פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי בכורים א:ה:ה

כשליקטן וכו'. השליח דקתני במתני' דכשרין להבאה היינו שליקטן הבעל לשלחן ביד אחר משעה ראשונה הילכך לא חזו לקריאה מעולם ומשום הכי כשרין להבאה ושריין לכהנים:

לא מחסל לה. ר' יוסי בר פלוגתא דר' יונה לא היה מסיים יותר בשמועה זו ור' יונה היה מסיים בה לא ישלחם ביד אחר:

דכל הבכורים שנראו לייתור בקריאה וכו'. וטעמא מפ' פ"ב דמכות כדר' זירא כל שאין ראוי לבילה בילה מעכבת בו והכא נמי כיון דליקטן הבעל וראוין לקריאה דכתיב ולקחת דמשמע לקיטת בעלים וכתיב אשר תביא מארצם דבעינן הבאה בבעלים ומיחייבי בקריאה וכיון דלא הביאן הבעל אינן ראוין עוד לקריאה ומעכבא בהו קריאה:

אין ניתרין אלא בקריאה. ואסורין לכהנים לעולם כדאיתא בפ"ב דמכות:

א"ר מנא. בריה דר' יונה:

אמר דכוותה. למדנו שמועה כיוצא בה ר' מנא תלמידו של ר' יוסי בר פלוגתא דר' יונה אביו היה:

נהיר את. זכור אתה:

לר' ייסא. לר' אסי:

דא"ר זעירא וכו'. ר' יוסי הגיד לי זה דר' זעירא שאל לר' אסי זכור אתה שהקשה עליה ר' יוסי בר חנינא:

הפריש בכוריו. דחזו לקריאה:

ואח"כ מכר שדהו. דלא חזו לקריאה דכתיב האדמה אשר נתת לי:

מביא ואינו קורא. ובהבאה מאי מהנו דבשעת הפרשה ראויין לקריאה הוו ולעולם אסורים לכהנים ותרצנו שם בני הישיבה:

קיימנוה בשנתן דעתו למכור משעה ראשונה. דמעיקרא לא חזו והיינו דכוותה:

יבש המעין. שממנו משקין השדה:

ונקצץ האילן. שממנו ליקט הבכורים והא כיון דמעיקרא הפריש הבכורים נראו לקריאה ונדחו וירקבו וקתני מביא ואינו קורא:

ביבש משעה ראשונה. קודם שהפריש הבכורים וכתבו בתוספות בפ' הספינה דהא דאמרינן בפ' שני דמכות הפריש בכוריו לפני החג ועבר עליהן החג ירקבו היינו ע"מ להביאן קודם החג דחזו לקריאה אבל ע"מ להביאן לאחר החג לא ירקבו אלא אחר החג מביא ואינו קורא והכי מוקים לה לקמן:

וקריאה מעכבת. בתמיה דאמרינן לקמן בפ' הספינה דקריאה לא מעכבא דומיא דלא בלל כשר:

הראוי לקריאה אין קריאה מעכבת. כל עוד שהן ראויין לקריאה שלא נדחו אע"ג שלא קרא בהן אלא שהניחן במזבח ויצא שרו דומיא דר' זירא דאמר כל הראוי לבילה אין בילה מעכבת בו:

לקטן. ראובן:

לשלחן ביד אחר. כגון ביד שמעון:

לא ישלחם. ביד לוי וגזור הכי כדי שלא יביאם הוא וירקבו דהא מעיקרא אידחו והשתא חזו דהא איכא הבאה בבעלים: