שפתי כהן על התורה, במדבר ז:פד

זאת חנוכת המזבח ביום המשח אותו. לפי שהם הביאו קרבנם באו כולם כאחד, שכל אחד חשב שלא הביא אלא הוא, לזה אחר שכל אחד הקריב ביומו חזר וכתבם כולם כאילו הקריבו ביום אחד להכפיל שכרם כמו שבאו ביום אחד, ולזה חזר ומנה י"ב פרים י"ב אילים י"ב כבשים י"ב שעירים, והמקריב שהוא אהרן עם כולם הרי י"ג בגימ' אחד. ולפי שהוא מייחד את כולם לזה נעלם שלא נזכר. ולזה גם כן ביום י"ג לא היה בו קרבן שהוא אחד ואינו צריך יחוד. ביום י"ד הקריבו כל ישראל קרבן פסח שגברה ידם על סמאל שהוא שאור שבעיסה, ולזה אמר ושחטו אותו כל קהל עדת ישראל, לא נאמר ושחטו לשה אלא אותו, שאין להזכיר שמו: