שפתי כהן על התורה, בראשית נ:כו

ויישם בארון. יו"ד יתירא לפי שזכה לשמור יו"ד הברית שלא חטא בה לזה זכה לארון. ובזוהר תרין יודי"ן אמאי אלא דאתחבר ברית בברית רזא דלתתא ברזא דלעילא ועאל בארונא מאי טעמא בגין דנטר ברית קדישא ואתקיים להכי אתחזי לאעלא בארונא, בכה ר' אבא ואמר ווי לבני עלמא דלא ידעי לההוא כסופא ווי לההוא עונשא דכל מאן דעאל בארונא בגין דלא אצטריך למיעל בארונא בר מצדיק דידע בנפשיה ואשתמודע בגרמיה דלא חטא בההוא את ברית קיימא קדישא מעולימוי וקא נטיר ליה כדקא יאות ואי לאו לא אצטריך ליה למיעל בארונא ולמפגם ארונא דהא ארון לא אתחבר אלא בצדיק דנטיר את קיימא קדישא ומאן דפגים ליה ווי ליה דפגים בחייוי ווי ליה דפגים ליה במותיה ווי ליה מההוא עונשא ווי ליה לההוא כסופא דנקמין מיניה נקמת תרין עלמין נקמא דעלמא דא נקמא דעלמא דאתי נקמא דההוא פגימו דארונא והאריך שם פרשת ויקהל, עיין שם דף רי"ד ע"ב, או נאמר ויישם בארון במצרים, שאומר תדע למה שמוהו בארון לפי שמת במצרים ואינו כדאי ליקבר בה לכך שמוהו בארון:

ובזוהר ויישם בארון הכי הוא ודאי וקרא אוכח רזא אחרא אע"פ דנפקת נפשיה ברשו אחרא אתקשר בשכינתא הה"ד ויישם בארון דלעילא ותתא, נבין שפירוש ויישם בארון פירוש שימה לעילא ולתתא בגין דהוה צדיק דכל צדיק ירית ארעא עילאה קדישא כד"א ועמך כולם צדיקים לעולם יירשו ארץ, ולזה ויישם בב' יודין:

גימטריאות ממצרים וקברתני בקבורתם ויאמר ס"ת למפרע רמים, בקבר רמים וצדיקים:

על ראש המטה. על ראובן שהיה ראש המטות והיה צדיק:

מפרך והרביתיך ונתתיך. ס"ת ס' רבוא:

עד בא"י. גי' י"ג, יעקב וי"ב בניו הרי י"ג, גימ' אחד שיחדו כולם שם שמים כאחד:

עד בא"י, ברוך אתה ה'. שבירך הברכה הרואה את חבירו אחר י"ב חודש מברך מחיה המתים:

ל"י ה"ם, גימ' מילה:

לב"א אפרתה אותיות אבל, שנכנס לאפרת והוא אבל:

ויאמר מי אלה. ראה שיוצא ירבעם ממנו שעושה עגלים, ואומר אלה אלהיך ישראל. א"ל יוסף ג"כ יוצאים ממני צדיקים ואומרים אלהים בזה. אלהים הם הדיינים וכשרים, בזה שאומרים זה אלי ואנוהו:

ויגש אותם אליו. למה הגישם פעם שנית, אלא ראה יעקב שיוצא מהם רשעים היה ירא יוסף שמא יקללם בעבור הרשעים הוציאם באותה שעה מאותה נבואה, לכך ויוצא מלא, והגישם פעם שנית לראות הצדיקים כגון יהושע מאפרים וגדעון ממנשה לכך הגישם פעם שנית לברכם:

אפרים וירע בעיניו. אף יוסף ראה שיוצא ממנו ירבעם וירע בעיניו:

גם הוא יהיה לעם וגם הוא יגדל. ס"ת בגימ' זה הוא גדעון, ואחיו הקטן יגדל ממנו. זהו יהושע שהעמיד חמה ולבנה. וזרעו יהיה מלא, בגימ' יהושע. וזרעו יהיה מלא הגוים במ"ק זה הוא משיח בן יוסף:

ביום ההוא לאמור. מלא, רמז על שש ברכות יברכך וישמרך יאר ויחנך ישא שלום:

בחרבי. בחר בי ונתנה לי:

הקבצו ושמעו. זו המלה תחילתה וא"ו וסופה וא"ו ומלת שמע באמצע כי נעלם ממנו הקץ ואמר לבניו כלום יש בכם פסולת אמרו שמע ישראל וכו' ואף הוא אמר ברוך שם, הם אמרו ו' תיבות, והוא אמר ברוך שש תיבות, הרי ושמעו:

כלי חמס. גימ' זה יוסף, מכרותיהם שמכרו את יוסף:

יהודה אתה יודוך אחיך ידך. ס"ת בגימ' ע', כנגד חיי דוד שחיה שבעים שנה:

גור אריה. בגי' משיח בן דוד ע"ה שהוא אריה וגבור בתורה:

כבס ביין לבושו. יהודה יכבס ההלכה ויחוורנה ויוציאנה לאורה, ביין אלו סנהדרין, ובדם ענבים אלו ב' בתי דינים אחד בהר הבית ואחד בפתח העזרה של כ"ג כמנין בדם, זהו בדם ענבים הסנהדרין שיש בהם יינה של תורה. סותה זו ההלכה, סותה אם תחלף הסמ"ך ברי"ש באותיות זסשר"ץ תהיה אותיות תורה:

חכלילי עינים מיין. זה דוד שהיה אדמוני עם יפה עינים וחי שבעים שנה כמנין יין, ולבן שנים. ולבן, היה לו בן שהוא שלמה שחי נ"ב שנה, שנים, אל תקרי שנים אלא שנים, ועוד אל תקרי שנים אלא שנים, ששניהם מלכו פ' שנה כמנין מחל"ב, דוד מ' ושלמה מ':

וירא מנוחה. מנחה כתיב חסר, כי תלמידי חכמים אין להם מנוחה לא בעוה"ז ולא בעוה"ב שנאמר ילכו מחיל אל חיל, כדאמרינן סוף מס' ברכות:

עוד וירא מנוחה. שצריך ליקח בידו מנחה מן הבא בידו ממצות ומעשים טובים, לזה ויט שכמו לסבול. מאשר, גימ' ישראל. שמנה, מ' שנה, לחמו זו המן, והוא שהוא הקב"ה, יתן לישראל מעדני מלך, ד"א והוא יתן מעדני מלך, יתן שמן למנורה ולמנחות שהיו מביאין השמן מגוש חלב שהוא בחלקו של אשר. חילה שלוחה הנותן, ר"ת אשה, זו דבורה, שנאמר ודבורה אשה נביאה שבאה מן נפתלי, אמרי שפר שיר, שאמרה שירה, שנאמר ותשר דבורה וגו':

בן פורת יוסף פרת כתיב רמז למה שאז"ל משל לפרה שהוציאוה לבית המטבחים וכו':

בן פורת יוסף בן פותר, שהיה פותר חלומות:

בנימין זאב. היו לו לבנימין בנים כמנין זאב, ומרדכי שהוא משבט בנימין טרף זא"ב בני המן:

והמערה אשר בו מאת, ס"ת תורה שקנה המערה ללמוד שם תורה ובא רמוז תורה למפרע כלומר מבטלין ת"ת להוצאת המתים:

ויבכו אותו מצרים שבעים יום וכנגדם היו המכות במצרים שבעים יום, וזהו ויבכו אותו שבכו בסיבתו שבעים יום, ולמה כנגד שבעים נפש שירדו למצרים:

כריתי לי בארץ. ר"ת כלב, שנתן מחיר הקבר לכלב שהוא עשו:

ד"א רמז לכלב שעתיד להשתטח על קברי האבות:

המחנה. כבד מאד, בגימ' אלו מלאכים ע"ה, שבאו המלאכים להספדו:

תם ונשלם בריך רחמנא דסייען, מריש ועד כען. סליק ספר בראשית, ברוך מגיד אחרית מראשית: