שמחת הרגל על הגדה של פסח, כל חמירא

על ראש שמחת״י ליתו תלתא דמרחמי ג' למודים עד הג״ל הזה בו תרמו"ז מוסר השכל בהלכות הפסח ג' לשונות. לשון כל חמירא. לשון משנת אלו ירקות שאדם יוצא בהם י"ח בפסח. לשון קדש ורחץ והיו לאחדים. ג' לשונות בח״ר ד״ל וישב על הבא״ר דרך רמז לבר בי רב יעיר קנ״ו ויער כחו ולבבו העצמות והגידים. מעי"ר לג"ל יעיר אזן לשמוע כלימודים:

אור לארבעה עשר לאחר הבדיקה יאמר נא ישראל נוסח כל חמירא:

כָּל חֲמִירָא וַחֲמִיעָא דְאִיכָּא בִרְשׁוּתִי דְלָא חֲמִתֵּיהּ וּדְלָא בִעַרְתֵּיהּ וּדְלָא יְדַעְנָא לֵיהּ לִבָּטֵל וְלֶהֱוֵי הֶפְקֵר כְּעַפְרָא דְאַרְעָא.

וביום י"ד אחר הביעור אז יאמרו הנוסח השני:

כָּל חֲמִירָא דְאִיכָּא בִּרְשׁוּתִי, דְחֲזִיתֵיה וּדְּלָא חֲזִתֵּיהּ וּדְלָא בִּעַרְתֵּיהּ, לִבְטִיל וְלֶהֱוֵי כְּעַפְרָא דְאַרְעָא.

לימוד א.

י סוד ה פסח ו דיניו ה ן הם עיקרים ושרשים גדולים ארזי הלבנון הרמים והנשאים להעי' לב האיש הישראלי לעזוב ארחות רשע וחשב מחשבות לבלתי ידח ממחיצתו והשליך מעליו טומאת חלאת זוהמת הצר הצורר היצר הרע אשר בתועבותיו ועלילותיו מרמותיו ותחבולותיו דכא לארץ חיתו כי גבר אויב אחז שמורות עיניו פרש רשת לרגליו להעבירו על דעת קונו מעט מעט זעיר שם זעיר שם לאט לאט ומרא' לו פנים מפנים כי אשר נתרשל בעבוד' ה' או שחטא הלא מזער הוא וכמעט אינו איסור ויצא לטעון טעון טענות ותואנות דקות צנומות שדופות נאחז בסבך קורי עכביש וזה כל פרי למעט חטאתו וכמו שפירשו כת הקודמין כונת הכתוב וכל יצר מחשבות לבו רק רע כל היום הכונה דעצת היצר הוא להמעיט לחוטא חטאו ולהראות לו כחא דהיתרא ואם תמצא לומר שהוא חטא איננו כי אם כל שהוא ומעט אשר היה וז"ש וכל יצר מחשבות לבו רק רע רק הוא מיעוט כלומר כי תוקף מרמת היצר לומר לו שלא חטא ואם חטא הוא דבר מועט וזהו וכל יצר מחשבות לבו רק רע למעט הרע כל היום היא שיחתו עד אשר מעט מעט מפילו לבאר שחת שוחה עמוקה:

וזה אצלי ההדיוט כונת אומרם ז"ל כיון שעבר אדם עבירה ושנה בה נעשית לו כהתר דבתחילה אחר שעבר הנה היצה"ר מגלה פנים בתורה שלא כהלכה להורות כי חטאו הוא דבר קל מאד שכמעט אינו בסוג חטא ואף אם הוא חטא דבר קל מאד הוא וכאשר החוטא סבר וקביל ולבו נטה לעצותיו ודמיונותיו הכוזבות ונתאמת לעניות דעתו כי החטא קל שבקלים. אז יתגבר עליו היצר באמור אליו כמה גדלה נפשך אשר לעוצם דקות מחשבותיך הטהורות נכנסת בספק וחשבת כי היה סרך חטא באשר עשית האמנם לפי האמת אין כאן חטא כלל כי הוא מותר וכשה לטבח יובל המאמין לו יחיש לעשות כמעשהו ממנו והטיבו אשר דברו העובר עבירה ושנה בה נעשית לו כהתר כי לרוב התגברות יצרו ונטיית לבו לעצותיו ידמה כי העבירה כהיתר בכמה וכמה אופני פסקי הרו"ש ולענה ופסקי תוספות יום יום באופן כי מדבר קל יביאהו לחמור ממנו והולך ומתגבר לאט לאט:

על כן בא האלהים בצאת ישראל ממצרים ובאהבתו ובחמלתו קדשנו במצותיו וציונו להרחיק החמץ בבל יראה ובל ימצא ואסור בכל שהוא כי החמץ רמז ליצה"ר והגאוה וצריך להתרחק מאוד מאוד ממנו עד כי בל יראה ובל ימצא וכל שהוא ממנו פשע רב כי כן היצה"ר אפילו בכל שהוא מטמא ומדמע ומקעקע כל הבירה וכאשר כל זה מפורסם שנוי ומשולש בפרקי דחסידי מוס"ר מלכים. ואם כל התורה בכללה יש בה רמזים ותוכחות מוסר כאשר עין אדם רואה בספרן של צדיקים כמה פנים לפנים. עוד בה במצות חמץ יותר על כל המצות כי בשאר מצות יש בכל אחד טעם כעיקר לפי הפשט. אבל במצות חמץ הפשט שלה הוא הרמז:

וכבר נשאל הרדב"ז ז"ל בתשובות הנדפסות חדשות מעתה באשכנז סי' תקע"ו יחוה דעת על אשר החמירו בחמץ כל כך ומה נשתנה חמץ משאר איסורין שהחמירה עליו תורה להצריכו בדיקה שרוף וכלה וביטול והוסיפו חכמים להצריכו בדיקה בחורין ובסדקין ולחפש אחריו ולשרש אותו מכל גבולין ועבר עליו בבל יראה ובל ימצא ואסרוהו בכל שהוא ואינו מתבטל כלל. וחומרות כאלו לא נמצאו בכל איסורין שבתורה דאי משום דאית ביה כרת הרי חלב ודם אי משום דאסור בהנאה הרי כלאי הכרם ושור הנסקל וכמה איסורי הנאה שלא החמירה תורה בהם כל כך ואי משום דלא בדילי מיניה אינשי כוליה שתא הרי יין לנזיר דלא בדיל מיניה וחדש דלא בדילי מיניה כוליה שתא ולא חמירי כולי האי:

והשיב הרב ז"ל כלשון הזה שני דברים נאמרו בתשובת דבר זה אחת שלא נמצאו בכל איסורין שבתורה שיצטרפו כל ג' תנאים הללו שהוא איסורי הנאה והוא בכרת ולא בדילי אינשי מיניה כולי שתא אלא חמץ בלבד וכיון שיש בו חומרות הללו החמירה עליו תורה חומרות אחרות ובאו חכמים והוסיפו חומרות. ותו דחמץ בפסח הוי כדבר שיש לו מתירין שהרי איסורו תלוי בזמן וכו' וק"ל עליה דהאי טעמא נהי דסגי האי טעמא לענין דאפי' באלף לא בטיל כדבר שיש לו מתירין אבל לחפש אחריו ולשרפו ולשרשו ולהוציאו מרשותו לא ידענא למה. גם על טעם הראשון יש לי קצת גמגום ומי עדיף מע"ז דאמרה תורה ולא ידבק בידך מאומה מן החרם וכל המודה בה ככופר בכל התורה כולה ולא מצינו שהצריכה תורה בדיקה וביטול וכו' מ"מ הרי אתה רואה שלא החמירה בע"ז כמו בחמץ הלכך עדיין צריך טעם ועל כן אני סומך על מה שאמרו רז"ל במדרשות כי חמץ בפסח רמז ליצה"ר והוא שאור שבעיסה ולכן כלה גרש יגרש אותו האדם מעליו ויחפש עליו בכל מבואות מחבואות מחשבותיו ואפי' כל שהוא לא בטיל והרי זה אמת ונכון עכ"ל:

עיניך לנכח יביטו שהרב ז"ל פשפש ולא מצא טעם לחומרות חמץ אשר החמירה תורה ורז"ל טפי משאר איסורין על פי הפשט והדין והוצרך לסמוך עצמו על הרמז כי החמץ רמז ליצה"ר כמבואר היטב בדבריו ונמצא שהרמז של החמץ הוא הפשט כי כל החומרות האלו לעורר האדם שצריך להתרחק מאד מאד מן היצה"ר ולחפש בחורי וסדקי חדרי לבו אם שמץ דבר נמצא בו למהר לבערו ולשרפו באש התורה ולהזהר מאד בבל יראה ובל ימצא כולי האי ואולי ינצל ממנו: [אחורי תרעא: עיין בסוף שם הגדולים ח"ב דף צ"ה מה שכתבתי בהשמטות שמחת הרגל. וכתבנו בזה בכמה מקומות בספרי הקטן הזה דברים אחדים בס"ד]:

ואפשר שזה רמזו רז"ל באומרם אין ביעור חמץ אלא שריפה כלומר אין לו תקנה ליצה"ר אלא לשורפו באש התורה וכמו שאמרו רז"ל שאמר הקב"ה בראתי יצה"ר בראתי לו תורה תבלין. ויש לרמוז כי יצ"ר גימטריא ש' והתורה נקראת אש ויש אחד יותר רמז שהתורה א"ש גוברת על יצ"ר גימטריא ש' ועל ידי התורה מקרר חומו של יצר ונעשה ק"ר גימטריא יצר, נמשך לזה, יש לרמוז כי יצר רע גימטריא רש"ע כי ההולך אחר יצרו נקרא רשע. וזהו רק רע כל היום רק רע גימטריא יצר רע שהוא כמספר רשע: ועוד רמזתי בדרושים בטעם שהתורה מבטלת יצה"ר במ"ש המפרשים כי אין מגרש כח הנחש כי אם האש כי ארס הנחש שרשו מיסוד העפר ונחש עפר לחמו והאש תכלית הריחוק מן העפר זה מטה מטה. וזה מעלה מעלה ולכן האש מגרש ארסו של נחש. ושרש הקדמה זו לישבה על מתכונתה כתבתי בעניותי בס' הקטן דברים אחדים דרוש י"ד באורך וברחב. ולכן היצה"ר שהוא מיסוד העפר התורה שהיא אש מגרשתו כי אין מגרש כח הנחש כי אם האש. ואפשר שזה טעם מ"ש רז"ל שהגאולה תהיה בזכות התורה כמש"ה גם כי יתנו בגוים עתה אקבצם כי בכח תורה לשמה מגרש נחש ובהבטל נח"ש יבא משי"ח כמספרו ועוד הארכנו במקומות אחרים. וכיון שהבורא יתברך לא מצא תקון ליצה"ר אלא התורה והוא גילה שביטולו בתורה א"כ ודאי שבלעדי התורה לא בטיל וז"ש אין בביעור חמץ אלא שרפה בלשון שלילה לאפוקי הסוברים שמוסרי הפלוסופים יועילו לבטל היצה"ר לכן אמר אין ביעור חמץ אלא שריפה כי לא משכחת ביעור יצה"ר אלא באש התורה ותו לא וכמו שהאריך רבינו יצחק דמן עכו ז"ל בס' מאירת עינים כ"י פ' וישלח והביא דברי רבינו האיי גאון זצ"ל ושאר גאוני רבני הדורות והאריך מאד בכמה דפין על זה אף הראה במופת שפלוסוף גדול בדורו הפרוש מכל וכל העם עונים אחריו מקודש מסר עצמו לדבר עבירה באשת המלך ע"ש באורך:

ואחשבה לדעת הני חומרי דאיתנהו באיסור חמץ ומוצא אני כי הם שבעה חומרו' ואפשר לכוונם עם ז' שמות שיש ליצה"ר כאשר חכמי' הגידו פ' החליל דרש רב עוירא ואי תימא ריב"ל ז' שמות יש לו ליצה"ר הקב"ה קראו רע משה קראו ערל דוד קראו טמא שלמה קראו שונא ישעיה קראו מכשול יחזקאל קראו אבן יואל קראו צפוני וכלהו מייתי לה מקראי ע"ש. ויש להעיר מאי איפכת לן בשמות הללו ומה טעם יש בהם ואם אמרו ברשיעי דלא מסקינן בשמייהו א"כ מה בצע למען רבות שבע שמות נקראו לו ואפשר כי הנה נודע דאין מלחמה גדולה וחזקה כמלחמת האדם עם יצרו כי כבדה מאד וכאשר סופר כי חיל המלך בשובם מהמלחמה שמחים וטובי לב אשר נצחו האויבים להומם ולאבדם לשלול שלל ולבוז בז הנה כי כן באו בששון ושמחה להפליא ועמד זקן אחד לקראתם מה ברכה ברכם יה"ר כשם שנצחתם המלחמה קטנה כן תנצחו המלחמה גדולה אז נבהלו אלופי ושרי החיילים המה ראו כן תמהו כי היה מפורסם היות מלחמתם מלחמה גדולה הרבה מאד. וכה ענם הזקן הלא תדעו כי בכל עז ותעצומות המלחמה חזקה הזו היא כאין נגד מלחמת היצר והטיב אשר דיבר הזקן ההוא והיה טעמו טעם זקנים:

וכאשר נדקדק עין בעין נחזה כי כל שונא ואויב שבעולם הוא קטן מאד מהיצה"ר ובשבעה דרכים גדול היצה"ר על כל שונא ויאסרהו בשבעה יתרי"ם ואפשר כי לעומתן נקרא היצה"ר בשבע שמות האמורים.

ראשון הוא כי שנאת היצה"ר מעת צאתו לאויר העולם לפתח חטאת רובץ מיום הולדו משא"כ שונא דעלמא אשר שנא מימי הבחרות וכיוצא ולא משכחת לאיש שונא מיום הלידה כי אם היצה"ר ועל כן זה שמו אשר יקראו רע מנעוריו משננער לצאת מבטן אמו.

ושניה לפי מעשיו כי שונא דעלמא הרחק מאד ואפי' שהוא בן עיר כל אחד במקומו ובביתו ואף שיהיה השונא בביתו הנה בצאתו שער עלי קרת ובשוכבו נפרד ממנו משא"כ היצה"ר אינו נפרד כלל והוא דבוק עמו ויאמר הצ"מד ולעומת זה נקרא ערל לומר שהוא כערלה הדבוקה בגוף אבר מאבריו כן היצה"ר חלק מחלקי גופו כי המות יפריד ביניהם לבד.

וע"ז משולשת כי דיבוקו מטמא משא"כ שונא דעלמא דאף כי יהיה עמו במחיצתו אין הרעה נדבקת באחר אבל היצה"ר מטמא במגע ולכן נקרא טמא.

ועת רב"ע כי שונא דעלמא אפשר שיעשה שלום ברוב הימים או אם ינוצח יהפוך שנאתו לאהבה אבל היצה"ר אין עמו שלום כלל בשום פנים ולזה נקרא שונא כי הוא השונא האמיתי אשר מעולם ועד עולם איבה ישית פתח בבראשית על אודות האשה הקושי"ת ועברתו שמרה נצח והוא ברשעו מכה איש בדופן.

החמישי כי שונא דעלמא אפשר ואפשר לינצל מידו בשגם הוא איש מלחמות גבור בארץ זמנין דמשכחת לא יוכל להזיק לשונאו כלל אמנם היצה"ר אין איש נמלט מידו לחטוא לעשות קטנה או גדולה וכתיב כי אין אדם צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא. על כן שמו נאה לו מכשול דלא סגי בלאו הכי לבלתי תחטאו כי הוא על כל פנים יכשילנו.

ואשם הששי כי שונא דעלמא אפשר לשוחדו בממון או להרבות עליו רעים או להכנע תחתיו ובעבור אחת מהנה יכול להיות שהשונא ישלים עמו אבל היצה"ר נקרא אבן קשה כאבן דלא ימצא פיוס ומיתוק שימתקנו והוא היה לאבן.

ושבע תועבת נפשו כי שונא אחר הרי הוא ניכר ואפשר לינצל ממנו משא"כ היצה"ר בחדרי חדרים אסור מופלא ומכוסה ולכן נקרא צפוני.

ונמצא דהשמות הללו להעיר אזן ששמעה לקול מורים כמה תקיף חיליה דאילנא עץ אר"ס עץ הרדופני מר ממות הוא שטן הוא יצה"ר וסדר הבדלות הוא מונה מה יתרון ליצה"ר על אויבו ומבקש רעתו בשבעה הבדלים כי השב"ע השבי"ע שבעה ברעות נפשו:

ולעומתן אפשר להקביל חומרות שהחמירה תורה באיסור חמץ כי הנה הם שבעה מוצקות לנרות להאיר עיני האדם להתרחק משבעה רעות היצה"ר הרומז לחמץ כי הנה החומרות הנה הנם שבעה. בדיקה. חיפוש בחורין וסדקים. ביטול. שריפה. אוסר בכל שהוא. בל יראה. בל ימצא. והם כנגד שבע שמות היצה"ר המודיעים רעותיו.

וכלפי אשר הוא רע מנעוריו אשר בצאתו מרחם קדמיה רשיעא צריך בדיקה לפני המועד כשם שהוא בא זאת לפנים.

ונגד אשר נקרא ערל שהוא דבק כערל' בגוף לכן בל יראה ולא יועיל כלום בדבוקו כאלו לא היה ועשה ישנו אינו.

ולהיות שנקרא טמא כי דיבוקו מטמא על כן בל ימצא כי עסק התורה מפריד טומאתו ולא ימצא במכיתתו.

ולפי העלות שמו שונא כי לא יש שלום עמו כלל טעון שריפה לבערו מן העולם ולשורפו באש דת.

ויען זה שמו מכשול דלא סגי אם לא יריע ונגזלה שנתו אם לא יכשיל. לכן אסור החמץ בכל שהוא דיש לחוש כי כל שהוא שבו יהיה לפוקה ולמכשול.

ואשר הוא היה לאבן הכי קרא שמו אבן הטועי"ם קשה כאבן על כן צריך ביטול לבטיל וליהוי כעפרא אבנים שחקו מים חיים מי באר התורה.

ולעומת שבא דרך הצפון בדיק בשמיה צפוני ומסתרים שמו על זאת טעון חיפוש מחיפוש חופש כל חדרי חורי סדקי הבית והעליה ולשרש אחריו.

והנה כי כן בחומרות הללו כלה גרש יגרש ואבד שמו כל שום שיש לו והכל הערה ואזהרה לישראל עיניהם ישיתו בכל פתגם אשר נעשה בחמץ אליו ישגיחו אליו יתבוננו לערוך מלחמתם דרכו קשתם נגד השונא האמיתי כל השנה. באופן כי כל כללי ופרטי רבויי ומעוטי הלכות הפסח ואיסורי החמץ והשאור אינהו ואביזריהו וכל אגפי ענפי עניניהם הם רמז להתרחק מהיצה"ר ולישמר ממנו שמירה מעולה ואם חטא אז יכנע לבבו וימהר לשוב ולטהר רעיוניו ועניניו וכל מעייניו לשמור משמרת הבית מסח ככל חוקות הפסח:

הבט ימין וראה כי בתיקוני הכלים והכשרן יש רמז נאה לתשובה אשר בהכשר הכלים זאת מצאנו ד' מינים אשר הכלים הנקחים מיד הגוי טעונים טבילה ואשר נשתמש בהם בחמין בחמץ אפי' פעם אחת צריכים הגעלה ברותחין להפליט טעם החמץ אשר בכלים. ואשר נשתמש בהם על ידי האור צריכים ליבון שיהי' נצוצות ניתזין מהן כי בערה בהם האש ובתוקף שליטת האש מפיק ודחיק לטעם החמץ אשר בקרבם. ואם הם כלי חרש אין להם תקנ' בין לחמץ בין לשאר איסורין וטעונים שבירה ושבירתן היא טהרתן גם לענין טומאה.

ואופני ההכשר על ארבעת רבעיהם מכוונים לארבעה חלוקי כפרה שהיה ר' ישמעאל דורש עבר על מ"ע לא זז משם עד שמוחלין לו עבר על ל"ת תשובה ויום הכפורים מכפרים עבר על כריתות ומיתות ב"ד תשובה ויום הכפורים ויסורין ממרקים עבר על חילול ה' מיתה מכפרת והנה כלהו גופי דרופתקי נינהו והגוף כלי לנשמה וכמ"ש בס' אמרי נועם פ' טהרה שהגוף כלי לנשמה וצריך לה כל ימי התלותה לגוף ע"ש.

וכשם שבכלים הנקחים מיד גוי והם חדשים שאין בהם איסור אלא דבר שמץ טומאה דהיו ביד גוי ולכן בטבילה שהוא טהרה מועט' סגי להו כן הדבר באדם שאם עבר על מצות עשה לא זז משם עד שמוחלין לו ובחרטה ותשובה לבד סגי ומסגי כי היכי דסגי הטבילה לכלים חדשים שלקחם מגוי וה"נ כלי הנשמה שהוא הגוף שהיה בו מגע גוי הסט"א בחרטה ותשובה על שעבר מ"ע ששלט בו הסט"א סגי:

ואם הכלי נשתמש באיסור חמץ או שאר איסורין אפילו פעם אחת צריך הגעלה ברותחין להפליט האסור וכן כלי הנשמה שהוא הגוף אם עבר על ל"ת והוא נשתמש בחמין מים הזדוני' מזפת וגפרית עצות היצה"ר צריך תשובה ויה"כ דהוי כהגעלה ברותחין דאש התענית של יה"כ ותשובה מפליט הזוהמא אשר בכלי שהוא הגוף מאשר חטא ועבר על ל"ת ושב ורפא לו.

ואם נלכד בעצת יצרו ליפול בשוחה עמוקה ועבר על כריתות ומיתות ב"ד בעריות וכיוצא דומה לכלי שנשתמש בחמץ או איסור על ידי האור שצריך ליבון באש עד שיהיו ניצוצות מנתזין מהם. וכן הדבר בגוף כלי הנשמה שאם נשתמש על ידי האור אש יצרו ושלט בו כל כך עד עוברו על כריתות ומיתות ב"ד צריך ליבון ביסורין עד שיהיו ניצוצו' נתזין ממנו רשפי אש היסורין אשר כח בהם להפליט מה שנשתמש על ידי אור היצר ופועלו הניצוץ ובערו שניהם יחדיו הכלי שהוא הגוף וזוהמת האיסור שבו עד אשר תצא הזוהמא וישאר הכלי נקי. ואם עבר על חילול ה' אז דומה לכלי אין חפץ בו כלי חרש שאינו יוצא מידי דופייו וצריך שבירה הנה מיתת"ו ושבירתו טהרתו:

ואפשר שעל זה רמז הכתוב בני ציון היקרים המסולאים בפז איכה נחשבו לנבלי חרש מעשה ידי יוצר כי הן בעון כאשר גברו עונות ישראל לעבור על כריתות ומיתות ב"ד וחילול ה' אין להם עוד תקנה אלא שבירה וז"ש בני ציון היקרים המסולאים בפז שהיו כלים טהורים וחשובים שאין בהם שום דופי איכה נחשבו לנבלי חרס כי בעון חילול ה' נדמו לכלי חרס שאין להם תקנה אלא שבירה:

הוא הדבר אשר דברו הנביא ירמיה סי' י"ט אשר נצטוה בלקיחת הבקבוק ושם נאמר ככה אשבר את העם הזה ואת העיר הזאת כאשר ישבור את כלי היוצר אשר לא יוכל להרפא עוד וכו' הכונה כי עתה בתוקף חטאתם בכריתות ומיתות ב"ד וחילול ה' אין עוד תקנה רק חפץ ה' להמיתם כי נדמו לכלי חרס שנשתמש בו איסור בחמין שאינו יוצא מידי דופיו וטעון שבירה וזהו המשל לבקבוק וז"ש ככה אשבור את העם הזה ואת העיר הזאת שנעשו כלים שנשתמש בהם איסור והם של חרס דצריך לשברם כאשר ישבור את כלי היוצר אשר לא יוכל להרפא עוד כי אין מועיל לו שום תיקון לא הגעלה ולא ליבון כלל והוא הדבר הקשה להנהו אינשי תמנת חרש את חרשי:

עלה בידינו דכשם שהכלים צריכים טהרה ותקון בהגעלה וליבון כן הגוף שהוא כלי הנשמה צריך טהרה ותיקון מאשר נשתמש באיסור על ידי האור ששלט בו אור היצה"ר ולהט אותו או אפילו לא היה עון חזק רק שנשתמש קצת באיסור בחמין חמימות היצר על הכל צריך תקון בסגופים ותעניות עד שיהיו ניצוצות נתזין וטהר טהר גברא מבית ומחוץ כהכשר כלים. ולא עוד אלא שפגם גם בנשמתו אשר בקרבו. ואף גם זאת בשרשי נשמתו אשר למעלה אפשר שפגם כי גבר אויב וטרף ואין מציל כי עונותיו הטו אלה מפני היד שנשתלחה יד לאמ"ה סט"א לאחוז בסנסני נשמתו כי הוא שטן הוא היצה"ר וכל חלק הסט"א התאוו תאוה לטרוף טרף ולעשוק ניצוצי הקדושה:

וכן השרים של מעלה שרי עם ועם מדינה ומדינה השר של מעלה מכניס בלב האומה אשר תחת ממשלתו לרעו"ת ביעקב גלות ישראל אשר בארצם להחטיאם ולענותם וכמ"ש בזהר הקדוש פ' שמות דף י"ז ויאמר אל עמו הנה עם בני ישראל א"ר שמעון תא חזי דהא על כל פנים מלאכ' שלטונא דממנא על מצראי הוה והכי הוא דרובא דפרשתא לא אתמר אלא מלך מצרים סתם והיינו ממנא רברבא על מצראי פרעה מלך מצרים פרעה ממש וכו' ע"ש למדנו דהשר של האומה אשר ישראל גלו בארץ ההוא נותן בלב האומה להרע לישראל וכמ"ש עוד שם בזהר ויאמר אל עמו: יהב לון עיטא למעבד עמהון בישא ע"ש והעיקר הוא כי כל השרים מהסט"א עיניהם ישיתו להחטיא ישראל ולכן השרים נותנין עצה ומכניסים בלב אומתם להרע להם לישראל ולשעבדם ולהעבירם על דת כי בזה יש לסט"א ריו"ח גדול לעשוק נפשות ישראל ושפע קדושתם כי הוא חיותם וזה כל מגמתם כמ"ש בזהר וגורי האר"י זצ"ל:

ואפשר לפרש בזה פסוקי ישעיה סימן מ"ט כה אמר ה' גואל ישראל קדושו לבזה נפש למתעב גוי לעבד מושלים מלכים יראו וקמו שרים וישתחוו למען ה' אשר נאמן קדוש ישראל ויבחרך. הכונה כה אמר ה' גואל ישראל והגאולה העיקרית להוציא ממסגר אסיר ניצוצי הקדושה אשר טרפו הסט"א גם גנבו גם כחשו והיא הגאולה אמיתית וז"ש גואל ישראל קדושו כי הוא גואל קדושת ישראל אשר נפוצו בין הקליפות לבזה נפש דייקא כלפי השר של מעלה כי כל ישעו וכל חפצו לבוז בז נפש ישראל ומכניס בלב אומתו לרעות לבלע ולהשחית זרע ישראל וז"ש לבזה נפש לאותו הבוזז הנפש הוא השר שהוא מתעב עכו"ם שמכניס בלב האומה לתעב ולשקץ ח"ו ישראל וז"ש למתעב עכו"ם. ועל ידי זה העבד ישראל מושלים בגופו ונפשו השר והאומה וזהו לעבד מושלים: הנה יום בא לה' חיל בלע ויקיאנו ויצאו לאור ניצוצות הקדושה בהתגברות תוקף הרחמים כמו שהיה ביציאת מצרים וז"ש מלכים יראו וקמו כי עיקר הניצוצות הם מז' מלכים כמ"ש גורי האר"י זצ"ל ואלה המלכים יראו המאורות הגדולים וקמו מעמקי הקליפות שרים הם שרי האומות וישתחוו למען ה' אשר נאמן בהבטחותיו לגאול נפשנו קדוש ישראל ויבחרך לעבוד עבודתו:

ועתה נבא לבאר דרך רמז לשון כל חמירא וכו' כי הנה החמץ והמחמצת השאור והמשארת הן הם הסט"א וגונדא דיליה ולכן האיש הישראלי לפני בא יום הגדול ליל התקדש חג וכבר טרח ותקן כלים מכלים שונים ראה והתקין טהרת הבית וכליו ונתעורר בתשובה כראותו כמה צריך להרחקת האיסור טעמו וממשו לכן בביטול החמץ תקון רבנן נועם שיח כל חמירא הרומז גם כן על ביטול שאור שבעיסה הוא שטן הוא יצה"ר וז"ש כל חמירא כל מין שאור ועצת היצה"ר דאיכא ברשותי בין הבא מחמת שר האומה אשר אנכי בקרבו בין מתערובת העכו"ם ושעבודם בין מחמת החומר העכור או אשר חטאתי בגלגול זה וגלגולים אחרים ונשאר הרושם של הסט"א ברשותי שכולל בגוף ונפש ושרשיה בשמים דחזיתיה שהרגשתי כבר בחטא ולא דחיתיו או הרגשתי באיזה מדה כגון גאוה וכעס וכיוצא ולא בקשתי לדחותה ולהשליכה מעלי ודלא חזיתיה שלא הרגשתי כלל: דביערתיה החטא אשר שבתי בתשובה והאיכא שיריים שיורי קוצו"ת. ודלא ביערתיה דעדיין לא שבתי בתשובה על הפרט ההוא ליבטיל וליהוי כעפרא דארעא אשר לא יהיה סיבה להחטיאני בטל הוא ובטל ואני נקי ובר לבב לעבוד ה':

לימוד ב

תנן פ' כל שעה ואלו ירקות שאדם יוצא בהן ידי חובתו בפסח בחזרת ובעולשין ובתמכא ובחרחבינא ובמרור יוצאין בהן בין לחים בין יבשים אבל לא כבושים ולא שלוקין ולא מבושלין ומצטרפין לכזית.

ובטרם אקרב עלי בא"ר משנה שלימה שלנו אמרתי אעלה על אר"ש סדרן של כתובי"ם פ' לך לך לבארם דרך רמז וכה תוארם.

ויצא מלך סדום לקראתו אחרי שובו מהכות את כדרלעמר ואת המלכים אשר אתו אל עמק שוה הוא עמק המלך ומלכי צדק מלך שלם הוציא לחם ויין והוא כהן לאל עליון ויברכהו ויאמר ברוך אברהם לאל עליון קונה שמים וארץ וברוך אל עליון אשר מגן צריך בידך ויתן לו מעשר מכל ויאמר אברם אל מלך סדום הרמותי ידי אל ה' אל עליון קונה שמים וארץ אם מחוט ועד שרוך נעל ואם אקח מכל אשר לך ולא תאמר אני העשרתי את אברם בלעדי רק אשר אכלו הנערים וחלק האנשים אשר הלכו אתי ענר אשכול וממרא הם יקחו חלקם אחר הדברים האלה היה דבר ה' אל אברם במחזה לאמר אל תירא אברם שכרך הרבה מאד.

ואפשר לפרש רמז הרומז על האר"ש כי הנה ר"ת מלך סדום לקראתו גימטרי' ס"מ עם הכולל כי הוא שטן הוא יצה"ר הנה הוא יוצא לקראתו של אברם היא הנשמה של הצדיק כמ"ש במדרש הנעלם בזהר הקדוש אחרי שובו היצה"ר מהכות את הרשע גי' כדרלעמר [בוי"ו על דרך שכתב רבינו האר"י זצ"ל בגימטריא של תיבת צפנה] והמלכים אשר אתו כלומר אותם המפונקים המתנהגים בשלחן מלכים ולבושי מכלול המתלוים עם הרשע כי אף דלא היו רשעים בהתחברם לרשע והנהגתם בתפנוקי מלכים שלט עליהם היצה"ר להכשילם מעט מעט עד שהמית לרשע וכל גונדא דיליה יחד כולם אל עמק שוה אזיל לחצר מות כי שם עמק שוה יחד עשיר ואביון קטון וגדול שם הוא אל עמק המלך מלכו של עולם עצה עמוקה מאתו יתברך כי הילודים למות ונקל זאת בעיני היצה"ר להמית לרשע וכל סיעתו אך צופה רשע לצדיק ומבקש להמיתו כי אם צדיק וחסיד יכשילהו ועשה עול זהו שמחת היצר הרע לשלוט בצדיק ושקול זה בעיניו כהמון רשעים רבים. זאת היתה לו ליצה"ר אחרי שובו מהכות הרשע וכל הסמוכים לו ורבו חלליו אך יצא יצא לפתות הצדיק בכל מיני פתויים ומרמות.

ויען הבטיחנו ה' אשר לא יעזוב חסידיו לעולם נשמרו על כן ומלכי צדק מלך גימ' שכינה עם הכולל שלם בהבטחותיו והנה ה' נצב עליו לשומרו הוציא לחם ויין כמ"ש לכו לחמו בלחמי ושתו ביין מסכתי ופירשו המפרשים תורה ומושכלות והנה כי כן הקב"ה מעורר לצדיק ונותן בלבו לעסוק בתורה ובמושכלו' ולהעמיק עיונו ובזה מסתלק היצה"ר מעליו דרחמנא אמר בראתי יצה"ר בראתי לו תורה תבלין ומה גם אם יעסוק בתורה בעיון נמרץ אז יסיר כל מחשבת פגול וכל עצות היצה"ר תזרם ורוח תשאם:

והוא כהן לאל עליון שישאר הצדיק בקדושתו כהן משרת לאל עליון ויברכהו ויאמר ברוך אברם נשמת הצדיק לאל עליון קונה שמים וארץ כלומר שהצדיק בתורתו ומצותיו קנה לעצמו וכמשז"ל ועשיתם אותם ועשיתם אתם מעלה עליהם כביכול כאלו עשו עצמם ואז"ל פ' חלק יקרא אל השמים מעל זו הנשמה ואל הארץ לדין עמו זה הגוף וז"ש קונה שמים וארץ כי הצדיק קונה נשמתו וגופו כי בצדקתו גם גופו עשאו חו"מר בקדש כנשמה כי זה כל פרי לצדיק להוסיף מחול על הקדש היאמר חו"מר והוא דרך חול הוחזק לקדש בשגם הוא בשר: וברוך אל עליון אשר מגן צריך היצה"ר וכחותיו בידך כי הצדיק מתחיל דהכל בידי שמים חוץ מיראת שמים וז"ש בידך כי כאשר נתעצם הצדיק והתעורר ללחום עם יצרו הקב"ה עוזרו ומשליטו ביצרו. ויתן לו מעשר מכל שהשרה הקב"ה שכינתו עליו וכמ"ש בילקוט ראובני משם הזוהר הקדוש מעשר מכל זו השכינה כי הצדיק מרכבה לשכינה כביכול.

ויאמר מלך סדום אל אברם עתה מגיד משא ומתן של היצה"ר עם נשמת הצדיק אשר הוא דל והלך עני ואביון ובדלותו ושפלותו זריז קדים לעבוד עבודתו. וכלפי עונייו מכניס היצה"ר בלבו כאלו פנים בפנים דיבר תן לי הנפש כלו' תן לי חלק בנפש והרכוש קח לך שתתברך בנכסים אם תניח מהעבודה ותשמע לקול סט"א כי דרך רשעים צלחה.

ויאמר אברהם אל מלך סדום הנה הצדיק כשנכנס בלבו מחשבת פגול הלזו קפץ ונשבע אל ה' אל עליון קונה שמים וארץ כי הצדיק אינו מחזיק עצמו שהוא בכח תורתו ומעשיו קנה גופו ונפשו רק הוא אומר כי כל אשר הוא עושה ה' מצליח בידו והכל ממנו יתברך והוא קונה שמים וארץ הגוף והנשמה כמ"ש הנשמה לך והגוף פעלך ומטובו חיינו והוא הכל.

אם מחוט כלומר אף בדבר קל כחוט כנגד התורה ואשר נהג בסדר קדושה לא יאבה לו ולא ישמע אליו. ועד שרוך נעל זו אשה כמשחז"ל על של נעלך באשתו אמרו דגם עם אשתו בת זוגו שהקצו לו מן השמים כל מעשיו לשם שמים לקיים מצותיו יתברך והנ"אה זו איני יודע מה היא בלתי לה' לבדו כי הוא אמר ויהי זו אשה הוא ציוה ויעמוד אלו הבנים. ונקט דבר קטון ודבר גדול אם מחוט אף דבר קל כמדובר כי היצה"ר תחילת דיבר לצדיק אינו אלא בדבר קל מאד ואינו שומע בקולו וניצול לא כן הרשעים דלא מיבעיא בדבר קל מקדימין עשיה לשמיעה אלא אף בדבר גדול מאוד סופן לילכד ברשתו אשר טמן אמר למהו"מן פרט למזומן לבאר שחת:

וזה אצלי ההדיוט טעם אומרם ז"ל פ"ה דסוכה דלעתיד היצה"ר נדמה לצדיקים כהר גבוה ולרשעים כחוט השערה הללו בוכים והללו בוכים צדיקים בוכים ואומרים היאך יכולנו לכבוש את ההר הגבוה הזה רשעים בוכים ואומרים איך לא יכולנו לכבוש את חוט השערה הזה הכונה דלרוב צדיקים כשבא להם היצה"ר אינו אלא בדבר קל ואינם שומעים לו ולכן כשרואים אותו כהר הם בוכים כי לא בא אליהם כהר ולא שאל מהם ולא פיתם אלא בדבר קל ולכן בוכים דסוברים דהם לא עשו כלום והכל מאת ה' כי הוא עשה שלא בא אליהם כהר שאם היה בא בחייהם כהר ודאי לא יכלו לו וא"כ האלהים עשה והם לא עשו כלום ולרשעים נדמה להם כחוט בתחילת ביאה שהחטיאם בדבר קל ולא יכלו לכובשו אף בדבר קל והם בוכים שמרגישים ברעתם:

והוא אומרו אם מחוט אף בדבר קל לעשות קטנה או גדולה עד שרוך נעל דגם עם אשתו לא יהנה כלל ואם אקח מכל אשר לך כלל אף באכילה ושתיה וצרכי הגוף יהיה הכל לשם שמים ובצמצום גדול כדי חייו שאין זו הנאה וכמ"ש פ' הנושא דאמר רבינו הקדוש שלא נהנה מהעה"ז כלל כי אם מעט אשר היה לקיום הנפש והכל לשם שמים ובכונות עליונות לברר ניצוצות הקדושה וליחד הדודים ונמצא שלא נהנה מעה"ז כלל וז"ש ואם אקח מכל אשר לך ואם יעשרני ה' בחסדו הגדול לא תאמר אני העשרתי את אברם ומכאן מודעא בפירושא אתמר שאיני רוצה ממך ומחלק סט"א שום דבר ולא ידבק בידי מאומה מן החרם. בלעדי רק מיעוט אשר מיעטתי בעבודתו יתברך אשר אכלו הנערים כלומר בימי הנעורים עד אשר לא העיר ממזרח היצר הטוב ופניתי אני בעסקי אכילה בלא כונה לברר ניצוצי הקדושה ולשם שמים וחלק האנשים אשר הלכו אתי כלומר האברים וכמשז"ל ואנשים בה מעט אלו האברים אשר הלכו אברים קודמין למנחת שוא עסקי העה"ז בהליכה ואכילה והטעם ענר אותיות נער מעשה נערות. אש כל כלומר ביצה"ר לבד בלי יצה"ט וזהו אש כל כלו אש היצה"ר. וממרא אשר בקטנות מה אני באותם הימים ממרא לעצת אבותי ורבותי. הם יקחו חלקם יסורין בעה"ז ואהיה נקי לעה"ב גם מחטאת נעורים. אחר הדברים האלה ויכוח היצה"ר עם הצדיק אשר הצדיק עביד פרישה פרוש מרובה שלא ליהנות מהעה"ז. ולא עוד אלא ברעות נפשיה סבר וקביל יסורין על אשר בנעוריו לא התנהג בפרישות וחסידות. היה דבר ה' רח"ם רחמתי"ם לראש צדיק במדת רחמים כי הוא שם המיוחד אל אברם נשמת הצדיק. במחזה לאמר כלומר הבן יקיר לי אין צורך ליסורין רק למוד תורה לאמר כלומר הבן יקיר לי אין צורך ליסורין רק למוד תורה באהבה וז"ש במחזה שהוא כינוי לתורה על דרך שאז"ל בשיר השירים רבה ומראיך נאוה זה תלמוד. וגם כתב מז"ה זלה"ה בפירוש המשנה כ"י שהתורה היא כמראה אשר לכל אחד מראה לו כצורתו וזאת התור' מראה לכל העוסק בה כפי מדרגתו והיא אומרו ובה תחזי זהו תורף דבריו וז"ש במחזה לאמר כלומר אין לך צורך כי אם במחזה שהיא התורה לאמר אמירה לגבוה והיא מכפרת כקרבנות כמשז"ל אל תירא מיסורין אנכי מגן לך בעה"ז שכרך הרבה מאד לעה"ב:

וע"ט לכל חפץ ע"ט הזמיר הגיע לבאר קצת רמזי משנתנו והנה תסובינה על קוטב מרכז דברינו אך הן קדם קסתי בידי תחליף יביע אומר אשר זה שנים כרגע נראה לי ס' מדרש בחידוש להרב החסיד מהר"ר אליעזר נחמן פואה זלה"ה ויהי מאז רשום אצלי שהרב ז"ל דיבר בקדשו ברמז משנתנו משום ירקיא ומשום מתיא אומות ומלכיות ששעבדו בישראל מרור נגד מצרים אשר ענונו בעבודה קשה וימררו את חייהם של ישראל חרחבינא כלפי בבל הרשעה שהחריבה את בתינו תמכא כל קבל מדי אשר תמכה בימיננו לבנות בית שני ותמכנו ה' גם שלא ליפול ביד המן עולשין עול יון הרשעה דגזרו שלא ללמוד וזהו עול שין לשון שנון. חזרת כנגד הגלות הזה שהקב"ה עתיד להחזירנו ולהחזיר מלכותנו כבראשונה הן הן הדברים הרשומים אצלי ואין הספר הנז' מצוי כעת. ולפי דבריו אפשר לרמוז תחילת דיבר התנא אלו ירקות שאדם יוצא בהן ידי חובתו בפסח והוא ע"פ הקדמת המפרשים כי יען אצטריכא ליה שעתא לישראל לצאת ממצרים כי באו במעמקי הקליפות ואם לא עכשו אום נבחרה להוצאה ניתנה לא יזכר שם ישראל עוד. לכן להשלים גזרת בין הבתרים נחנו נעבור חלושים ביד אדונים קשים והיו לארבעה ראשים הנה ימים באי"ם בבל אדום יון מדי והן הן דברי התנא אלו ירקות רמז לגליות אשר ישראל פניהם מוריקות ונהפכו כל פנים לירקון שאדם מישראל כי כל ישראל אחד בארץ והמה כאדם שה פזורה ישראל יוצא בהן בגליות י"ח אשר נתחייב בגזרת בין הבתרים בפסח בעבור הפסח מועד צאתנו ממצרים שדלג על הקץ ולכן נקרא פסח ידלג אשר עבר בין הגזרי"ם ויהי אך יצא יצא נתחייב בד' גליו':

ואפשר לרמוז בפ' ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה במה שחקרו כת הקודמין שהקב"ה הראה לאברהם אע"ה ארבעה גליות כמשז"ל והנה אימה חשכה גדולה נופלת אלו ד' גליות והרי במעמד הר סיני הלוחות הראשונות היו חירות ממלאך המות חירות משעבוד מלכיות ואיך יתקיימו ד' גליות וניחא להו כי ע"י הרעב נקבצו באו מצרימה מכל האומות ונשארו שם וכלם שעבדו בישראל ואלמלא לא חטאנו בעגל כבר ניצולנו מד' גליות כי כל אלה היו במצרים ושעבדו בנו. אמנם כאשר עונינו ענו בנו יעשו עגל בחורב הוצרכו ד' גליות בזה אחר זה ובמספר שנים שנות דור ודור. וזה שמעתי משם הרב מהר"ר יעקב ן' נעים ז"ל כונת הפסוק יאמרו גאולי ה' אשר גאלם מיד צר ומארצות קבצם ממזרח וממערב מצפון ומים תעו במדבר וכו' הכונה דישראל גאולי ה' סוברים שגאולתם אינה אלא מיד מצרים וז"ש אשר גאלם מיד צר אחד היה: ולא ידעו כי יציאת מצרים חשוב כאלו מארצות קבצם ממזרח וכו' ובארץ מצרים לבד אלו זכו יצאו י"ח ד' גליות וחשוב כאלו קבצם מד' רוחות לפי שכל האומות היו במצרים ושעבדום. אך תעו במדבר ועשו העגל וזה היה סבה שהיו ד' גליות בפועל עכ"ד:

וליכא מידי דלא רמיזא באורייתא וזה רמז באומרו ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה כי בבואם מצרים אם זכו שם היו ה' גליות וזה רמז הבאים מצרימה ה' בבל אדום יון מדי (ר"ת באים) מצרימה הם חמשה והיא אות ה' דתיבת הבאים כי הכל היו במצרים ומשם הרב המפורסם מהר"ם זכות' ז"ל שמעתי כי בתיבת מצרים שם רמזו ה' גליות דר"ת מצרים הוא מצרים צולה [היא בבל] רומי יון מדי שאלו לא נעשה העגל שעבוד מצרים יעלה לנו במקום כל הגליות:

ומעתה נבא לבאר רמז משנתינו לפי דרכנו כי הנה נודע תוקף סגולת העשבים והשרשים לרפוא כל חולי וכל מכה והיא נעלמה מעיני רופאי אליל אולי קראו בשמותם רופאים בקהל רפאים יניחו והדבר מבואר בספר הזוהר הקדוש כי בכל עש"ב יהיה מותר אגר נטר והן עוד היום שמענו כי הערביים השכוני באהלים במדברות וגם יושבי האיים באמריק"א יודעים היו קצת סגולת העשבים אשר חולי קשה שהרופאים ילאו בכמה רפואות ולא עלתה להם הם רפאי"ם יחשבו בעשב אחד רפואה שלימה. ולעומת שבא רפואות הגוף בעשב השדה. להכי התנא המשיל רפואות הנפש כמו עשב בשדה אשר ברכו ה' ואמר ואלו ירקות עשביה"ם כסף וזהב להעלות ארוכה לעובד ה' ואשר נשאו לבו לידבק ליצר הטוב אשר אליו (עיין בקונטרס צפורן שמיר סימן יו"ד) רומז הפסח וז"ש שאדם יצא בהן ידי חובתו בפסח כלומר ברצות האדם לידבק בעבודת ה' ולקיים דברי יצר הטוב הרומז לפסח.

חזרת יחזור על לימודו לא פסיק גרסא מפומיה שהוא עקר גדול לינצל מיצה"ר וכמ"ש הקב"ה בראתי יצה"ר בראתי לו תורה תבלין. וזה אצלינו טעם אחד מהטעמים אשר זאת לפנים התנאים והאמוראים היו קדושים וריח נור היצה"ר לא עדת בהון כי אז היה תורה שבעל פה שוגר"ת ומשוגר"ת לפום רבנן כי לא ניתנה רשות לכתוב תורה שבעל פה ואף כי נכתבה המשנה כל הברייתות והתלמוד היה על פה ואשר נשאו לבו ללמוד היה מוכרח יום ולילה לחזור על לימודו תדיר ולא פסיק שלא ישכח: ועסק התורה ללמוד בפה תדיר היה להם לעזר ולהועיל והיו קדושים ממש כמפורסם בתלמוד. וכבר כ' מהר"ם די ליזאנו ז"ל בדרך חיים שכל היראה ושמירת המצות תלויים בעסק התורה ולפי רוב עסקו בתורה כן ירבה יראתו ודבקותו ע"ש באורך ואי לזאת חזר' נישנית בראשונה לראש פינה קרי"ה נאמנה לחזור לימודו כאשר היתה באמנ':

עולשין כמש"ל משם הרב הנז' לדרכו עול שינון שיקבל עליו עול שינון וכמו שפירשו הראשונים עשה תורתך קבע כך וכך דפין ליום כך וכך שעות בלילה כך וכך לערב ועול יסבול ולא יבול וזהו עול שין עול שינון.

תמכא חרחבינא שם רמז לזכות לחייבא לתמוך באשר החריב ביתו במעשיו הרעים להוכיחו בדברים הקשים כגידים וזהו מרור ולהחזירו למוטב כי הוא מעלה גדולה כמו שהפליגו בזוהר למרדף בתר חייבא כמאן דרדיף בתר חייוי ואלו הן ירקות ועשב מזרי"ח זר"ח מרפא לנפש לידבק עם ה':

ובסגנון אחר אפשר לרמז כלפי בעל תשובה הרוצ' לנוס מתוך ההפכה עמק הבכא ולא ידע כיצד סדר עליית נשמתו אליו ירמוז התנא ואלו ירקות עשבות הרים הררי אל המסוגלות להעלות נדחיו ולקבץ פזוריו אשר אדם יוצא בהן ידי חובתו בפסח בדילוגו כאיל מעמק רפאים לבא אל הקדושה:

חזרת כלומר ראשית כל בכורי כל בחר"ט אנוש חרט"ה גדולה עד מאד שכן ראוי להיות חוזר מאשר חטא על הנפש:

עולשין עול מדת הדין כי שם אלהים במילוי גימט' ש' וזהו עול שי"ן עול אלהים שיקבל יסורין וכל דינים הראוים לבא על חטאותיו ממדת הדין שם אלהים מלא וכמו שפירשו כת הקודמים שז"ש דוד הע"ה שויתי ה' לנגדי תמיד כלומר שאני מעריך ה' מדת רחמים לנגדי כלומר הפך ממני על דרך שאמרו לא זכה כנגדו וכיוצא בזה פירשו רז"ל והיה ה' לי לאלהים מדת רחמים אשוה לקבלי לדינא כמ"ש בזוהר הקדוש וזה רמז עול שין עול אלהים מדה"ד:

תמכא חרחבינא יזהר לתמוך אשר החריב בתי הנפש והלחשים פרוץ גדרו והיה למרמס ועלה שמיר ושית אך שם הרגיעה לילית עתה ישוב ויבנה חרבות למעבד תמכין וסמכין עד שלא יהיה חרב הכל. ורמז שיהיה הכל בשיעור וסדר המדרגה בתחילה יתמוך ויוסיף יום יום להחזיק לבנות ולנטוע:

והכל ע"י סגופין וזהו מרור במרירות יאנח:

ויוצאין בהם בין לחים בין יבשים כלו' בין שמוריד דמעות על עונותיו כי שערי דמעה לא ננעלו וזהו בין לחים. בין יבשים שעושה תעניו' עד שיבשו עצמותיו.

אבל לא כבושים כלומר אין התשובה מועלת אם אחרים כובשין אותו באונס ומפני היראה הוא עושה ולבו בל עמו.

ולא שלוקין ולא מבושלין כלומר שניטל טעמן שאינו בלב שלם הן כל אלה אין יוצא בהן ידי חובתו לא באונס ולא בתשובה ומעשים חלושים שאין בהן טעם ורפויי מרפיין ודין לא הניין.

ומצטרפין לכזית כל הסיגופים צרו"ף יצרפ"ו להפסיק בינו ובין הסט"א על דרך שכתב בס' מגיד משרים פ' בראשית דבעינן כזית במקום מרה לאגנא עליה ממקטריגים דליהוי האי כזית חוצץ באפייהו וכד לא אשתייר כזית כיון דליכא מאן דחייץ באפה דסטרא מסאבא האי סטרא שלטא עליה עכ"ד ואל זה ירמוז מאי דקתני ומצטרפין לכזית כלומר כל הסיגופים ומיני עצב"י בשמי"ם רוש ולענה אלו הן הנצרפין לכזית לחוץ ולהפסיק בינו ובין הסט"א לבלתי היות שם ערוב וזר לא יבא להטרידו מסדר קדושה כי בוחן לבות אלהים לא ימנע טוב להולכים בתמים והוא מרומים:

ומדי דברי זכור אזכרנו למאי דפירש בדברי ס' המגיד הרב פנים מאירות בספרו הנחמד על התורה זה שמו כתנות אור הנדפס מקרוב פ' בהר במ"ש בחולין דמ"ו ההוא פולמוסא דאתא לפומבדית' ערקו רבה ורב יוסף פגע בהו ר' זירא א"ל ערוקאי כזית שאמרו במקום מרה. ואיברא כי באתרא הדין הדבר קרוב דטעון דרשה שישנו בנותן טעם לבריחתם עם הדין דכזית במקום מרה דנראין הדברים מילי דמסתמן תבנית כל רמ"ז. והרב הנז' האיר וזרח לפרשה בדברי המגיד הנז' והוא הדבר אשר דיבר ערוקאי מהאי פולמוסא שהם מהסט"א כדי שלא ישלוט עליכם וסוד ה' דכזית שאמרו במקום מרה דלא ישלוט סט"א וצריך כזית לחוץ ולהפסיק מפני המקטרגים כך אתם צריכים שלא ישלוט סט"א בכם וצריכי למערק שלא יראו אתכם ויריעו לכם ולדעתי זה דרך אמת עד כאן לשונו הרב כתנות אור ז"ל:

ואני בעניי כמתלמד מדברי הרב ז"ל נראה לפי קצורי לפרש דאדרבא כונת ר' זירא לעוררם דלא יפה עשו לברוח והענין דאמרינן פ"ק דבתרא דף ח' דאמר רבי אין פורעניות בא לעולם אלא בשביל עמי הארץ כההוא דמי כלילא דשדו אטבריא אמרו ליתבו רבנן בהדן אמר להו לא אמרו ליה ערוקינן אמר להו ערוקו ערוק פלגא דליוה פלגא וכו' פש ההוא כובס שדייוהו אההוא כובס ערק כובס פקע כלילא אמר רבי ראיתם שאין פורעניות בא לעולם אלא בשביל עמי הארץ: ושם דף ו' אמרו על פסוק מחול ירבון ומה חול מועט מגין על הים מעשיהם של צדיקים שהם מרובים עאכ"ו ואמר ר"י התם אני חומה זו תורה ושדי כמגדלות אלו ת"ח. והיינו דר' זירא נטה ללו"ן על רבה ורב יוסף גדולי הדור שפחדו וברחו ואמר להו ערוקאי כלומר שהוצרכתם לברוח כזית שאמרו במקום מרה דכזית חוצץ בפני המרה שלא תתפשט כמ"ש המגיד והיה לכם לישא ק"ו שאתם עוסקים בתורה דהיא חומה ואתם כמגדלות וגם אתם בתוספת מחו"ל שמגין על הים וכ"ש שלא ישלטו בכם ותיתי בק"ו דכזית לבד יש בו כח לחוץ ולהפסיק כ"ש חומה נשגבה מהתורה ואתם עדיפי מחול הים ודאי אין לכם לברוח כי אין פורעניות בא אלא מפני עמי הארץ והיו דבריו ברמז מגלה טפח להודיעם שלדעתו לא יפה עשו:

ובזה אין אנו צריכים לדברי רבותנו בעלי התוספות שם והר"ן בחידושיו דקשיא להו דרבי זירא מאי טעם לא ערק נמי וניחא להו דר' זירא אביו גבאי של מלך היה כמ"ש פ' זה בורר ע"ש ולדרכנו ניחא טובא דבלאו הכי ר' זירא סבר שלא היה להם לברוח וההוא דאמר אבוה דר' זירא פ' זה בורר (סנהדרין דף כ"ה) כי הוה אתי ריש נהרא וחזי לרבנן אמר לך עמי בא בחדריך התם היינו שלא יתראו בשוק כדי דריש נהרא לא לימא דאיכא אינשי טובא. אבל למערק סבר ר' זירא שאין להם לברוח מן העיר דרבנן לא צריכי נטירותא וה' עליהם יראה יהי עליה' סתרה צנה וסוחרה: