שפתי כהן על התורה, ויקרא יג:י

וראה הכהן והנה שאת לבנה. שהלך בנשיאות ובגאוה ובליבון ובנקיות כדי שיראוהו הנשים ויחשקוהו, ולא די זה אלא שהיה הפכפך והיה עושה ברשע, זהו והיא הפכה שער לבן, שהיה נבל, ועינו צרה, ועכ"ז לא היה מענה עצמו בשום ענוי בעולם, אלא היה מחיה גופו ובשרו, וזהו ומחית בשר חי בשאת, שלא נכנע ולא נמנע מאלו המדות המגונות אע"פ שבא לו נגע וצרעת זה צרעת נושנת הוא וכתיב וקרי היא, לומר שעשתה פירות ופירי פירות כנקבה, בעור בשרו, זה ודאי אביו גרם לו מיום שנוצר וקרם עליו עור ובשר הולדתו היתה בטומאה מאחר שבאו בו כל המדות הרעות והמגונות כאלו, וטמאו הכהן אע"פ שהכהן הוא מצד החסד ובחסד יכופר עון, זה אין לרחם עליו כי טמא הוא מעת הלידה:

עוד ומחית בשר חי, זה סימן שבא בגלגול על זה ולא חזר בו, א"כ צרעת נושנת היא וטמאו הכהן לא יסגירנו כי טמא הוא, מקודם ולא נתקן ולא ביום הראות בו בשר חי יטמא, או כי ישוב הבשר החי ונהפך ללבן וטהר הכהן את הנגע טהור הוא שנתקן גלגולו: