פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי ברכות א:א:א

מאימתי קורין את שמע וכו'. פי' הגאון ר' מצליח ז"ל מ"ם הראשון אינו עיקר והוא כמו מתי אבוא ואראה פני אלהים מתי אעשה גם אנכי לביתי ע"כ. ונראה בעיני דמלת עד דחקתו ורצה לפרש כמה הוא שיעור של הקריאה משעה שהכהנים נכנסין עד סוף האשמורת וכו'. ולי נראה דשפיר גרס מאימתי ומ"ם הראשון עיקר והתחלת הזמן הוא דקא בעי והכי איתא בברייתא מאימתי מתחילין לקרא ק"ש וכו' וכי קתני עד לשון קצר הוא והכי קתני ומשך זמנה עד סוף האשמורת וכו':

שהכהנים נכנסין וכו'. בכהנים שנטמאו וטבלו מבע"י דכשהעריב שמשן ויצאו הכוכבים יכולין לאכול התרומה והיינו אחר צאת ג' כוכבים דהוי לילה ממש כדילפינן בגמ' דילן מדכתיב ובא השמש וטהר ודרשינן מאי וטהר טהר יומא ובין השמשות אסור דהא מספקא לן אי הוי יממא הילכך לצאת מן הספק ג' כוכבים בעינן. ומוכח בגמ' דבכולהו כהנים טמאים קאמר בין טמאים טומאה קלה בין טמאים טומאה חמורה וסגי להו לכלהו ביציאת הכוכבים אבל כפרה לא מעכבא להו:

עד סוף האשמורת הראשונה. מפרש בגמ' דילן דהך סיפא דוקא קאמר לה ר' אליעזר ורישא לאו ר' אליעזר וכי קתני עד ה"ק ומשך זמנה הוי לר' אליעזר עד סוף האשמורת וכו':

האשמורת הראשונה. הוא שליש הראשון של לילה דר' אליעזר ס"ל ג' משמרות הוי הלילה כדתניא בברייתא. אשמורת לשון מקרא הוא משמרת עבודת המלאכים ושיר שלהם נחלק לשלש משמרות בלילה. ראשונה לכת אחת. שניה לכת אחרת. שלישית לכת שלישית. ואיכא מ"ד ארבע משמרות הוי הלילה. ורבי אליעזר דריש ובשכבך כל זמן שדרך בני אדם מתעסקין לילך ולשכב ולדידיה משם ואילך עבר זמן הקריאה דתו לא מיקרי ובשכבך:

עד חצות. מפ' בגמ' דילן דרבנן כר"ג ס"ל אלא בסייג הוא דפליגי דרבנן אית להו סייג ואי עבר חצות ולא קרא חייב לקרות וסייג אהני לכתחלה שלא יאמר אוכל ואשתה ואישן קימעא על סמך לומר אח"כ אקרא וחשו חכמים שמא חוטפתו שינה ונמצא ישן כל הלילה ורבן גמליאל לות ליה סייג ולא חייש:

עד שיעלה עמוד השחר. שכל הלילה הוא זמן שכיבה ובשכבך דקרא היינו כל זמן שבני אדם שוכבין. עמוד השחר, סמוך לאור היום מחשיך ומאפיל יותר מחשכו של לילה וקרוי עמוד השחר וכשמסתלק קתני עלה עמוד השחר:

חייבים אתם לקרות. גר' ול"ג מותרין דאפילו שלא בזמנה תנן לקמן הקורא מכאן ואילך לא הפסיד וכו':

ולא זו בלבד. הוא דתנינן בה חצות ומודו בה דמדאורייתא שיעורה עד שיעלה עמוד השחר:

הקטר חלבים. פי' רש"י ז"ל חלבים של כל הקרבנות שנזרק דמן ביום. וכל הנאכלין ליום אחד כגון חטאת ואשם וכבשי עצרת ומנחות ותודה ע"כ. ובגמ' דהכא לא משמע הכי דגר' עלה בגמ' כל הנאכלין ליום אחד קדשים קלים וקשה לי להולמו דהא קדשי קדשים נמי יש בהן נאכלין ליום אחד כדברי ר"ה ז"ל. ועוד קשה דבקדשים קלים יש הרבה שיש בהם שני ימים ולילה. ועוד קשה היכי תנא להו הכי ליתני בסיפא קדשים קלים דבכל דוכתא הכי תני להו. ועוד לבני מערבא דסברי דקדשים קלים גרידי שנויים בסיפא א"כ אכילת קדשי קדשים אמאי שייר דבבבא דרישא ליתנהי דהא הקטר קתנו אכילה לא קתני ואמאי לא תני אכילת קדשי קדשים דבפסחים לא שייכי דהא פסחים קדשים קלים נינהו: ונראה בעיני דהכי משמע להו לבעלי הגמ' הכא דברישא קרי הקטר דוגמא דכל הני יש מיעוט אכילה בהן בין באנשים בין בזמן בין במקום ודפסחים נמי דמו להני וכמו שאפרש הילכך לאו אכילה חשיבא והקטר חלבים קרוי לתרי מיני חלבים א' שחלביהן נקטרין לחוד שהן חטאות פנימיות דאין בבשרן לא אכילת אדם ולא אכילת מזבח דבשרן טעון שריפה בחוץ כדכתיב קרא וכל חטאת אשר יובא מדמה וגו'. והב' כגון חטאות חיצוניות ואשמות ואע"ג דבשרם נאכל כיון דאין נאכל אלא לכהנים ולזכרים של משמר דוקא ותוך הקלעים דוקא ההוא אכילה כהקטרה חשיבא כדתניא ואכלו אותם אשר כופר בהם מלמד שהכהנים אוכלים וכו' כדאיתא ר"פ בא לו וכעבודה חשיב והכא אית ליה למכללינהו ולהכי לא תני בבא לאנפי נפשה אכילת קדשי קדשים וכי תני כל הנאכלין הוא דמשמעי אכילה דלאו עבודה דהיינו אכילת הדיוט בין לזכרים בין לנקבות בין לכהנים בין לכל אדם ובכל מקום בין בעזרה בין בכל העיר. הילכך כולהו קדשי קדשים אכילתן בכלל הקטרה היא ומשו"ה קתני בהדייהו איברים דעולה נינהו דהיא קדשי קדשים כדתנן בפ' איזהו מקומן דיש בה אכילת מזבח ולא אכילת אדם. וה"ק מתני' דהקטר חלבים שיש בהן שני מינין א' שאין נאכל בשרה כלל לא לאדם ולא למזבח כגון פרים ושעירים הנשרפין והשני דיש נאכלין בשרם לאדם וחלבן למזבח כגון חלבים דחטאת חיצוניות ואשמות ובשרן דחטאות ואשמות ומנחות כיון דבחצר אהל מועד הוא דאכלי דוקא וכהני משמר דוקא וזכרים דוקא עבודה חשיבא וכהקטר דמיא. ואיברים דעולה הואיל דנאכלין למזבח ולא לאדם. ואכילת פסחים תני סמוך לקדשי קדשים לפי שיש באכילתן מיעוט אנשים ומיעוט זמן באכילתן שאין נאכלין ביום שחיטתן לאדם אלא בלילה ולילה נמי איכא מ"ד עד חצות. ועוד דיש בפסחים מיעוט אכילה באנשים דאינו נאכל אלא למנוייו ואינו נאכל אלא צלי ועוד במקום נמי איכא מיעוט דנפסל ביוצא כדכתיב לא תוציא מן הבית מן הבשר חוצה כדאיתא התם ועוד דאם נרדמו אפילו מקצתן כולן אסורין באכילה ועוד דמטעם שבירת עצם רובו נשאר ונשרף הילכך אין נאכלין חשיבי ודמיין להדדי. והדר תני כל הנאכלין הנהו דמצי מתאכלי אכילה סתם בכל מקום בין לכהנים בין לכל אדם ליום א' והיינו שאר קדשים קלים דיש להם היתר אכילה סתם ביום א' ותחלת אכילתן ביום שחיטתן הוא דקתני שכלן שוין חוץ מאכילת פסחים אבל לא שנה משך שיעור אכילתן דבההוא חלוקין הן. והשתא אתי שפיר דלא תני וכל הנאכלין ליום ולילה דלדברי ר"ה ז"ל ליום ולילה מיבעי ליה כיון דתנא בעי לאשמועינן דינא דלילה דכולה במשמע אלא ודאי ה"ק כל אותן דשייך סתם לכל אדם דתחלת אכילתן לכו"ע ביום אחד מצותן וכו' ומאן נינהו היינו קדשים קלים דכולן אין בהן שום חילוק אלא ביום שחיטתן נאכלין למזבח ואכילה סתם לכל אדם כפירושא דבני מערבא והשתא ניחא הקושיא שהקשו התוס' עלה דההיא דפרכינן בגמ' דילן ואילו אכילת פסחים לא קתני שהקשו תימה מנא לן דלא קתני דילמא הויא בכלל הנאכלין ליום א' ובמאי דפרישית לא קשה כלל דאינם נאכלין חשיבי ואינם ליום א' ומשום דתנא ברישא תלתא גווני דדמו להדדי כדפרישנא דאין בהן אכילה סתם לאדם ולמזבח ביום שחיטתן ואפי' פסחים דקדשים קלים הן בכלל הזה לא שייך למיתני ברישא קדשי קדשים ובסיפא נמי לא מצי למיתני קדשים קלים דהא לעיל תני אכילת פסחים דהוו קדשים קלים ומשו"ה תני כל הנאכלין ליום א' כדפרישית שביום א' דהיינו ביום שחיטתן נאכלין אכילה סתם בכל מקום ולזכרים ולנקבות ולכל אדם:

מצותן עד שיעלה עמוד השחר. מצות הקטרת האימורין ומצות אכילת בשרן מצותן ליום שנשחטו ובלילה שלאחריו עד שיעלה עמוד השחר כהנהו דשייכי ואפילו הן למטה מן המזבח יכולין להעלותן כל הלילה ואינן נפסלין בלילה עד שיעלה וכו' דכתיב ובשר זבח תודת שלמיו וגו' לא יניח ממנו עד בקר ובת"כ נפקא לן כלהו מהאי קרא:

ואיברים. של עולה דעולה איברים שלה הם כליל וקרי לה איברים משום דבעיא ניתוח ועוד דאין רשאי לנתח איבריה לאיברים כדאיתא בת"כ ובפ"ק דחולין והאיברים מפורשים במס' יומא:

ואכילת פסחים. בגמ' דילן אינו ובני מערבא גרסי' ליה כדאיתא הכא ובגמ' והיינו דלא כר"א בן עזריה דסבר דמדאורייתא נמי שיעוריה עד חצות א"כ למה אמרו חכמים עד חצות דקתני בפסח אינו נאכל אלא בלילה אינו נאכל אלא עד חצות וגבי חטאות חיצונות דאכילתן כהקטרה דמיא דהיינו חטאות הצבור תנן נמי ליום ולילה וכו' וגבי אשמות נמי תנן הכי ובאכילה סתם כגון בתודה ואיל נזיר תנן נמי ליום ולילה וכו' ועמוד השחר הוא המביאן להיות נותר וכן לענין מחשבת פגול לא הוו פגול אם חישב לאכלן כל הלילה דלא הוי חוץ לזמנן והכי תניא בת"כ לא יניח ממנו עד בקר למד שאוכל הוא כל הלילה וא"כ למה אמרו חכמים עד חצות כדי להרחיק האדם וכו' אבל אין המחשבה פוסלת בהן ואין חייבין עליהן משום נותר עד שיעלה עמוד השחר ע"כ:

אם כן למה אמרו חכמים וכו'. מאי דתנינן במתני' תנינן ומאי דלא תנינן במתני' תנינן בתורת כהנים דאמרו חכמים קתני כל מקום שאמרו גבי איברים בתורת כהנים קתני לה ואיתא נמי בפרק שני דתמורה דתני התם היא העולה על מוקדה על המזבח כל הלילה עד הבקר שיהא נותנן מבוא השמש והן מתאכלין על גבי המזבח כל הלילה וכו' אין לי אלא דברים שהן ראויים ליקרב בלילה כגון איברים ופדרים שהוא נותנן מבוא השמש והן מתאכלין על גבי המזבח כל הלילה וכו' ופי' רש"י ז"ל איברים דעולה. פדרים חלבים דהיינו חלבים דחטאות פנימיות וחיצוניות דרשינן להו בפרשתא אחריתי מטעם זבח דתניא התם מנין לרבות חטאות ואשמות תלמוד לומר זבח והיינו סתם חטאות בין פנימיות בין חיצוניות דבכל חטאות מעכב שחיטה שלא לשמה דהיינו זבח משעת זביחה כדתנן בזבחים. ולר' אלעזר אף האשם ובתורת כהנים דתני אשם בהדי חטאת למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה הוא דקאמר וקתני בסיפא עד חצות להרחיק האדם וכו' הילכך מה שכתב רש"י ז"ל דהקטר חלבים ואיברים דקתני הכא לא אמרו בו חכמים עד חצות כלל אני מצאתי שאמרו דאכולהו קתני בפרשה דובשר זבח דגזור בהו עד חצות כדאיתא התם כדי להרחיק אדם מן העבירה דאסורין באכילה או להקטרה מחצות ואילך אף על פי שהוא קודם זמנם כדי שלא יבוא לעשות כן לאחר עמוד השחר ויתחייב כרת וכן בקריאת שמע לזרז את האדם שלא יאמר יש לי עוד שהות ובתוך כך יעלה עמוד השחר ועבר לו הזמן: