שמחה לאיש רכד

עוצם בקיאותו דשכירות לא הוי כמכר להיות גוף הקרקע שלו שיהא קנוי לו אלא להשתמש בו כל ימי שכירותו. ועוד הביא ראיה ממ"ש הרב המבי"ט בח"ג סי' ס"ד משם דבינו ישעי' מטראני שכתב ולא ישכור שדהו בשביעית אפי' לגוי שאדם מצווה על שביתת שדהו ואם שכירות הוי כמכר גמור אמאי אסר הרי בהדיא פסק הר"מ דאפי' לישראל החשוד מותר למכור שדהו שהרי אפשר שיובירה יע"ש בפ' ח' ה' ז' מכ"ש שמותר למכור לגוי אלא ודאי דשכירות לא הוי כמכר גמור יעש"ב באורך. הרי לפניך קורא נעים כמה נביאים שהסכימו למכור שדה לגוי מכ"ש היכא דמוכר להגוי שהוא מכירו וכדאמרן. וכל זה אני כותב לפקע"ד עפ"י דברי השואל שאם לא יעשו תקון ישוטטו יושבי המושבות לבקש טרף לביתם ויגיע הפסד גדול דאיכא למיחש שיחריבו המושבות מאין יושב לא הפסידה שלא יזרע שזו אינה פסידה כי אם הפסד חיצוני ואמטו"ל הסכימה דעתי להתיר באופן הנז'. זהו מה שעלתה מצודתי לפי קוצר השגתי וצור ישראל יצילני משגיאות שלא אכשל בדבר) הלכה ובפרט חומר עון שביעית שבגללו אנו בגלות הארוכה. והנני מציע דברי לפני כל חכם לב להקל מעל הקורא מידי העבודה למלאכה. תקותי חזקה שיסכימו לדברי אלה למעשה ולהלכה. ישמח לבי גם אני זו מעלה ארוכה. תולעת יעקב הגם שאול בא סי' יש"א ברכה ס"ט. הסכמת הרב הגדול גאון ירושלם ראש"ל נ"י. אנא נפשאי ראשון לציון ראיתי את השאלה ואת אשר נגזר עליה מאת מע' רב רחומאי מר מחותני הרב הגדול מעוז ומגדול ראש אב"ד מקודש שקדשוהו שמים. מזוקק שבעתים כקש"ת כמוהר"ר גאון יעקב שאול אלישר נר"ו עליון למעלה. עברתי על כל דבריו וראיתי אשר לא הניח פנה וזוית לצדד צדדין ונתח אותו לנתחיו על כל פרטיו. והראה כחו ועוצם ידו בפלפול וסברא ישרה ובחכמה ותורה דאית ביה פתח לה פתחא להאי דינא ומצא דרך סלולה שלא תשתכח שם שביעית מישר' ח"ו. וחפץ הייתי להשתעשע בדבריו ולפלפל בהלכה לבא בדרך ארוכה ממה שרשום בזכרוני בענין זה. ואולם לא אני בן חורין לרוב טרדותי'ך בצערי בת ציון וכל העם נצב עלי זה בא בכדו וזה בא בחביתו. ונוסף על זה יסור יסרני יה איש מכאובות וידוע חולי כידוע לכל באי שער עירי. ומשום עשה דכבוד תורה אמינא ולא מסתפינא כי הדין דין אמת ככל אשר הורה מר ניהו רבה גאון יעקב נר"ו וכוותיה ומטעמי' ואף ידי תכון עמו להלכה ולמעשה ואין דבריו צריכים חיזוק. ובאתי עה"ת פעה"ק ירושלם תובב"א ביום ד' ניסן שנת תרח"ם ציון. לפ"ק ברב עז ושלום., הצעיר רפאל מאיר פאניז'יל ס"ט. (מקום החותם)