שפתי כהן על התורה, במדבר ז:פט

ובבא משה אל אהל מועד וישמע את הקול מדבר. כאילו אמר מתדבר, שהיה כביכול חוזר הדבור קודם שאמרו למשה ואחר כך וידבר אליו, ללמד למשה שלא יאמר ההלכה לישראל עד שיחזור עליה קודם:

גימטריאות ולמשא אותיות שמואל, שמואל תיקן משמרות עם דוד. ולמשא, לנבואה:

יריעת המשכן. רעיתי, הנך יפה רעיתי בעשיית המשכן:

ואת מיתריהם. מלא, רמז לת"ח האוסרים והמתירים, והצדיקים המיתרים בזכותם וגורמים שישראל ניצולים מכליה ומוסיפין אותם ומפרים ומרבים אותם. ועוד האבות המתירים אותם וגואלים אותם מבאר שחת. ואת, רבוי לכהנים המתירים אותם מקשרי עונותם:

הגרשני. ראשו וסופו י"ה, לשמרם ולסייעם, כי היא עבודה כבדה וצריכים סיוע אלוה:

ועמודיו. בגימ' קמ"ב והוא סוף שמות האבות אברהם יצחק יעקב, והאבות הם הם המרכבה והם עמודי ישראל:

ועבודת משא תינח במשכן, בבית עולמים מנין היה להם משא, אלא זה השיר שנקרא משא שנאמר שאו זמרה:

תשלחום. בתחלה אמר תשלחו וכאן הוסיף מ', כי במתן תורה לא היה בהם טמאים, ואחר מ' יום עשו העגל ונעשו טמאים והוצרכו לשילוח, לכך יתיר מ'. בפרשת שלוח ג"ן תיבות, רמז כי מגן עדן הרשעים והטמאים משולחים, לכך גן רמז על גן עדן. וג' פסוקים בפרשה כנגד ג' מחנות, ואם תחשוב וידבר, כנגד ד' דגלים:

מכל חטאת האדם. ר"ת מחה, ראוי העושה חטא להמחות. חטאות, חטאת כתיב חסר ו', כנגד אדם הראשון שחטא ביום ששי, ואדם וחוה חטאו, זהו איש או אשה, ולכך ה' של האדם מתוייגת, זהו אדם הראשון שהיה ניכר וידוע:

והתודו את חטאתם. ס"ת למפרע מתו, שעל ידי הוידוי מתים החטאים והעונות:

שכבת זר"ע ונעל"ם. עון עלם זר, כי הנער שהוא העלם נעשה בעון, ואם תתעבר הוא ממזר, מום זר. זרע ונעלם, זר עון עלם:

והביא האיש את אשתו. ס"ת אשתו, ב"פ אשתו, לומר שאם היו לו שתי נשים ושתיהם זנו, וקנא על אחת ועל אחת לא קנא, שלא ידע בה, כששותה האחת יארע לאחרת כמו שאירע לראשונה, ולזה אשתו אשתו ב"פ, אחת נעלמת ואחת גלויה. עוד אמר אשתו בנעלם רמז לאותו מעשה של ב' אחיות שהיו דומות זו לזו אחת זינתה ואמרה לאחותה אחותי לבשי בגדי ובואי לביתי שבעלי רוצה להשקותי סוטה, ואני אשב בביתך וכשיבא בעלי לכי עמו ותצאי משם הרה ותעשי חסד עמי ועמך, הלכה ושתתה, וכשבאה אחותה חבקה לה ונשקה לה, נכנס ריח מי המרים בה וצבתה בטנה ונפלה ירכה, א"כ והביא האיש את אשתו, מי האיש זה הקב"ה, הבעל חשב שהביא אשתו ולא היתה אשתו, שנעלמה ממנו, והקב"ה הביאה. ד"א למה אשתו נעלמת שאם הוא נשא בת אחותו וזינתה וחפה עליה, הקב"ה שנקרא איש מגלה אותה, כיצד שהיו מתקבצים נשים הרבה מאד כדי שיראו ויוסרו בה, סוטה אחרת שלא היתה שותה, הקב"ה שהוא יודע הנעלם משים בלבה שתלך ותראה ותריח מי סוטה ויארע לה מעשה סוטה, זהו האיש הקב"ה מביאה:

לא יצוק עליו שמן ולא יתן עליו לבונה. שמן ולבונה כנגד אבות ואמהות, והסוטה פרשה מדרכיהם, כי שמן ג' אותיות כנגד ג' אבות, לבנה ארבע אותיות כנגד ד' אמהות, והסוטה פרשה מדרכיהם:

העפר. בגימ' שנה, אם יש לה זכות תולה לה שנה:

ומן העפר. היא עשתה מעשה נחש שהולך אצל מי שאינו מינו אצל הצב ומוליד ערוד, כך זו הלכה אצל מי שאינו מינה יתנו לה מאכל הנחש שהוא עפר. וכן אשר יהיה בקרקע המשכן, ר"ת איבה, וזהו שכתוב בנחש ואיבה אשית:

המאררים. גימ' ב"פ רמ"ח, כנגד איברים שיש באיש ובאשה, שהמים בודקים אותו כמו שבודקין אותה, וזהו בטן ו' של ולנפיל, הרי בטנו, ירך ו' של ואם הרי ירכו:

האלות האלה. רמז שירמיה יאמר הפורענות על יהודה וירושלים וישקם כוס התרעלה:

והשקה את האשה. זו כ"י. והשקה, אחר שיעמוד הבית ת"י שנים כמנין השקה. והשקה. סופה ה', רמז שבחודש החמישי ישתו ישראל כוס התרעלה, ואחר הית"ה חרבן בית שני:

ונזרעה. אם היתה יולדת קצרים יולדת ארוכים ואם נקבות יולדת זכרים ואם שחורים יולדת לבנים, וזהו זרע בגימ' ארוכים:

אמור להם. ס"ת רם, בקול רם:

שלום. בגימ' זהו משיח:

ואני אברכם. בגימ' ומסכים על ידם:

נשיאי המטות. מטה שלימה היו:

שש עגלות. עגלת כתיב. לכפר על מעשה העגל. והוזכר עגל ו' פעמים בפ' עגל:

ושני עשר. חסר מ' לכפר על שעשו העגל לאחר מ' יום:

את שתי העגלות דגרשון מלא, ודמררי חסר, לפי שבני מררי נשאו מלאכה חיצונה ואינה קדושה, שאינה כמו של בני גרשון, לכך של בני מררי חסר:

ויקריבו הנשיאים. הנשיאם חסר, אחד התחיל בעצה, זה נשיא של יששכר:

לחנכת המזבח. לחן כת המזבח. הם כת המזבח, והן הכהנים, והם לחן בעיני השכינה:

וקרבנו. ראשו וסופו ו', הם י"ב, הוא ראשון לי"ב:

קערת כסף הוא משה. קערת כסף ר"ת ק"ך, הוא משה שחיה ק"ך:

משקלה. משה קל, משה היה קל לרוץ:

שבעים. הם כנגד ע' סנהדרין:

שניהם מלאים. הם משה ואהרן שהיו מלאים תורה, וכן מלאים סלת בגימ' תורה:

כף אחת. זו תורה, שנאמר תורה אחת. כף, זה אברהם שהוליד לכ"ף שנה, והיה בדור כ"ף, עשרה זהב, זה אברהם שנתנסה בעשרה נסיונות. זהב, זה יעקב שהיתה מטתו שלמה. זהב מלאה קטרת, ר"ת קמ"ז כמנין שנותיו של יעקב:

פר אחד. זה אברהם שהיה אחד ופרסם אחדותו ית' בעולם:

איל אחד. זה יצחק:

כבש אחד. זה יעקב:

שעיר עזים. זה עשו, וזהו לחטאת, שהיה חוטא:

בקר שנים. אלו משה ואהרן:

אילים חמשה עתודים חמשה כבשים בני שנה חמשה. ט"ו, כנגד י"ב שבטים וג' אבות:

הקריב נתנאל. הוא נתן עצה לקרבנות, וזהו נתנאל נתן אל:

ביום המש"ח. שמחה, היתה שמחה לפני הקב"ה:

אילים י"ב כבשים י"ב עזים י"ב פרים י"ב. ד' פעמים י"ב הרי מ"ח, כנגד מ"ח דברים שהתורה נקנית בהם כל הבקר לעולה עשרים וארבעה. כנגד כ"ד שעות וכ"ד משמרות:

אילים ששים עתודים ששים כבשים ששים, הרי ס ס' ס', ס' מסכתות וס' רבוא וס' אותיות בברכת כהנים. ד"א כנגד ג' ס' רבוא שהיו ישראל מבן ה' ועד בן עשרים, ומבן עשרים ועד בן ששים, והזקנים מבן ששים ואילך: