פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי חלה א:ה:ד

ואפי' יש בשל א' מהן כשיעור. אמאי מחייבי העיסות האחרות דהא ודאי מתני' הכי קאמר דאי יש בשל אחת כשיעור מחייב לאפרושי על הכל חלה דאי מאותה עיסה שיש בה שיעור פשיטא ואהא פריך דיעשה כדבר שלא נגמרה מלאכתן והא סופו לסתור צירוף זה:

דא"ר יוסי בשם ר' זעירא. בפ' הכובש איתא אליבא דרבנן דאמרי שותין על הגת וטעמא דסופו להחזיר את המותר לדבר שלא נגמרה מלאכתו וה"נ ניזל בתר סוף ולא משני ושמא לא חש דהתם לקח היין מדבר שלא נגמרה מלאכתו דגת לא טביל עד שירד לבור או ישלה בחביות לר' עקיבא אבל הכא הא נתחבר לדבר שנגמרה מלאכתו דחיוב חלה הוא בחטים משתגלגל כדתנן לקמן, ופסק הרמב"ם ז"ל בסוף פ"ו דהל' בכורים כר' יוחנן דהעושה עיסה ע"מ לחלק בצק פטורה מן החלה והשיג עליו הראב"ד ז"ל מההיא דלעיל דאצוותי איטרי דחיישינן שמא תימלך וכו', ולאו ראיה היא כדפרשינן לעיל דהתם מיירי שלקחה קצת מן העיסה לאפות ולעשות לחם ומשו"ה חיישינן שמא תמלך הא לאו הכי לא דבנחתום נמי טעמא משום דאורחיה לזבוני לקוחות הוא דחיישינן שמא תמלך אבל בלאו טעמא לא. עוד הקשה עליו ממשנתנו דקתני חמש נשים דודאי סתרן הצירוף הא אשה אחת דומיא דחמש נשים כגון שבאה לחלק חייבת. ולאו ראיה היא דאדרבה הא קתני נחתום לגלויי דוקא דומיא דנחתום דאיכא המלכה אבל ליכא המלכה לא והדרינן לכללין דריש לקיש ור' יוחנן הלכה כר' יוחנן בר מהני תלת דריש החולץ או היכא דאיתותב ר"י: