שפתי כהן על התורה, ויקרא טז:יז

וכל אדם לא יהיה באהל מועד. אמרו במדרש וכל אדם אפי' המלאכים כמו שנאמר ודמות פניהם פני אדם, לא יהיה, וטעם הדבר הוא שאין ראוי להכנס פתאום אפי' לביתו וכ"ש לבית חבירו וכ"ש לבית מלך, כי ודאי חייב מיתה, ולזה היו הפעמונים שהיה כמו נטילת רשות, וביום הכפורים לא היה לובש המעיל שיש בו זהב שהפעמונים היו זהב, או כמו שאמר במדרש שאין קטיגור נעשה סניגור, או מטעם אל תתהדר לפני מלך, כדי שלא יסתכן מהמלאכים שהיו שם, לזה אמר וכל אדם לא יהיה אפילו המלאכים, ויתכן לזה אמרו במדרש אמר רבי אבהו הקב"ה כבודו נכנס עמו ויצא עמו:

עוד במדרש וכל אדם, וכהן גדול לא אדם היה. אמר רבי פנחס בשעה שהיה רוח הקודש שורה עליו היו פניו בוערות כלפידים שנאמר כי שפתי כהן ישמרו וגו' כי מלאך ה' הוא, הוא מלאך ולא אדם. וכתב. ריקאנטי ז"ל כל זה כדי שיתיחד עבד עם אדוניו ביחוד בלתי אמצעי אחד באחד יגשו ורוח לא יבא ביניהם, ובענין דנטיל ברכאן בחשאי, כי אין הברכה מצויה אלא בדבר הצנוע ע"כ: