שפתי כהן על התורה, ויקרא יג:ט

והובא אל הכהן. בזוהר והראה אל הכהן אין כתיב כאן אלא והובא, דכל מאן דחמי ליה אתחייב ביה לאקרוביה קמי כהנא דדיוקנא קדישא לא ליתיב הכי ע"כ. ועוד לפי שכל ישראל ערבים זה לזה. לזה כשרואהו כאילו נוגע בו הדבר לזה יביא אותו אל הרופא, וראה הכהן בעין השכל לפי שהיה מצד החסד והיה יודע מאיזה מקום בא לו והיה מוכיח אותו ונותן לו רפואתו אל אהרן גימ' רופא. ולפי שהכל בא בדין והדין הוא מסור תחת יד החסד בסוד ויעקוד את יצחק בנו, לזה היתה רפואתו ע"י הכהן, ולזה ארז"ל שאם היה הכהן עם הארץ וישראל ת"ח אומר לכהן אמור טמא והוא אומר טמא אמור טהור והוא אומר טהור:

נגע צרעת כי תהיה באדם. עתה מדבר על מין אחר של צרעת שהוא גסות הרוח, ולזה אמר כי תהיה באדם נכנסה בו ונתהוה בו ומרוב גאותו וגאונו לא יבא אל הכהן, לזה אמר והובא אל הכהן שיביאוהו בעל כרחו, לפי שהוא נגע וצרעת, זהו נגע צרעת, זהו יביאוהו לפי שהם ערבים זה לזה:

ופרשת נגע צרעת כי תהיה באדם, רמז על שפיכות דמים, ולפי שהוא חטא גדול ששפך דמו ודם זרעותיו, אמר וטמאו הכהן לא יסגירנו כי טמא הוא, לומר שאין לו תקנה: