שמחת הרגל על הגדה של פסח, סימני הסדר

לימוד ג'

והוא רמזים ציצים ופרחים בסימן קדום לסדר פסח השגור בפי כל ישראל מאיש ועד אשה מעולל. ואפשר לרמוז בתיבות סימן זה כמה טעמים ליציאת מצרים לפני זמנם בתוקף הגלות בסער מתחולל. ברם עיקר שרשם מרבותינו ז"ל והמפרשים. ואמרתי לסומכם דרך אסמכתא בפרק בא סימן להודות ולהלל:

קַדֵּשׁ וּרְחַץ. כַּרְפַּס יַחַץ. מַגִּיד רָחְצָה. מוֹצִיא מַצָּא. מָרוֹר כּוֹרֵךְ. שֻׁלְחָן עוֹרֵךְ. צָפוּן בָּרֵךְ. הַלֵּל נִרְצָה.

קדש ירמוז טעם כעיקר ראשון הוא שכתבו ז"ל דהקדש מפקיע מידי שעבוד וה' ברחמיו קדשנו במצותיו בפסח ומילה והדמי"ם מודיעים כי קדש ישראל לה' כי דם פסח הוא עיקר שהכל תלוי בו לפרוש מע"ז לזבוח את תועבות מצרים ולדונו בשריפה אינו אלא צלי ודינא דגרמ"י ועצם לא ישברו בחוצות ישליכו וכדי בזיון לאלוה של מצרים וכמו שהאריכו בזוהר הקדוש וכל הכופר בע"ז כמודה בכל התורה כלה. ושבחא דאתיא ממיל"ה הנה דם הברית חותמא דמלכא נחתמין למלכות שמים הוי"ה מלגאו שד"י מלבר והיו קדש וזה טעם יציאת מצרים לפני הפרק דהקדש מפקיע מידי שעבוד וזה רמוז בתיבת קדש כי ישראל קדושים ויקדשו ולהיותם מקראי קודש זכר ליציאת מצרים כי הקדש מתיר אף מפקיע שעבודם:

ורחץ שם רמז טעם שני הנה אמת נכון שכתבו המפורשים ז"ל דאותה שאמרו אין אבא מזכי ברא היינו היכא דאיכא עון ע"ז אבל כשהבן נקי מעון ע"ז אבא מזכי ברא וכיון שישראל פירשו מע"ז בלקיחת הפסח כמו שנצטוו משכו וקחו לכם צאן ואמרו רז"ל משכו ידיכם מע"ז וקחו לכם צאן של מצוה בהאי שעתא נתעורר זכות אבותינו הקדושים וכדאי הוא זכות אבות העולם ושאר צדיקים שבטי יה ותולדותם להוציאם תכף ומיד כי רב מאד זכותם ואל זה יש רמז בתיבת ורחץ לומר דכבר רחצנו מצואת ע"ז גלולי מצרים וממילא תחון זכות אבות להוציאם ברגע לפני זמנם בהונם ואונם בכל אוות נפשם ורצונם:

כרפס עוד בה שלישיה טעם שלישי והיתה לבא"ר טעם לשבח שאמרו ז"ל שלא שלמו ת' שנה כי קושי השעבוד אשר מצרים מעבידים וימררו את חייהם הנה כל היתר על עבודת עבד ועינוי פשוט אלהים חשב"ה לטובה ובא חשבון להשלים ת' שנה וזה רמוז בתיבת כרפס שכתבו ז"ל שהוא אותיות ס' פרך כלו' ס' רבוא ישראל שנשתעבדו בעבודת פרך הנה כי כן שם רמז אשר נשתעבדו בעבודת פרך והיינו קושי השעבוד אשר הוא היה סיבה לצאת ברד"ו שנה ואומה שלימה מפקנא אית לה:

יחץ רמוז טעם רביעי שאמרו בפרק ר' אליעזר דלהיות ששעבדום גם בלילות נחשוב הלילות כימים ולכן ישבו רט"ו שנה מלידת בני יוסף ורט"ו שנה אחרים השלימו הלילות ונתבאר אצלנו שלכן מכת בכורות בחצות הלילה לרמוז דיציאתם בחצי זמנם וזהו בחצות הלילה. כלו' הטעם משום הלילות. וזה רמז לחצות המצה הרומזת לשעבוד לחם עוני לרמוז דחצי השעבוד חלף הלך ויצאו בחצי זמנם והיינו מטעם שנשתעבדו בהם לילות כימים. ורמזו הטעם הזה בתיבת יחץ כי לא נשארו בגלות כי אם חצי שני הגזרה מטעם הלילות:

מגיד גם היום מגיד משנ"י גלותם וטעמא טעים טעם חמישי על יציאתם לפני זמנם והוא שנגאלו בזכות התורה שעתידין לקבל והוא דבר ה' אל משה רבינו ע"ה בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלהים על ההר הזה וכמשז"ל וזה אצלנו פשט הכתוב פ' בא והיה לאות על ידיך ולזכרון בין עיניך למען תהיה תורת ה' בפיך כי ביד חזקה הוציאך ה' ממצרים וכאשר ירדוף הקור"א אינו מובן דאמר דהתפילין לאות למען תהיה תורת ה' בפיך ומה נתינת טעם הוא לתורה כי ביד חזקה וכו' אבל עם הקודם מבואר דקאי בענין פסח ואמר שיהיה לאות למען תהיה תורת ה' וכו' והכתו' עצמו נרגש דמה ענין התורה ליציאת מצרים לז"א כי ביד חזקה וכו' ומאומרו ביד חזקה מובן שהיה קודם זמנם ולזה הוצרך יד חזקה ומה טעם יצאו לפני זמן תשלום שעבודם ומוכרח שהטעם שנגאלו בזכות התורה וא"כ מכאן אתה למד כמה גדול עסק התורה ועל כן בא האות למען תהיה תורת ה' וכו'. וכתיב מפי עוללים ויונקים יסדת עוז למען צורריך להשבית אויב ומתנקם כי בזכות התו' שבת אויב כי כשהקול קול יעקב אין הידים ידי עשו ולכן נגאלו בזכות התורה ורמוז בתיבת מגיד כי הגדת התורה היא סיבה לצאת לפני זמנם:

רחצה טעמו וממשו טעם הששי לצאת בנ"י ממצרים קודם זמן תשלום הגזרה והוא משרז"ל פ"ק דסוטה בשכר נשים צדקניות יצאו ישראל ממצרים ושם נאמר שהיו משתדלות עם בעליהם עד שהיו נזקקות לבעליהן וזה רמוז בתיבת רחצה לשון נקבה שנשי ישראל היו רוחצות וטובלות לפרות ולרבות והן הנה סיבת יציאת מצרים לפני זמנם ובזכות נשים צדקניות נגאלו ועל כי הני נשי צנועות מאד בא בהעלם נמרץ:

מוציא רמוז בו טעם שביעי כי הקב"ה הבטיח לאברהם אע"ה ואחרי כן יצאו ואלו שהו עוד מעט היו נטבעים בנ' שערי טומאה ושוב לא היה כביכול שומר הבטחתו ואחרי כן יצאו ולכן יצאו קודם זמנם למען תתקיי' הבטחתו יתברך להוציאם ומלבעדי זה ח"ו לא היתה מתקיימת ודבר אלהינו יקום לעולם וזה רמז בתיבת מוצי' כי הוא המוצי' ברוך שומר הבטחתו לישראל חבל נחלתו:

מצה מצא חיים לרמוז טעם שמיני על צאתם ברד"ו שנה דאיכא למ"ד שגלות מצרים היה בחטא מכירת יוסף שמכרוהו בעשרים כסף ולכן נגזרה גזרת גלות על עשרה שבטים עשרים שנה לכל אחד ועשר' שנים כנגד יוסף עצמו שהוא היה הגורם בהביאו דבתם והם במספר רד"ו שנה ונמצא כי יצאו בזמנם ואפשר שזה רמז יוסף לאביו באומרו שמני אלהים לאדון לכל מצרים רדה אלי אל תעמוד רמז רמז לו כי הגלות היה במצרים יען כי הגלות בחטא מכירתו ואינו אלא רד"ו שנה כחשבון האמור ומחוי במחוג באומרו שמני אלהים לאדון לכל מצרים וא"כ זאת היתה לגלות שתהיה תחת ממשלתי וחשבון רדה אלי לסיבתי. וא"כ אל תעמוד ויצא לאור ישראל מהגלות דאם ברדת יעקב מצרימה היה מתחיל גזרת בין הבתרים לא היתה תקומה דהיו נכנסים בנ' שערי טומאה ושוב לא היה תקנה לצאת אבל מאחר כי רד"ה אלי על אודותי אל תעמוד במצרים ויש תקוה לישראל על זה ואולם בעבור זאת יש רמז בתיבת מצה מלשון מצותא כלומר הגלות מטעם מחלוק' יוסף ואחיו ואם כן בא מועד צאתם:

מרור מר למתוק להמתיק טעם תשיעי לצאתם בפרק הזה כי לא שלם מספר ת"ל שנה יען שהמצריים חבלו בישראל נזיקין וחבלות שהיו כמה בעלי מומין מעבודת פרך ורוב דוחקם בבנין פתום וכו' והוזקו בגופם איכא בינייהו סמוי' מן העי"ן חסר עינין או שבר יד או שבר רגל ונגד פניהם ושאר הגוף הוכו בתמרור העבודה קשה ונתחייבו המצרים לישראל בושת צער ריפוי נזק ואמטו להכי הם יקחו חלקם ונגרע מעבודת' ארבעה חלקי השעבוד כל קבל צער ריפוי בשת נזק וחומש מת"ל שהם פ"ו שנה נשתעבדו מלידת מרים וארבע ידות הנשארות נוכו משעבודם. וזהו רמז מרור שמררו חיינו ולדידן חבי"ל לן וחבלו בנו בביטול אברים ומכות ובמרורות נאנח הוא הדבר שהוציאנו ממצרים בעת ההיא:

כורך כריך ותני יטמין ברמ"ז טעם עשירי לצאת בזמן ההוא כי שני הגלות לא היו בארץ מצרים לבד אלא מזמן האבות התחיל הגלות כמו ששינו הזקנים לתלמי שכתבו בארץ מצרים ובשאר ארצות מושב בני ישראל ת"ל שנה וזהו רמז כורך כי למען תספ"ר חשבון הגלות כורך כלומר תהיה כורך שאר ארצות אשר גרו ונצטערו ולך תעלה חשבון נקי ובר:

שלחן סמכינן אתכא טעם אחד עשר זכר ליציאת מצרים בחצי זמנם להיות כי ענו אותם בפרישות דרך ארץ והם תפסו השיטה ועבדום וענו אותם בעינוי דרך ארץ וא"כ אינם בענוי עבודת פרך דחד עינוי אמר רחמנא ולא תרי עינויי והן ברשען נקטי תרתי עבוד פרישת ד"א והפליאו בעלילותם ובתועבותם משום אפרושי וכל מגמתם לדרוש מיעוט אחר מיעוט וכמה טצדקי עבוד גזרת המילדות גזרת כל הבן הילוד לעכבם חוץ לביתם שימהרו להשכים לעבודת' וגזרו על הנשים שלא ירחצו ונתנו עול שעבודם על הנשים וכהנה רבות אשר עוצם מחשבתם להפרישם מנשותיהם ולא סגי להו בעינוי זה עניי"ן נשי וגברי. אלא עוד יוסיפו סרה בעינוי קושי השעבוד וזוהי שקשה ככובד אבן מעמסה נתן יעקב למשיסה וימררו את חייהם בחומר ובלבנים וכו' ומאחר שעשו שני עינויים שתים שלא כהלכתן ומוספין שלא כסדרן א"כ שני גלותם יחשבו אף הם לכפל שנים וכל זה רמוז בתיבת שלחן כינוי לאשה כמ"ש שלחן ערכתי לו. כלומר אל תתמה על החפץ בצאת ישראל ממצרים בו בפרק ומיגד ימי הגלות פטמה לחצאין לז"א שלחן זו אשה הוא הלחם נוטל את הטבלא לענות נפש וזה עינוי אחד שסבלו ועל כן כל יום מהגלות חשוב כאלו יומי' יעמוד ויושע ה' את ישראל:

עורך תיב"ה סגיא העמדה והערכה טעם שנים עשרה על גאולתם לפני מלאת מספר שני גזרתם. והוא כמ"ש כת הקודמין כי חק נתן אדוני הארץ מטעם המלך וגדוליו וישם אותה יוסף לחק שהחמישית למלך וארבע ידות להם וכפי נימוס וחק הזה עדות ביהוסף שמו אשר כלכלם והחיים היה להם להשתעבד בישראל חמישית היום וארבעת רבעיהם יהיה להם לכל צרכיהם אבל פרעה הרשע לא ידע את יוסף ועמו הרשעים הושוו כלן לרעה לשעבדם תדיר כל היום וגם בלילה על כן את עניים ויגיע כפם ראה אלהים ויוכח לנכות שני שעבודם והן נגרע ד' חלקים משעבודם ולא עבדו אלא פ"ו שנה חומש מת"ל שנה כי באותם השנים אשר היה להם לעבוד חמישית היום ועבדו כל חמשת חלקי היום א"כ לפי חק יוסף עבדו חמשה פעמים פ"ו שנה והם ת"ל. וזה רמז עורך כל שבערכין נדון לפי כבודו של יוסף השליט ומחיה את כולם ואחר פרשת ערכין להעריך שנות השעבוד ולחלקם לה' חלקים אז תמצא קורת רוח ושנות מספר יאתיו ונודעה יד ה' את עבדיו וזעם את אויביו ובני ישראל יוצאים ביד רמה:

צפון מסתרים שמו צפנת פענח וטעמו טעם לשבח טעם שלש עשרה על יציאתם הנה מהרה עד שלא השלימו ולא מטת גזרת עילאה לשבת ת"ל שנה והם דברי הגאון הרמ"ע זלה"ה ושאר מפרשים כי יען אלו נתעכבו במצרים המה יאבדו כי יפול הנופל במצולת הקליפות שעריה שוממים ולא יזכר שם ישראל עוד ח"ו לכן הוציאנו ממצרים ושארית הגלות אלו הן הגולין בד' גליות אשר יוציאם ואשר יבי"אם (ר"ת יגלו בבל יון אדום מדי) וזה רמז המצה האמצעית הרומזת לשעבוד לחם עוני שאנו חולקין אותה וחציה יותן בין שתי המצות וחציה שומרים אותה לחכימיא ברמיזא כי חצי הגלות היה במצרים ויען כי לא שהינו עוד שם זכינו לעבוד ה' משא משך האבות אשר אליהם ירמזו הג' מצות בכללן ולכן אנו מניחין חציה בין השתים לרמוז כי מה שלא ישבנו שם אלא חצי הזמן היה לסיבת שנמשך לעבוד ה' כאבות: וחצי המצה לחם עוני הרומזת לשעבוד אנו שומרין אותה לומר כי החצי גלות נשמר לימים עוד הולך על ארבע גליות וזה רמז בתיבת צפון לומר אל יקשה בעיניך על שארית שני הגלות הנשארים כי הדבר שמור וצפון לדור אחרון בנים יולדו העתידים עורר לויי"תן בגלותן לארבעתן לעומתן שלא הוציאו שנתן במצרים להוציאן מטומאתן כהלכתן:

ועוד יש לרמוז טעם ארבע עשרה בפרוץ המצה האמצעית ולשמור חציה כי הני תלתא מצות רמז לאבות זה אמצעית רומזת ליצחק ואמרו רז"ל הביאו בספר אמרי נועם פ' וארא כי בזכות יצחק נגאלנו ממצרים שנתרצה לתת אות ש' משמו ישחק ולקח תמורתה צד"י ולכן ישבנו רד"ו שנה לבד כהפרש שיש בין אות שין לאות צדי וזה רמוז בתיבת ואר"א גי' יצחק שבזכותו נגאלנו עכ"ד ואמרו בשבת דלעתיד יצחק אבינו ימליץ טוב בעדנו והיינו דכתיב כי אברהם לא ידענו וישראל לא יכירנו ע"ש באורך ולרמוז זה לחלק יצאת המצה האמצעית הרומזת ליצחק וחציה נתון בין השלמות להורות דמה שלא ישבנו כי אם חצי הזמן היה בזכות יצחק שנתרצה לתת אות שי"ן משמו וחצי המצה צפונה ומשומרת לרמוז כי זכות יצחק עומדת לנו לעתיד ותשחק ליום אחרון שהוא יעמוד מלאך מליץ טוב בעדנו להפיץ ולהדיח חטאתנו כמשז"ל וטעם זה יש לו יחס לתיבת יחץ:

ברך יש לרמוז טעם חמש עשרה על אשר זריז קדים אלהינו מרחם לדלג על הקץ והוא דאמרו פ' ג' שאכלו רבי אליעזר שחרר עבדו בעבור שיצטרף לעשרה ואע"ג דאיכא לעולם בהם תעבודו אתיא מצוה דרבים להתפלל ולברך לה' ודחי לעולם בהם תעבודו. וה"ה הכא בשגם יש ועבדום וענו אותם ת' שנה מ"מ לזכות ישראל רבים לעבוד ולברך שם ה' נדחה ועבדום וכו' כי אלו שהינו עוד מעט שוב לא היה מקום לברך לה' כי היו נטמעים ח"ו והוא רמז ברך כי מטעם ברך לברך ולעבוד ה' הוציאנו ממצרים טרם הזמן:

הלל השבח השביח ורמז טעם שש עשרה והאחרון הכביד לפליטת בית ישראל לכבוד ולתפארת כמשז"ל שהשכינה כביכול אתם עמם והיא השלימות המנין וזה רמוז בתיבת ה"לל גימטריא אדנ"י שכינת עוזנו מלכות שמים היא שעמדה לאבותינו ולנו כמ"ש רבינו האר"י זצ"ל:

נרצה שם רמז טוב טעם מ"ש המפרשים שהיו צריכים לישב ת"ל שנה כמנין ה' פעמים שם אלהי"ם וישבו פ"ו שנה כמנין שם אחד של אלהים והארבע שמות נהפכו לרחמים והם ד' לשונות של גאולה וכנגדן אנו אוכלים ד' זתים של מצה ואנו שותים ארבעה כוסות ונשארו שמ"ד מת"ל כי כאשר נוציא פ"ו מחשבון ת"ל ישארו שמ"ד וזה כונת אומרם ז"ל שאמר הקב"ה למשה אם אין אתה גואלם אין אחר גאלם כי עדיין נשארו שמ"ד שני גלות ואתה מש"ה בתוספת אות מהקדושה ולכן אתה דוקא גואלם וז"ש וזה לך האו"ת כי אנכי שלחתיך הכונה האות היתר על שמ"ד והרב לב אריה פ' וארא הביא הקדמה זו באורך וברוחב ע"ש. גם הרב תורת חיים בחידושי חולין דף צ"א האריך בזה אך הוא ז"ל כתב כי השמ"ד שנים הנשארים יהיו בד' מלכיות וזה וכי השמ"ד תשמדון שנשארו שמ"ד שנים מגזרת ת"ל שנה ע"ש באורך וברוחב:

ולפי האמור יש לרמוז כי תיבת שמ"ד ר"ת שעבוד ד' מלכיות כי באו להשלים חסרון שמ"ד שני הגלות וס"ת שעבוד ארבע מלכיות תדע לרמוז מ"ש הקב"ה לאברהם אע"ה ידוע תדע שאני גואלם כמשז"ל. ובזה יש לתת טעם למשז"ל פ"ק דבתרא אין פורענות בא לעולם אלא בשביל עמי הארץ ורבנן ניצולין והענין כי כל ת"ח מופלא בדורו יש בו ניצוץ משה רבינו ע"ה וז"ש משה שפיר קאמר וכמ"ש רבינו האר"י זצ"ל: ומכאן תוכחת מוסר לשרי ישראל אשר איזה מהם לא אכפת להו אף מחכם גדול בדורו וידעו כי אם החכם ההוא גדול בתורה ובמעשי' טובים ופורש מתענוגות בני אדם והיה אך עסו"ק בתורת ה' חפצו ידעו נאמנה כי ניצוץ משה רבינו ע"ה בקרבו אור בו אליו ישגיחו אליו יתבוננו להטות אזן לדברי תוכחתו וכאשר היינו עם משה נהיה עמו. ונחזור לכונתנו כי הפורענות הוא שמ"ד משני הגלות הנותרים כמנין שמ"ד והחכם יש בו ניצוץ מש"ה אחד יותר לבטל ולינצל מן השמ"ד והטיבו אשר דברו אין פורענות בא אלא בשביל עמי הארץ. ובחון לשון הזהב שאמרו במציעא דף פ"ו רבה ב"נ אגב שמדא נח נפשיה כלומר דלא נח נפשיה מהשמ"ד רק אגב שמדא נח נפשיה מסיבה אחרת דאצטריכו ליה במתיבתא דרקיעא ומיהו מזליה חזי דבשמד תנוח נפשו ומש"ה ערק רבה בהדי רב יוסף מפולמוסא בחולין דף מ"ו כמש"ל בלימוד ב' אבל לפי האמת משום שמ"ד לא נח נפשיה כי היה בו ניצוץ משה רבינו המתלבש בכל חכם מופלא הלומד תורה לשמ"ה אותיות למש"ה:

ולדעת הרבנים שהביא הרב לב אריה שד' פעמי' אלהים נהפכו לרחמים בזכות מש"ה רבינו ע"ה אשר לו אחד יותר על שמ"ד והוא היה צריך שיגאלם דוקא כי זכותו אלים לאפקועי ולמתק ד' אלהים גי' שמ"ד בכח שמו הקדוש היתר על שמ"ד אחד כאמור הנה מה טוב רמז נכון בתיבת נרצה כי כבר רצה האלהים כלומר שנתמתקו שמות אלהים בשפע הרצון והיו לד' שמות הוי"ה שמות רחמים וכן נרצה גימטריא רצו"ן עם הכולל. ועוד כי נרצ"ה גימטריא מש"ה אחד יתר על שמ"ד שהם ד' אלהים אשר נתמתקו ועלו רצו"ן רחמים גדולים בזכות מש"ה גימטריא נרצ"ה :

עוד יש לרמוז בתיבת נרצה הגאולה העתידה אשר ברחמיו יגאלנו גאולת עולם לכבוד שמו היא שכינת עוזו אשר בעון פשענו שולחה אמנו והיא יחיש הגאולה ועמה נפוק לשלם וירחמנו עושנו. וכמ"ש בזהר הקדוש על פסוק לא מאסתים ולא געלתים לכלת"ם ובכמה דוכתי וזה רמז הלל נרצה כי בעבור השכינה גי' הלל שהוא שם אדני כמש"ל נרצה עון עדת ישראל נושע בה' תשועת עולמים. גם נרצה גימ' נוצ"ר כי הוא נוצר חסד וזוכר חסדי אבות ובכן הן ישלח משיח לישראל ויצא חוטר מגזע ישי ונצר (הגימטריא נרצ"ה עם הכולל) משרשיו יפרה ובא לציון גואל במהרה בימינו אמן וכן יהי רצו"ן גימטריא נרצה :

רמז שני חזינא בהאי סימנא טבא. קדש ורחץ הנה זה בא. רמז לסדר בעל תשובה. יראה וירצה בסוד קדושים רבה:

קדש יחוה דעת אשר השריש הקדוש רבינו יונה זצ"ל בשערי תשובה הן הן שערי צדק לפקוח עינים עורות והיו למאורות ושם נאמר כי הבעל תשובה לא ימהר יחיש לקבל סיגופים ותעניות ביום טהרתו אשר נשאו לבו לעשות תשובה כי לא זו הדרך הנכון רק ראשית בכורי כל יעזוב רשע דרכו ויפרוש ממעשיו הרעים ויתנהג בזה זמן רב עד אשר יראה בעיניו כי שלט ביצרו ופירש פרישות גמורה מחטאתו אשר חטא ואחר זה יתקן אשר עיות זאת לפנים בסיגופים ותעניות כאשר יוכל שאת וה' יגמור בעדו ע"ש באורך. ודבריו הקדושים הם קילורית לעין הלא תראה כמה בני אדם עושים הפסקו' של ששת ימים וליליהון והוא דבר מפורס' ובפרט בימי השובבי' רבו הפוסקי"ם למאות ובמשך ההפסקה יום ולילה לא יחשו לקרות ולשנות ויש מהם בשק ואפר וטבילות וכיוצא משפ"ר חסידים אשריהם ואשרי חלקם. ואולם לאשר קודם ההפסקה לא נתנו לב לחפש ולפשפש בחטאתיו ומדותיו ומשאו ומתנו והרהורי לבו ולפרוש מהן זמן רב. לכן יש איזה מהם שתכף ביום ש"ק אחר ההפסקה או ביום ראשון שאחריו ראשון לחשבון עונות חוזר להנהגתו ומדותיו וכיוצא כאשר היה לפני ההפסקה: ולא עוד אלא אשר סמוך לבו לא יירא לומר כבר נתכפרו עונותי בהפסקה כי קדוש אני וכקטן שנולד. ואם אחטא עתה לתקופת השנה הנה אנכי מגדולי הפוסקים לכלה הפשע ולהתם החטאת ולא ידעו ולא יבינו כי ההפסקה והסיגופים אין בם מועיל לעבירות שבין אדם לחבירו ואם גזל בידו גם תפלתו תועבה ואפילו בדברים אם חטא לחבירו אינו נמחל עד שיפייסנו. ואשר ישען בגלולי אשמותיו כל השנה ונסמך על ההפסקה הרי זה כאומר אחטא ואשוב וכו'.

ושמעתי ממגידי אמת כי יש אשר נכשל אחר ההפסקה בעבירה חמורה שהיה עושה קודם. וגם ביום הששי של ההפסקה יש אשר נתכעס כעס גדול שכמעט טרפה נפשו באפו וח"ו אין דברינו על השרידים אשר ה' קורא שלמים וכן רבים לא תהא כזאת חלילה וחס רק על איזה פרטי מהמון העם אשר נפשו חשקה לטוב ונמסר למיתה על ידי ההפסקה. אך למחסור כי לא ידע דרכי התשובה כי צדקו מאד דברי רבינו יונה זצ"ל שהיה צריך אשר נשאו לבו לשוב לחפש ולפשפש בחטאות שבו אם בינו לבין המקום כהתרשלות בתפלה וברכות או בכונתם. וכן בקביעות עתים לתורה. וכעס וגאוה והקפדה אם בעבירות שבינו לבין חברו כגזל וענפיו הרבים והחמורים וזלזול חכמים ולשון הרע ושנאה וקנאה ונקימה ונטירה ושקר וליצנות וחנופה וכהנה רבות.

והן בעון בדור היתום הזה אין כאן טרחת פשפוש מעשים כי תכף ומיד המצא ימצא כמה וכמה חטאים ועונות כקורת בית הבד ואחרי שיראה בעיניו רוע מעלליו יתחרט וישתדל לפרוש מעט מעט ויתמיד זמן רב להיות פרוש ואז יחפש אם עוד טומאתו בו ממדות הרעות ואסורו' ודיבור אסור וגזל אונאה ואביזרייהו ויפרוש פרש על פני פרש. ואחר אשר עבר עידן ועידנין ומוצא עצמו כי עשה והצליח ויפרו"ש לרוב אז ישים אליו לבו לתקן אשר עותו זאת לפנים כפי מסת ידו בסיגופים וכדברי רבינו יונה זצ"ל וזהו הרמז קדש כלומר פרוש כמשז"ל קדושים תהיו פרושים תהיו כי טרם כל ריש מילין ראשית כל פרוש טעון פרישה הן מחטאות הצבור והיחיד והן מפגם ברית העינים והלשון והמעור והן מהונאת ריע וגזל ועושק וביטול תורה וכיוצא ומדות הרעות הגאוה והכעס והקנאה והתאוה ובקשת הכבוד הן וכיוצא בהן וקדש אותיות שקד כי צריך לפרוש ולשקוד בפרישות זמן רב עד שימצא עצמו פרוש מאהבת ויראת ה' כדחזי. ונמצא כי רמז גדול הוא קד"ש פרוש שק"ד בשקידה והתמדה:

ורחץ אחר שישקוד ויתמיד בפרישות כדאמרן אז ורחץ יראה לרחוץ כתמי גלוליו אשר פגם בשרשי נשמתו למעלה ואשר בקרבו ויקבל על עצמו סיגופים ותעניות ככל אשר יוכל שאת וגם רמז שירחץ בדמעות עיניו על מצחו לטהר רשומי חטאתיו אשר נחקקו שם. עוד רמז ורחץ בוי"ו יתירה לומר שאם עבר עבירה ושנה בה לא די בסיגוף ותקון פעם אחת על כל הפעמים שעבר אלא יעשה התקון פעם אחרת על אשר שנה בחטא ואם עבר כמה פעמים אותה עבירה כתבו חכמי המוסר שיעשה התקון ג' פעמים וסגי אף שעבר כמה פעמים ובשו"ת נודע ביהודה א"ח סי' ל"ה השיג על זה מדין מלקות ששנינו אמרו לו אל תשתה אל תשתה והוא שותה כל היום חייב על כל אחת ואחת ומשמע אף על פעמים רבות וכו' ע"ש ואין הנדון דומה לראיה דודאי חייב מלקות על כל אחת ואחת כיון דהתרו בו בכל פעם אבל בדורות הללו ודאי איירו בחוטא בלי עדים והתראה ובהא איכא למימר דכשיעשה התקון תלתא זימני סגי ונסלח לו:

ושוב כתב הרב שם דאין התעניות מעכבין ואינם עיקר לתשובה ואין ספק בזמן סנהדרין אף אם שב ועשה תשובת המשקל בדבר הנראה לעינים ואח"כ באו עדים מלקין או ממיתים אותו אלמא אין התעניות עיקר וצדד בזה והאריך ע"ש בספרו ומ"ש דאין ספק וכו' כן הוא מפורש בש"ס במכות דף י"ג ע"ב ובתוספות יבמות סוף דף כ"ב: ועיקר הטעם והוא דאף דאנו רואים שמקבל עליו סיגופים קשים הושחרו שיניו מפני התעניות מ"מ כיון שעיקר התשובה הוא בלב דאפשר שהאדם יראה לעינים פרישותו וקדושתו וסיגופיו וזמנין דלבו לא נכון עמו ומעשיו משום יוהרא ובפרט בזמן סנהדרין כשהעדים התרו בו יש לחוש דמיראה עבד לכן מלקין וממיתין אותו כי בוחן לבות אלהים ומי עלה שמים לדעת אם תשובתו אמיתית ולכן אין מועלת תשובה לחייבי מיתות ומלקיות ואינו גזרת הכתוב כמו שצדד הרב הנזכר רק טעם גדול יש בדבר ואין להאריך באן בדברי הרב הנזכר. וכבר במקום אחר עמדנו בעניותנו על חקירה זו דמהש"ס והרמב"ם מוכח דבחרטה ועזיבת החטא סגי: ומדברי רבינו האר"י זצ"ל שקבל מאליהו הנביא זכור לטוב מוכח דצריך כמה תעניות במספר שמות וכו' ואין כאן מקום לזה ועמ"ש בקונט' דברים אחדים דרוש ו' ודרוש ז' בס"ד:

ועוד ירמוז תיבת ורחץ בוי"ו יתירה דיהיה מושך עצמו ואחרים עמו ויהיה זוכה ומזכה כי תקון גדול יתר מאד הוא מאן דמזכי לחייבא כמו שהאריכו בזהר על כן נאמר ורחץ וי"ו מוסיף לרבות אחרים עמו:

כרפס הנה זה בא ללמד דעת עיקר גדול ונורא להיות עניו ושפל בעיניו ענוה אמיתית ואשריו למי שזוכה למעלה זו בשלימות מבית ומחוץ תצפנו כי אז"ל דהוי כמקריב כל הקרבנות ונעשה מרכבה לשכינה והבעל תשובה מאד מאד ירויח אם יקנה הענוה בשלימות שתמיד הוא מקריב קרבנות ואותה הוא מבקש לכפר עונותיו ואם יהיה לו ענוה בעצם בלב ודאי יעביר על מדותיו וכל המעביר על מדותיו מעבירין לו על פשעיו וזו סגולה נפלאת ובזול גדול בלי טורח והפסד ממון וצער בגופו והאיש הנלבב ישתדל מאד לקנות מדה זו יקרה היא מפנינים להעביר על מדותיו ואל אלהינו ירבה לסלוח פשעיו וביותר צריך הבעל תשובה ליזהר בזה ונסלח לו: ובכלל הדבר שלא ידקדק על בני ביתו ומשרתיו כל כך שאם ככה יעשה לדקדק על משרתיו שלא לוותר להם על מעט שעשו שלא כרצונו מה יעשה כי יקום אל שהוא עבדו הגמור בגופו ונפשו והוא הבורא הוא היוצר והשפיע לו עושר וכבוד והוא מתרשל מאד מאד בעבודתו אז יאמרו בשמים הלא אתה הפלאת לדקדק על משרתיך אף כי מעט הם חייבים לך ואין אתה אדון עליהם תדיר רק אם שכיר הוא בא בשכרו. ומה תענה אתה אשר השלכת אחרי גווך אדונך באמת ואדוני האדונים אדון ורבון כל העולמים: וכמשפטך אתה חרצת כי אף כי יש הבדל בינך וחיובך לבורא לבין משרתך וחיובו אליך הבדל עצום ורב מה שאין הפה יכולה לדבר מ"מ כפי דקדוקי עניות אשר דקדקת על משרתיך כה יעשה לך. ולכן יתעורר מי שיש לו לב להעביר על מדותיו עם בני ביתו ומשרתיו ולא יהיה לו לפוקה ולמכשול בדיני שמים ובפרט הבעל תשובה צריך שיקבע הענו' והשפלות באמת בלבבו וזה רמז כרפס שהוא ירק רך ללמד שיחשיב עצמו כירק עשב שפל ואפל דבזמן מועט הלא הוא כמ"ש יבש חציר ועוד כרפס קרי ביה כרפש שיהיה נבזה בעיניו נמאס כרפש וטיט וזוכה לכל המעלות האמורות ויותר מהמ' כמפורש בדברי רז"ל וספרי המוסר מלאים זיו מפיקים האירו ברקים:

ועוד יש לרמוז כי תיבת כרפס הוא אות רי"ש ואותיות כסף רמז כי עם ריש שהוא עני ורש יתן לו כסף שיעשה צדקה לעני כי הוא תקון גדול לבעל תשובה כי הצדקה מכפרת גם על המזיד כמשז"ל ועוד שבכל פרוטה ופרוטה מיחד השם המיוחד הוי"ה כמ"ש גורי האר"י זצ"ל וצדקה תציל ממות נפשו ואין הסט"א שולט במצות הצדקה ורבו כמו רבו מעלותיה נכבדות מדובר בה כמפורסם וכאשר אף אנן בעניותין אתרחי"ש לן בקונטרוסינו בס"ד:

יחץ ירמוז לקום בחצות לילה להתאונן על חרבן הבית ולעסוק בתורה וכמעט ספר הזוהר הקדוש מלא מאד מזה להגדיל ענין זה והתועליות הנמשכות לעושה מצוה זו וכבר הרב הקדוש מהר"ר אליהו די וידאש זצ"ל בספריו הקדושים ראשית חכמה ותוצאות חיים האריך מאד מאד בזה ובספר חדש שפקפק בזה אין להשגיח בו. ואל זה רמז יחץ ליזהר בקימת חצות אשרי כל חוצ"י ה' אמר אליו בני אתה וכאב את בן ירצה:

מגיד רמוז על האר"ש להזהיר על עסק התורה כי היא בית חיינו וזהו מגיד בהוה כי בעל תשובה יגיד יחזה בתורה תדיר ועל ידי התורה מתבטל היצה"ר כמשז"ל והיא מכפרת כקרבנות והתורה אגוני מגנא ואצולי מצלא ומי ימלל גבורות לימודי ה' ואשריו לעוסק בתורה לשמה וכבר מפורש בפרק קנין תורה נפלאות מתורתינו הקדושה ואין הפה גומר שאין גדולי האר"ש מביאין את המוגמ"ר:

ועוד אפשר לרמוז כי תיבת מגיד פירושה כמו נהר די נור נגד ונפק ונגד לשון המשכה והכונה להזהיר לשב שיהיה ממשיך עניניו הטובים ולא יהיה להם הפסק ויתמיד יעמיד סדר קדושה בל יצען בל יסע יתדותיו לנצח ולא יפסיק בהם שאם יפסיק מאד יקשה עליו לחזור ולנהוג כמנהגו. ועוד ירמוז מגיד ממשיך שיכוין להמשיך עליו קדושה מן השמים:

רחצה יורה דעה להיות מארי דחושבנא ולילה ללילה יבא חשבון מעשה וסדר היום שעבר לאט לאט ואם המצא ימצא שנתרשל בעבודה או איזה חטא תכף ישוב ויכוין לרחוץ אותו הפגם מיד עד שלא יעלה קרום ויוסיף עליו ואז יותר קשה להעביר הכתם לזה רחצה מקור שישתדל לרחוץ תדיר דבר קטון או גדול:

מוציא אזהרה שמענו שכל כונתו בתורה ומצות וסיגופים יהיה להיות מוציא לאור ניצוצות הקדושה הנטמעים בין הקליפות בכלל ופרט. ומוציא משמע לעבר עתיד והוה וזה כל פרי להוציא בלעם מפיהם ולחבר הקדושה כאשר היתה באמנה:

מצה ילמד דע' שלא ידקדק באכילתו וגם יהיה בחפזון כדרך המצה שלא הספיק בצקם להחמיץ וגם הוא לחם עוני והוא רמז ליצר הטוב וזה עיקר גדול שלא להתענג באכילה ושתיה כי אין יצה"ר מצוי אלא מתוך אכילה ושתיה ואמרו רז"ל והביאוהו התוספות פ' הנושא עד שאדם מתפלל שיכנס תורה לתוך גופו יתפלל שלא יכנסו מעדנים לתוך גופו: והוא פלא אמנם נראה דהטעם דכיון דהמעדנים הן הם מהסט"א כמ"ש בזוהר הקדוש וגם אמרו רז"ל דבקבר כריסו נבקעת ואומרים לו טול מה שבחרת. וכבר כתוב בס' המגיד דמרן ז"ל שתה מים יותר מהרגלו ואמר לו המגיד שהרבה היצר הרע ע"ש ואוי לאזנים שכך שומעות אם על שתיית מים יותר מהרגלו הרבה היצה"ר מה יעשה הממלא גרונו יין ומעדני מלך ובודאי אם אין אדם מכלכל דבריו כדי לעשות כלכו"ל אותם המעדנים אשר אתם זונים הם מהסט"א ונעשו אבריו ממש והוא נמנע שיכנסו דברי תורה בגוף בנוי מהסט"א.

והוו תרתי דסתרן כי התורה נקראת לחם מן השמים לחם קדש והוא מלי כריסיה לחם הקלוקל מהסט"א ולזה אין מקום ליכנס לחם קדש בגוף נעשה ונגמר מלחם מגואל ומשו"ה אמרו שקודם שיתפלל שתכנס תורה לתוך גופו יתפלל שלא יכנסו מעדנים לתוך גופו והיה כראותו שגופו טהור כלי מחזיק התורה יתפלל שיכנסו ד"ת לתוך גופו. ובזוהר הקדוש קראו שם למצה מיכלא וזהו רמז בתיבת מצה שתהיה אכילתו מיכלא דאסוותא לרפואת גופו וקיום הנפש כדי שלא ליתן מבוא ליצה"ר וגונדא דילה כי הסט"א וחלקיה בכלכל"ה מתחילין והיה האיש אשר יסבור סברת הכרס ויגע בעשר אצבעותיו שתי ידות לכר"ס קופרא טבא לפומא כסא טבא לפומי' שם ינוחו הסט"א והיצה"ר כי הוא חלקם ויבן לו בית בתי הנפש באבנים המנוגעות ומי המרים. וזה רמז הכתוב כל הולך על גחון וכל הולך על ארבע עד כל מרבה רגלים לכל השרץ השורץ על הארץ לא תאכלום כי שקץ הם הכונה כל הולך על גחון כי הולך הוא אחר בטנו זה סי' רע כי מזה יבא לניאוף דמאחר דאבריו נעשו מהסט"א מאכילה אסורה זו יכנס לפני ולפנים לעריות המכונות בשם אכילה וז"ש עד כל מרבה רגלים כינוי כמ"ש רד לביתך ורחוץ רגלך וזה מרבה רגלים רבים: ולכן אנכי מצוך לכל השרץ השורץ כלו' בניו ובנותיו לא תאכלום לא תזדווגו עמהם כי הם מהסט"א כי זרעו שקץ כמשז"ל הם שרץ ונשותיהם שקץ ועל בנותיהם וכו':

ואני שמעתי מפי מגידי אמת שבזמן הרב הגדול קדוש יאמר לו מלומד בנסים כמהר"ר יוסף קובו זצ"ל כשבתו על כסא מלכותו בשלוניקי איש אחד צנוע אמרו שהיה לו מגיד ומגלה רזין והלכו אצלו מגדולי ישראל רבני העיר המה ראו כן תמהו שהיה אומר סודות ונסתרות והן קדם לא הוה בר הכי כלל והגיע השמועה להרב הגדול הנז' מפום רבנן וכה ענם צאו וראו כיצד איש זה מתנהג באכילה ושתיה והשיבוהו ידענו שהוא אוכל הרבה יותר משאר בני אדם והשיב הרב הגדול הנז' אם כן אין צריך בדיקה וחיפוש פומיה מחכים עלוהי כי הוא מהסט"א דהקדושה אינו שורה באדם שאוכל הרבה ואני גוזר ששום אחד לא ילך אצלו וכך הי' דפירשו ממנו ונתגלה דהי' מהסט"א ומאחר עלות כל הדברי' אשר ראו עיניך ודאי נאה לבעל תשובה למעט באכילתו ואף אותו המעט לא יקפיד עליו שיהיה עולה על שלחן מלכים כי אם הלחם אשר הוא אוכל לקיום הנפש כי צדיק אוכל לשובע נפשו:

ועוד רמז בתיבות מוציא מצה תקון גדול לשב דכלפי אשר בעון פשעו גרם פירוד ח"ו למדת השלום עתה ירבה שלום בין אדם לחבירו ובין איש לאשתו וישתדל משום איקרובי לב ולב קרבו"ת יחפצו וזה שמו אשר יקראו מוציא מצה לשון מצותא מחלוקת כמ"ש בזהר הקדוש פ' פנחס דף רנ"א ע"ב כי הוא יוציא כלה גרש יגרש המחלוקת ישקיט ריב וידבר שלום:

מרור יוסיף אומץ כי אחר כל אלה הדברים אשר עשה לא יבטח כי כבר רצה האלהים את מעשיו ושמח בלבו אשר תקן מעוותו וקבץ פזוריו והשיב נדחיו. אין זאת רק במרירות יאנח על אשר הכעיס את מלך מלכי המלכים הקב"ה ויצא מרשות הגבוה כמה זמן וזה רמז מרור לומר כי מר יגע אל לבו בהוה ויקיים וחטאתי נגדי תמיד ואל יתן דומי לו מריר לביה כחסא. ובחו"ס יעמוד מבקש מטו אל אלהינו כי ירבה לסלוח וכמ"ש אדונינו דוד הע"ה כי פשעי אני אדע וחטאתי נגדי תמיד אף שהוא לא חטא כמשז"ל והפליג לסגף עצמו ברכיו כשלו מצום וקבל יסורין וכהנה רבות מלבד עוסקו בתורה יומם ולילה ולא ישן שיתין נשמי ועשותו משפט וצדק כו' עכ"ז אמר וחטאתי נגדי תמיד:

כורך יעיר אזן לחבר ולכרוך קדושה אחר קדושה לחבר יום לליל' ולילה ליום בתורה ובמצות לתקן מדת הימים אף לילות ולחבר הדודים יחדיו וילך מחיל אל חיל מבית הכנסת לבית המדרש ומבית המדרש לבקר חולים וכיוצא באופן כי יחבר התורה והמצוה כאד' הכורך דבר בדבר גם הוא יחבר תורה שבכתב עם תורה של בעל פה והיו לאחדים גם יכרוך עמו אחרים מיכרך בהו ועסיק באורייתא וזה רמז כורך לגדל ולחזק ולכרוך קדושה עם קדושה תורה ומצוה יום ולילה הוא ואחרים להאיר על הארץ ולדרים וישת לו הדרי"ם לדור דורים:

שלחן אזהרתיה מהכא לעטר השלחן בדברי תורה ועניים מרודים ולומדי תורה יביא בית והיו בסומכי שלחנו כי זוהי אחת המיוחדת שבכפרות ויהיה שלחנו מזבח כפרה וכמו שאמרו בזהר הקדוש שלחן דבר נש מכפר על כל חוביו והיה השלחן שלחן גבוה ואמרו פ"ק דברכות אמר ר' יוסי בר חנינא משום ר' אליעזר בן יעקב כל המארח תלמיד חכם בתוך ביתו ומהנהו מנכסיו מעלה עליו הכתוב כאלו הקריב תמידין ויליף לה מדכתיב עובר עלינו תמיד. ועל ידי שמחזיק לומדי התורה מחזיק ברכים דקדוש' ומקצץ רגלי הנחש כמשז"ל. והרמז שלחן אותיות לנחש כי השלחן מגן ומועיל לנחש שלא ישכנו ועי"ז מתקן נה"י ומחברם אל המלכות יחדיו יהיו תמים והרמז כי שלחן בגימטריא ברכי יוסף שהם נה"י ושלחן מלכות. ויתחברו הדודים יחדיו ומשם יצא שפע רב כי שם ציוה את הברכה אדהכי והכי תפרה ישב לעבור על פשע והשפיע בצחצחות נפשו:

עורך רומז על הארש שבסיגופיו ותעניותיו יעריך ערך לחם ודמי סעודתו שהיה לו לאכול בימי הצומו' ויתננו לעניים וכמשז"ל כי תענית אותיות תת עני ואמרו אגרא דתעניתא צדקתא. ואפשר לרמוז כי בתיבת תענית תיבת עני באמצע תיבת תת לרמוז שצריך לתת לעני לפני התענית ואחריו לפני התענית כדי שיקובל תפלתו על ידי הצדקה כמ"ש אני בצדק אחזה פניך ואחריו לו יהיה כן דמי סעודתו עוד אפשר דאף אם נגזרה עליו גזרת מות וזה רמ"ז ת' ראשונה דתענית תיו תמות הנה בתעניתו וצדקתו תהיה תיו תחיה וצדקה תציל ממות: וזהו הרמז שלחן עורך להעריך דמי סעודתו ולחלקם ביעקב הדלים ואומללים וכמשז"ל שהיה עושה דוד הע"ה כמש"ה ואני בעניי הכינותי:

עוד אפשר לרמוז מרור כורך שלחן עורך זכור יזכור כי בעונותינו חרב בית המקדש ושלחנו מלא ושלחן גבוה ריקם והכל על רוב פשעינו וכמ"ש בזהר הקדוש דחיובא רמיא לזכור על שלחנו חרבן בה"מ וזה הרמז מרור כורך יתמרמר מאד כשכורך מלשון כרכי רפתא כי אדם להבל שלחן עורך ושלחן רבו ריקם:

צפון אזהרה שמענו לבעל תשובה כי כל עניני תשובתו יהיה צפונים ונסתרים שלא ידעם אדם שאם כה יעשה יענש מלמעלה. ויתגאה בשבח שקבצו. ולבסוף יעשה משום יוהרא. ועוד שישלוט עין הרע בלימודו ועניניו כי אין הברכה שורה אלא בסמוי מן העין. ושמעתי על מהר"ר יעקב כולי זצ"ל המזכה את הרבים בספר מעם לועז שהיה שרוי בהפסקת ג' ימים ויום הג' לעת ערב אחר חצות הוצרך ללכת לבית אדם אחד. וכיבדוהו בכוס משקה הקאפ"י וכדי שלא לפרסם מעשיו שתה הקאפ"י ויודע הדבר אח"כ מבני ביתו. וזהו הרמז צפון:

ברך רומז שישתדל שניצוצי תורתו ומצותיו הצפונים ביד סט"א יעלה גם עלה אל מקום הקדש הברכה העליונה במסילת שדה אשר ברכו ה' כי זה כל פרי התשובה והוא משמעות תיבת תשובה להשיב נדחיו עוד ישובו לעלות ולראות ויצאו מכלל ארור להתברך בשם ה' וזהו צפון ברך:

הלל ירמוז דמתנאי העבודה לקבל הכל בשמחה וכמ"ש חייב האדם לברך על הרעה כשם שהוא מברך על הטובה ואמרו בש"ס לא צריכא אלא לקבלינהו בשמחה ומייתי לה מקראי חסד ומשפט אשירה באלהים אהלל דבר בה' אהלל דבר. ואמרו דנחום איש גם זו נקרא על שהיה אומר על הכל גם זו לטוב. ור"ע פ' הרואה היה אומר כל דעביד רחמנ' לטב עביד ואמרו אם קבל היסורין מאהבה יראה זרע יאריך ימים ותלמודו מצליח בידו. וזהו רמז הלל כי על כל הבא לו הן לטוב הן למוטב יקבל בשמחה כמו שעשו השלמים האלה. ובראשם המלך החסיד דהע"ה בברחו מפני אבשלום ושאול הן בעודנו בעת סכנת מות שר לו נאמר וידבר דוד את דברי השירה. ואם כה יעשה הלל נרצה ודאי דגם מדת הדין מרוצה ממנו כי הוא מקבל היסורין באהבה ועל ידי זה מתמתקין הדינים הקשים והרפים והגבורות החזקות באו אל קרבנה אהבת חסד וזה כל פרי מקבל היסורין באהבה כי היסורין המה באו ממד' הדין והגבורות ובקבלתו באהבה שהוא מדת החסד מתמתק הכל ועולה למעלה למעלה ועל כן בא בשכרו יראה זרע יאריך ימים בני חיי ומזוני דאי לית מזוני אריכות ימים לתקלה אלא ודאי חם תרין דאינון תלתא בני חיי ומזוני דבמזלא תליין גם תלמודו מצליח בידו שיושפע לו ממקום הזכירה זכו"ר אל תשכ"ח אדהכי והכי נקי יהיה לביתו בתי הנפש רצוי ומקובל וזהו הלל נרצה:

עוד אפשר לרמוז כי הלל גי' אדני שכינת עוזנו שם רמז שכל התורה והמצוה יהיה כונתו לעשות עילוי לשכינה ולחברה עם דודה וזה יהיה מגמתו בכל דבריו ועניניו וכמ"ש וכל מעשיך יהיו לשם שמים:

נרצה אפשר לרמוז דאחר שיקנה כל מעלות המדות ישתדל מאד שלא די להעביר על מדותיו כי המעביר מרגיש בקפידא ומעביר וגם אפשר דמצאה הקפידא מקום לנוח כמו רגע או רגעים או שעות ואח"כ מעביר על מדותיו: אך יש מעלה גדולה יתר על כן דאין לקפידא מקום לנוח כלל אפי' רגע כי באשר יכעיסוהו כבר נרצה לשעבר קודם הכעס לומר שאין חיילות כלל להקפדה וכעס כי נרצה הוא מקדם קדמתה והוא עיקר גדול:

רמז שלישי בו תרמו"ז הסדר הזה מעשה ידי יוצ"ר נאמן בבריתו וקים. המכה בעברתו עשר מכות על הנהר בעים. ורמז קריעת ים סוף ושירת הים:

קדש זה יצא ראשונה רמז למכת בכורות אשר בה התרה ראשית כל ועם היותה אחרונה היתה לראש פינה ולהגיד גדולתו ית' שאינו מסתיר מעשיו כמלך ב"ו אך כביכול מגיד מראשית אחרית וכמשז"ל דכתיב הן אל ישגיב בכחו מי כמוהו מורה. הנה כי כן תיבת קדש למכת בכורות רומזת כמ"ש קדש לי כל בכור פטר כל רחם וכו' ולכן קדש רמז לבכורות :

ורחץ ירמוז למכת דם שאמרו ז"ל שדם הביא עליהם על שלא היו מניחים לנשותיהם של ישראל לטבול בנהר לפיכך הפך הקב"ה את כל מימיהם לדם כמשז"ל בילקוט פ' וארא משם תנא דבי אליהו. ובכן ולך תעלה ורחץ כנגד מה שמנעו לנשים ליטהר וזאת היתה סיבה הד"ם כי יקריב על כל מים:

כרפס ירמוז למכות ברד ארבה כמשז"ל בילקוט ברד מפני מה ששמו את ישראל נוטעי גנות ופרדסים לפיכך הביא עליהם ברד ושבר כל מה שנטעו ישראל. ארבה מפני מה ששמו את ישראל נוטעי חטים ושעורים ופול ועדשים וכל מיני קטנית לפיכך הביא עליהם ארבה ואכל כל מה שזרעו ישראל והנה כי כן בא רמז למכות ברד ארבה בכרפס כי הוא ירק עשב מכלל אשר העבידו את ישראל לנטוע שבגללן באו מכות ברד ארבה. ובחרו בכרפס להיות שם רמז ס' רבוא ישראל שנשתעבדו בעבוד' פרך כי הוא אותיות ס' פרך כמשז"ל:

יחץ ירמוז למכת הערוב שאמרו ז"ל בילקוט היה למצרי עשרה בנים ואמר לישראל שיוליכם לשוק והיה הארי בא ונוטל אחד והזאב א' והדוב א' והנמר א' והיה נכנס אצל המצרי לבדו ומצרי אומר לו היכן הם בני אומר לו ישראל שב ואני עושה לך חשבון נטל הארי א' וכך וכך עד שנתן לו חשבון. והנה כי כן יש מקום לרמוז וליחס יחץ למכת הערוב כי חיות הנה חולקים ביניהם בניהם של מצרים ואחד נוטל ארי ואחד נמר וכו':

עוד רמז גדול לקריעת ים סוף אשר נבקע לשנים ועברו ישראל ביבשה ולזכר זה יחץ :

מגיד רמז למכת צפרדע שאמרו ז"ל שהיו מקרקרים בתוך מעיהם והוא משל למלך ששלח למדינה מורדת קולנים ועוד אמרו שנשמע קולן בתוך כריסן. ולעומתן ברוך יאמרו כי טוב זמרה אלהינו ולספר ביציאת מצרים בהגדה וזהו מגיד:

רחצה שם רמז למכת שחין כמשז"ל שחין מפני מה הביא עליהם ששמו את ישראל שמשים להחם להם את הצוננים ולצנן להם את החמין לפיכך הביא עליהם שחין לח כדי שלא ירחצו בין בחמין בין בצונן ולעומות זה בא הרמז רחצה. מנגד לאיש כסיל יושב ארץ מצרים כי לא יוכל לרחוץ מפני מכת השחין כמו שאמרו רז"ל מדה כנגד מדה שהיו משעבדים לישראל לצורכי רחיצתם לפום גמלא שח"נא:

מוציא מצה כלומר מעביר המחלוקת מצה ומריבה וזה ירמוז רמז בעלמא למכת כנים כי הנה פרעה זה יאמר למשה ואהרן כי כל מעשיהם בכשוף והיטב חרה לו לאמר תבן אתם מכניסים לעפריים ויקרא גם לחרטומים לעשות כמותם ואולם במכת כנים נסרחה חכמתם והוברר הדבר כי מאת ה' היה זאת וישב עליהם את אונם ותהי הכנם אז משה ואהרן זכו בדינם כי ה' עזרם ומגינם נענו כלם מגדולם ועד קטנם אצבע אלהים היא ונתבטל המחלוקת האמור שהיה בכשוף וזהו מוציא מצה מלשון מצותא רמז למכת כנים המוציאה המחלוקת אשר רבו פרעה וחרטומיו לומר שהמכות היו בכשוף:

מרור כורך מרור גי' מות ירמוז למכת דבר מר המות. והנה רבותינו ז"ל אמרו שהדבר היה משמש עם כל מכה ומכה כי המות לא יפריד ובכל מכה עוד הפעם ילוה י"דבר עמים לפניו ילך דבר ויצא רשף המכה הפרטית וזה ירמוז מרור כורך כלומר מר"ור מות שהוא הדבר כורך מיכרך בהו ועסיק לא יפסיק חמת המציק גוד אסיק אז נדב"רו לוח"ץ על המכה אנוש עד דכא:

שלחן עורך אתיא זכירה לרוע לב המצריים כי לא יאכלו לחם עם ישראל ונהי כטמא בעיניהם לבלתי היות על שלחנם. איכו השתא אנו בני חורין ערוך השלחן ולקח הוא ושכנו שם עני ואביון ועמלי תורה סמכי אתכא דבעל הבית להלל לשבח בצאת ישראל ממצרים בית יעקב מעם לועז:

צפון ברך רמז למכת חשך הנוטלת מאור עיניו של מצרי וימש חשך. ולכל בני ישראל אור במושבותם של מצרים כי שם נגלו לעיני כל ישראל שפוני טמוני ומכמני חפצי מצרים ואחר כך יאמר נא ישראל תן לי חפץ פ' ואם כה יאמר המצרי אין לי השיבו תשובה נצחת אנכי הרואה חפץ מחופץ בדוך פלן כי הנה החשך ליהודים היתה אורה הן כל יקר ראתה עינ' דין גרמ"א לבא לקחת את כל טוב מצרים ועשאוה כמצודה שאין בה דגן וכמשז"ל וברכו אלהים שהביא החשך לגלות כל צפון וזה רמז צפון ברך:

הלל נרצה הכל הולך אחר החתום כי לא כלו רחמיו והצילנו מיד שר מצרים על הים אז ישיר ישראל לגוזר ים סוף לגזרים ושרתה רוח הקדש ואמרו שירת הים ונמחלו עונותיהם על ידי השירה כמ"ש רז"ל וזה רמז הלל נרצה דע"י הלל שאמר שירה נרצה עונם. וגם נרצה גי' משה וזהו הלל נרצה כאלו אמר שירת משה:

אתן במדב"ר אר"ש בסימנ"א טבא קדש ורחץ דבר בעט"ו לפי פשוטו כמשפטו

ובריש כל אתוון אבא אעי"ר על דברת בני אדם האומרים תפלות המסודרות הערוכ' לה ללילה הקדושה הזו לסדר קדש ורחץ על פי כונות רבינו האר"י זצ"ל ולכבוד ה' אמרתי אגלה טפח ויהי הקצ"ר אמיץ ודרך כלל אומר שאם האומרים הללו לא ראו אור בהדי כבשי דרחמנא אסור להם לומר תפלות אלו כי לא ידעו ולא יבינו וקרובים הם להפסד מכמה צדדין ותפלתם תהיה לחטאה ח"ו ואם המתפללים אור נגה עליהם ומגוית האר"י רד"ו מעט דבש ידעו נאמנה כי התפלו' הללו מלבד טעיות הדפוס. הן עצמן מוטעות ואינם מכוונות לכתבי הקדש ממהרח"ו זצ"ל האמיתיים אשר נתגלו בארץ מצרים ובארץ הצבי מכ"י מהרח"ו זצ"ל עצמו ומכ"י הרב מר שמואל בנו ז"ל. ועוד כי הגאון הרמ"ז ז"ל מיחה במוציא כונה בדרך תפלה וכן שמעתי מפה קדוש מקובל מופלא בדורנו זלה"ה כי אין ראוי לסדר הכונות בלשון תפלה וטעמם ונימוקם עמם. ומכללן של דברים שגם מקראי קדש המודפסים לסדר קדש ורחץ הלא בראשי שמות הקדש אין לומר אותם כי הם מיוסדי' על פי ס' כונות הישן. ודי בזה להעיר לב האיש הירא את דבר ה' והשומע ישמע: