פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי ברכות ז:א:א

חייבין לזמן. אע"פ שגמרו אכילתן זה בלא זה אין רשאין לברך כל אחד לבדו וילך לדרכו. ומשום דאתד מזמן לשנים שיברכו עמו קתני לזמן ולא קתני להזדמן. ובגמ' דילן נפקא לן מדכתיב גדלו לה' אתי וכו' שמדבר האחד לשנים ואומרין ברכת זמון כדמפרש ליה במתני' לקמן בשלשה אומר נברך שאכננו משלו:

דמאי. תבואה שלקחוה מע"ה דחייבו חכמים להפריש ממנה ראשון ושני או עני בשנתו כמו שמפורש במסכת דמאי ועברו ואכלו בלא הפרשה זמון מיקרי ומיחייבי דאיסור מדבריהם הוא:

שנטלה תרומתו. תרומת מעשר שכבר יצא מודי טבל ומפ' התם בגמ' דילן שהקדימו בשבולין דפטור מתרומה גדולה דאע"ג שעשה רמאות הלוי להפקיע תרומה גדולה מחלק מעשרו אפ"ה זמון הוא:

מ"ש והקדש שנפדו. מפ' התם שנתן את הקרן ולא נתן את החומש וקמ"ל דאין החומש מעכב ע"כ. ובני בבל אזלי לטעמייהו דמפ' ההוא פלוגתא דפ' הזהב דלעולם אינו מעכב לכ"ע וכו' כדאיתא התם אבל בני מערבא דגמ' דהכ' סברי דבהכי פליג דמ"ס מעכב ומ"ס לא מעכב ור' יוחנן ס"ל במס' מעשר שני דקי"ל כמ"ד דחומש מעכב ולדידהו טובא קמ"ל דאע"ג דמעכב הוי זמון:

והשמש שאכל כזית. ששמש אותם בסעודה ואכל עמהם כזית כדאי הוא להצטרף עמהן לזמון ומהו דתימא שמש לא קבע קמ"ל:

והכותי. כמ"ד כותי כישראל ולמ"ד כגוי אין מזמנין ולדידן גוי הוי כדאיתא בפ"ק דחולין:

אכל טבל וכו'. בגמ' דילן מפ' אמאי צריכי כולהו: