שמחה לאיש ז

שמחה לאי"ש חלק או"ח סימן א' (מכתב מהרב הגאון ר"מ דק"ק ווירצבורג והגליל) ווירצבורג יום כ"ד שכם תרל"ז לפ"ק חיים שלום וברכה. ששון שמחה והצלחה להרב הגדול. מעוז ומגדול, עוסק בתורה בתדירא. בדרישה וחקירה. חריף ובקי. צנא מלא ספרי צדיק יסוד עולם. שלשלת היוחסין. ממנו שואלין ודורשין. חבר לחוברים חיבורים מחוכמים. אצלו בית ועד לחכמים ה"ה כבוד מו"ה יעקב שאול המכונה בכור אלישר נר"ו ראש ב"ד מק"ק ספרדים הי"ו בעה"ק ירושלם ת"ו וצאצאיו היקרים והנחמדים. בכל הברכות יהיו עולים עד בנין ציון וירושלם בב"א: מאד שמחני וכבדני מר בשלחו לי מנחה טהורה וקדושה ה"ה ספר בני בנימן וקרב אי"ש הוא חבורו של רבו הה"ג מו"ה בנימן מרדכי נבון זצ"ל ואשר הוסיף עליו תוספת טהורה וקדושה מר בחריפותו ובקיאותו ואומר למר יישר כחו וחילו. יתברך הונו ומאודו על זה. ומדחביבין עלי מילי דאורייתא וביותר הבאים מגברי רברבי דארעא קדישא חשתי ולא התמהמתי לבא פתח היכל הקדש הזה עכ"פ בעיון קצת ומה מאוד גדלה שמחתי בראותי בסי' הראשון של ספרא דנא ששם מר עיונו הצח על ספרי מלאכת שמים ומדי עיוני בסי' הנזכר עלו בידי לפי מעט ידיעתי איזה הערות. אמרתי להעלותן על שלחן הטהור בחינת מר. ואלה הן מרוב חסידותו של רבו הרה"ג הנזכר חשש למ"ש בשו"ת גנת ורדים דאותיות של שם הקדוש ב"ה צריכין להיות כתובין כסדרן כתפילין ומזוזות ועל כן מפלפל אם גם לענין שאלתו בענין פירוד יוד"י האל"ף הדין כן. והוא באמת תימה. וכמו שהרגיש גם מר בהגהות הספר משם חתם סופר ושאר גדולים דמייתי מר ואנכי הצעיר אוסיף עליהם אותם שהובאו בספרי מלאכת שמים כלל ע' בבינה ס"ק ל"ב [בסוף הכלל הנזכר] וחדוש מרבו הרה"ג דמייתי מדברי ספר זרע אמת ח"א סי' ז' לענין העברת קולמוס ולא ראה מ"ש בס' הנז' עצמו סי' ו' שכתוב על דברי הגו"ר הנ"ל וז"ל איברא דלענ"ד לא צייתינן להני כללי דכליל הרב גנת ורדים לפסול בשביל זה השמות ומי יאמין לשמועתו העושה חדשות שלא שערוהו הראשונים דלא משתמיט שום תנא או אמורא או פוסק לרמוז פסול זה אפילו דרך רמז וגם מצינו מבואר בגדולי אחרונים הפך מדבריו ה"ה הרב דב"ש כו' כו' עכ"ל: ובעסקי בזה נתוספה לי קושיא על הגו"ר דאיהו מקשה לעצמו בסי' יו"ד מש"ס דיומא דלא רצה ללמד על מעשה הכתב דמוכח דלא בעי כסדרן. ומסיק דכתיבה בבת אחת עדיף מכסדרן יע"ש ולדידיה אם היה אפשר לכתוב האותיות שבתפילין ומזוזות בבת אחת לא הוי שלא כסדרן וזה תמוה דאדרבא מלשון דוהי"ו דמיניה ילפינן פסול שלא כסדרן משמע להדיא דבעי כתיבת האותיות זה אחר זה כמו שכתובין בתורה לא בבת אחת. ועוד אפי' לדעת הגו"ר קשה הלא למ"ד אי אפשר לצמצם [ויעויין פרמ"ג בי"ד במ"ש בענין א"א לצמצם] אי אפשר להתיר בבת אחת כלל דע"כ נכתב מקצה אות קודם חבירו דפסול מדאורייתא והדרא קו' מדברי ש"ס דיומא הנ"ל לדוכתא. אמנם הוא הדבר שדברתי שרבו הרה"ג רצה לצאת גם ידי דעת הגו"ר עם היות שלא נעלם ממנו שלדינא אין קיום לדברי הגו"ר ההם: ומעתה נבוא למה שמפלפל רבו הרה"ג בענין חשש מחיקה בשאלה דידיה. והנה יסוד בנינו הוא על דברי התשב"ץ ח"א סי' קכ"ז וח"ג סי' קצ"ג דמדאסר התשב"ץ להעביר הקולמוס על כתב התחתון בנדון דידיה משום מחיקה הוא הדין בנדון שנשאל עליו מר רבו. ואני בענ"ד אומר שאין הנושאים שוים דהתשב"ץ בח"א סי' קכ"ז כתב דבריו על הבריי' דהיו האזכרות כתובו' בזהב הרי אלו יגנזו על זה כתב התשב"ץ דלא מהני העברת הקולמוס עליהן בדיו כיון דאיתא במס' גטין דהעביר דיו על גבי סיקרא חייב שתים אחת משום כותב ואחת משום מוחק ממילא אי אפשר להעביר הקולמוס בדיו על גבי שמות הכתובין בזהב משום איסור מחיקה. דלענין זה פשיטא דצריכין לחוש ולומר דכתב עליון הוי כתב וכן להפוך אם אפי' בדיעבד נעשה כך אין להכשיר הספר ההוא דגם איפכא צריכין לחוש דדלמא כתב עליון לא הוי כתב להקל כדאיתא בגטין שם. וממילא הוי כאלו עדיין כתובות בזהב לחוד ומכל זה נראה דחשש מחיקה הוא כשכתב התחתון הוא שלא בדיו שכשרה לכתוב בו סתו"מ. וכן בחלק שלישי סי' קצ"ג הנ"ל מיירי התשב"ץ בנתיישן הכתב של הס"ת. וידוע שזה דרכן של האותיות להתאדם או לצבע אחרת שאינה שחורה. באופן שלענין ספר תורה פסולין הם אבל אסור מחיקה שייך בהו כבכל שמות הקדושים שנכתבו שלא בדיו רק בצבע על כן אסר התשב"ץ להעביר עליהן הקולמוס בדיו משום חשש מחיקה. ולהכי באמת ציין התשב"ץ בסי' הנז' על דבריו שבח"א סי' קכ"ז דשם מיירי להדיא בדיו על גבי זהב. וכל זה לא שייך כשגם הכתב התחתון הוא בדיו כשאלת מר רבו מנ"ל דשייך בזה אסור מחיקה כשכותב עליו שנית בדיו לשם קדושת השם: וראיתי בספר בית אהרן על ה' סתו"מ ד' נ"ב ע"ב. ובדף נ"ג ע"ב כתב ג"כ בזה אם נתיישנו האותיות והאדימו או נשתנו למראה אחרת באופן שנפסל האות לענין ס"ת ומ"מ אסור מחיקה פשיטא דבמקומו עומד דאין להעביר עליו קולמוס בדיו משום מחיקת שם משמות הקדושים משא"כ אם המראה השחורה עדיין קיימת ומייתי גם תשובת כנה"ג סי' רל"ב בזה [ותשובת מעק"א שם על דבריו לענ"ד קשים מאד להולמן]: