פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי חלה א:א:כ

ומודה ר' יוחנן. אע"ג דאית ליה היום מתיר ומשהאיר המזרח הותר החדש לאו לגמרי קאמר אלא לאפוקי דלאו ליכא אבל איסור מיהא איכא:

ובעי איסורו מהו. האי איסור דמודה ר' יוחנן מהו מן התורה קאמר או אסור דרבנן:

ור' ירמיה אמר דאסור מן התורה. לר' יוחנן והיינו דקאמר במנחות (דף סח.) דמקשי לר' יוחנן מקרא דעד הביאכם ומשני ליה למצוה והיינו דאורייתא וזהו דאמר כאן ר' ירמיה איסורו דבר תורה:

ור' יונה ור' יוסי אומרים. דלר' יוחנן אסור מדבריהם והאי דקאמר למצוה כלומר מצוה מן המובחר אי לא עבר ואין עליו איסור מן התורה אבל מדרבנן איכא איסור וכי קאמר נמי טול זמן הבאה מדרבנן קאמר:

דתנינן תמן. במנחות פ' ר' ישמעאל (דף סח.):

מנחות, מנחת מרחשת ומחבת ומאפה תנור:

ובכורים. להניפן במקדש מנחת בהמה. מנחת נסכים ומנחת סוטה:

ואם הביא פסול. ומפ' טעמא התם שכן לא הותר מכללו אצל הדיוט יעו"ש:

ר' יהושע דרומיא. כלומר וא"ר יהושע בשם ר' יוחנן וכו' ועדיין סוף ההוכחה היא:

לא שנו. דאם הביא פסול:

הא ששה עשר. אם הביא כשר דלא מקרי אז קודם כיון דיומו הוא:

ואין תימר. דאסור דאמר ר' יוחנן הוא דבר תורה:

לא שניא היא י"ג י"ד וט"ו וי"ו. ואפילו בי"ו היה פסול דהא לא הותר מכללו אצל הדיוט אלא ודאי דמהכא משמע כסברא דילן דלר' יוחנן איסורו מדבריהם:

ועוד מן הדא דא"ר זעירא וכו' עד דעתיה דר' יוחנן. הוא הנוסחא הזאת מצאתיה בנמוקי מהרש"ס ז"ל. וכן כתבתיה והא לך פירושו שפי' הוא:

דרב ברבי מודעתון דבנוי דר' חייא רבא. הך מימרא דרב ברבי הוא רב סתם ומשום שהיה גדול בדורו קורין אותו ברבי. ומימרא דרב בגמ' איתא דאמר דבזמן המקדש אסור עד ההקרבה וקאמר עלה ר' זעירא דסבר רב כבנוי דר' חייא רבא ע"י שהיו קרוב להם וחזקיה סתם הוא בנו של ר' חייא רבא כדאמרינן ביבמות (דף סה:) והיינו חזקיה דאמר לעיל דהקרבן מתיר. ומודעתון קרוב שלהם כמו מודע לאיש ומודע לבינה וקאמר השתא אין תימר דמודה ר' יוחנן דאיסור עשה איכא עד ההקרבה:

רב ברבי דעתיה דר' יוחנן הוא, ואמר כוותיה ואיך אמר דכבנוי דר' חייא רבא סבר אלא ודאי דר' יוחנן לא סבר איסורו דבר תורה ומשו"ה אמר דסבר כחזקיה, ויש להסביר פירוש זה בנוסח שבספרים מעלה חטה ודוק: