם כהן ששייר קמח לעיסתו וכן האשה ששיירה קמח לעיסתה והקרן והשאור מצטרפין לחמשת רבעים לאסור את העיסה וע"כ אותו קמח מיירי כשעורך בו את הככרות ונעשה עיסה דקמח לאו בר חיוב חלה ואע"פ שכבר נתבטל מצטרף לחמשת רבעים עם הקרץ והשאור שלא הופרש מהן חלה ואוסרין את העיסה. וקצת תימה היאך מתנה על קמח המתגבל בשעת עריכה אח"כ הא לא הוי מוקף ושמא לא חיישינן כיון דעיקר העיסה היתה מן המוקף משום ביטול מלאכה דכהנות הקילו ואע"פ שבשעה שחלה הקדושה לא הוי מוקף:

ועל הקרץ שניתן תחתיה. לגלגל העיסה מדבקים החלקים למטה בשולי העריבה כמין עוגה ואח"כ מקבצין הכל ומשפשפין עד שנדבקין ומגלגלין אותה:

חוץ מן הטמא. דאם נתערב בה תבואה טמאה והחלה שלה היא טמאה ואסורה לכהן הריני קורא שם חלה על הטהור ואיני קורא שם על חלק הטמא אם לקחתי בענין שאני תורם מן הטהור אף כנגד הטמאה והיינו דאמרינן לקמן שתהא ניטלת מן הטהור על הטמא:

ותימר היא והטבל שבה יעלה בא' ומאה. כלומר אילו הוי הלכתא כר"א בן ערך למה חששו שמזכירין הכהנות בשעת קריאת השם לחלה לומר ועל הטבל שבה שנראה שדקדקו שעד שלא תתקן העיסה מן החלה [*) דהויא טבל באו לתקן המעורב אם יש בה דאם לא עכשיו אימתי דאם תתקן העיסה מן החלה] אין מקום לתקנה מן הטבל המעורב אם יש בה אחרי כן דהוו טבל וחולין מתוקנין וחוזר הכל טבל לרבנן ומשום הכי הוצרכו להזכיר תיקון הטבל בשעת הפרשת החלה דהויא העיסה טבל עדין שאז אין צריך להפריש אלא מה שהוא מחויב לטבל בלבד ואילו לר' אלעזר בן ערך אין כאן חשש שבכל זמן תוכל לומר בעלת הבית והטבל שבה אם יש בה הריני קורא שם להפרשותיו בכל מקום שהם ויעלה בא' ומאה אלמא דאין הלכה כר' אלעזר בן ערך:

ה"ג חד אמר כאן שיש לו להעלות וכאן בשאין לו להעלות וחד אמר מכיון שהוא זקוק להעלות כמי שיש לו פרנסה ממקום אחר דמי. וה"פ לעולם כר' אלעזר בן ערך ומהכא לא תידוק דשאני הכא דכשלשין העיסה חוזרת טבל לענין חיוב חלה אע"פ שנתקנה מתרומה ומעשר קודם לכן וכיון דיש לו להעלות חלה מן העיסה דגזירת מלך היא אע"ג דהוו חולין מתוקנין מתני נמי על הטבל המעורב בה ומוציא לפי חשבון ולא שייך הכא לומר יעלה בק"א וליבטיל כיון דזקוק להעלות מן החולין בלאו עירוב דטבל שבה כמי שיש לו פרנסה ממקום אחר דמי וכי פליג ר' אלעזר עלייהו דרבנן היינו כי אין לו להעלות אלא שנתערב טבל בחולין מתוקנין שאין לו להעלות מן החולין שום דבר ותרוייהו אמוראי חד טעמא אמרי אלא בלישנא בעלמא פליגי ור' יוחנן סבר לה כר' יוסי דאמר בסמוך דטבל חלה פנים חדשות הוי ולא מטעם דיני תבואה אלא משום שעת הדחק הקילו שאם לא עכשיו אימתי: