פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי בכורים א:ט:ג

בחכירי בתי אבות היא. דאריסין דבתי אבות הוא דתניא בברייתא שהם אריסין לעולם דלא מצי מסלק ליה ופליגא ברייתא אמתני' ולא תשבש לה דתנאי היא ואפילו בכה"ג קתני לרבנן דאין מביאין:

בבעלי אריסות וחכירות היא מתני'. ולא בבתי אבות דבההוא מודו רבנן לר' יהודה ומשבשתא היא:

ובעיין מימר. נסבין חברייא למימר מתני' היא באריס וחכור דכי פליגי רבנן ור' יהודה בבעלי אריסות רגילין באריסות לעולם הוא דקאמר ולא באריס לשעה ולמעוטי באריס לשעה דמחדש ירד לאומנות ואינו רגיל בכך:

הא באריס לעולם וכו'. דלא מיירי מתני' שהוא אריס באותו קרקע לעולם דלא מצי מסלק ליה דבלעולם מודו רבנן דמביא וכ"ש באריס בתי אבות ולהאי פירושא דנסבין חברייא פליגא ר' זעירא ור' הילא בתרתי דלר' זעירא אפילו בבתי אבות פליגי וכ"ש באריס לעולם ולר' הילא פליגי אלא במי שהוא רגיל ומצי מסלק ליה אבל בלעולם מודו כו"ע וכ"ש בבבתי אבות ומסיק ר' אבא דבאריס לעולם הוא דמיירי ר' אילא בר אבא בש"ר יוחנן ולא פליגי ר' חייא ור' אילא אלא באריס בתי אבות:

בבעלי אריסות. הוא דתנן ולא תני אריסין וחכורות כדתנן בריש פרקין ובעלי אריסות משמע שהם בעלים באריסות דלא מצי מסלק ליה ובהא הוא דפליגי רבנן ור' יהודה אבל אריסין וחכורי בתי אבות כ"ע מודו דמביאין וקורין לר' אילא ואין מכל זה בהלכות הרמב"ם כלום:

הדרן עלך יש מביאין