פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי ברכות ח:א:ו

היך עבידא. לב"ש דאמרי מברך על היום כיצד יעשה מעשה אם היה יושב ואוכל סעודה סתם דאיכא פת אי נמי דליכא פת אלא דקטנית או ירק הוא דיושב ואוכל:

ואין שם אלא אותו הכוס. מניחו לברכת המזון ומשלשלן כולן עליו לשון שלשלת כלומר סודרן עליו. דברכת המזון טעונה כוס לב"ש כדאיתא בגמ' דילן:

יברך על היום המזון קודם. שכבר אכל ונתחייב בברכת המזון קודם שקדש היום וס"ל לב"ש דאין מעבירין על המצות ובההוא איתחייב ברישא:

יברך על המזון. הנה היין קודם אליבא דב"ש דהא גבי כוס ברכת המזון שמעינן להו במתני' בסוף פירקין דבתחלה מברך על היין ולסוף על המזון ולקמיה מייתי לה:

יברך על היין. כלומר וכי תימא הכי נמי דיברך על היין קמי המזון והלא ס"ל לב"ש דקידוש היום קודם וכי תימא דיקדש על היום ואח"כ על היין הא אמרינן לעיל והלא המזון קודם ולב"ה לא קשיא דיברך על המזון ואח"כ על היין ואח"כ על היום:

נשמועינה מן הדא. מתני' היא בפרקין:

בא להם יין. בימות החול איירי:

ב"ש אומרים מברך על היין. ואח"כ על המזון ואיתמר עלה ר' בא אמר על יד שהוא בן ברכה קטנה וכו'. כלומר מזון דקתני הכא היינו שאכל קטנית או ירק ופירות דברכה אחרונה קטנה היא דכיון דלאו סעודת פת היא טעי בשאר ברכות קטנות שאומר תוך הסעודה דשותה מיד מקמי ברכת הנהנין. והאי כוס נמי איפשר דישכח ושותהו מקמי דבריך עליה בפ"ה דסבר כלהו ברכות קטנות נינהו. ולא דמי דהנהו לא הוו לסילוק והאי הוי לסילוק ונמצא שיברך על מזונו בלא כוס הילכך להיכירא מברך תחלה על היין ודוקא משום שלא ישכח וישתה בלחוד הוא דס"ל לב"ש דיברך על היין תחלה קודם ברכת המזון שאכל אבל לעולם היכא דברכה ארוכה היא א"נ דצריך לברך כ"כ ברכות כגון הכא ליכא שכחה ולא טעי הילכך ודאי מודו דיברך על המזון וכו':