שפתי דעת פ

אמנם אחר אחיכם הנאבד, והם לא רצו לקבל זה כי אמרו כולי האי ואולי על כן חזר ואמר שכאשר תביאו אחיכם הקטון יאמנו דבריכם בלא בחינה על כן נתרצו ויאמרו איש אל אחיו אבל אשמים אנחנו על אחינו וגו' כי ראו שעלילת מרגלים אתם נתחזקה עתה על ידי שהוצרכו להגיד שלכך נכנסו בעשרה שערי העיר לבקש האח הנאבד ובזה נחשבו כמודה במקצת כי על כן מצא בו מקום לומר הוא הדבר אשר דברתי מרגלים אתם אחר שספרו לו שלכך נכנסו בעשרה שערי העיר לבקש אחיהם, כי לולא הודאה במקצת זו לא היה יכול לחזק עלילה של שקר לאמר בלא טעם מרגלים אתם כי כל אדם בחזקת כשרות הוא עד שיודע לך במה נטרף, אך מה שנכנסו בי' שערי העיר גרם להם עלילה זו ואם כן חטא המכירה הביאם לידי עלילה זו כי ע"י המכירה נתגלגל הדבר שבאו לידי עלילה זו ע"כ התודו עכשיו ואמרו אבל אשמים אנחנו וגו', ועוד התודו ואמרו בהתחננו אלינו ולא שמענו לרחם עליו וזה האיש נכרי ומרחם עלינו ואמר ויאמנו דבריכם אף ע"פ שיש רגלים לדבריו כאמור מ"מ מצד רחמנותו הוא מותר לנו ואנחנו לא רחמנו על אחינו, ויען ראובן וגו' וגם דמו הנה נדרש ר"ל מרגיש אני בעלילה זו שדמו נדרש כי מטעם זה הקרה ה' לידינו שנביא הנה את בנימין כי הוא אחיו של יוסף והוא גואל הדם על כן רצה ה' שיהיה שם ויראה נקמת דם אחיו מיד שמעון אשר השליכו לבור כפירש"י, ויש ששה אלפין ר"ת של איש אל אחיו אבל אשמים אנחנו כנגד ששה אלפין שבפסוק בראשית לומר שכל כך גדלה אשמתם עד שכמעט גרמו הירוס כל העולם אשר יסודו על י"ב שבטים כנגד י"ב מזלות כדמסיק בילקוט פ' וישב זה הירוס כל מעשה בראשית הנכללים בפסוק ראשון כי יש אלף בכל תיבה חוץ מן תיבת השמים שאין בו אלף כי השמים אינן בכלל שיתא אלפא הוי עלמא כי אם מכלל אלף השביעי חד חרוב רמז לעה"ב כי רוח האדם היא העולה למעלה ש"מ שהשמי' מיוחדים אל העה"ב מאחר שעלית הנשמה שמה, ובא ענין זה ברמז בפסוק קחו מזמרת הארץ בכליכם ותרגומו מדמשבח בארעא וק' כלל ופרט למה לי הלא פרט אחר כך את כל מה שראוי ליקח ואם כן מזמרת הארץ למה לי אלא רוח הקודש נזרקה ביעקב כדרך שאמר ושילח לכם את אחיכם אחר פירש"י אחר זה יוסף כך בדבריו אלה רמז שע"י הליכה ודורון זה יתבשרו שיוסף קיים ודבר זה גורם לזמרת הארץ שיחזרו מוסדות ארץ שנים עשר למקומן ועי"ז יריעו תחתיות ארץ יזמרו אל ה' כי יסודם קיים

מאמר (סה) מדרש הרבות על פסוק ואל שדי יתן לכם רחמים

וברבתי מסיק ואל שדי יתן לכם רחמים רבי יאשיה בן לוי פתר קרא בגלות ואל שדי יתן לכם רחמים כמ"ש ויתן אותם לרחמים, לפני האיש זה הקב"ה שנ' ה' איש מלחמה ושילח לכם את אחיכם אלו עשרת השבטים, אחר ואת בנימין, זה שבט יהודה ובנימין ואני כאשר שכלתי בחורבן ראשון שכלתי בחורבן שני לא אשכל עוד עכ"ל. וק' מה ראה על ככה לדרוש פסוק זה על הגליות ונר' שסמך על יתור של מזמרת הארץ לפי שנאמר בגאולה אחרונה מכנף הארץ זמירות שמענו צבי לצדיק כי אז יריעו תחתיות ארץ יזמרו אל ה' על שיתן צבי לצדיק פרש"י תקומה לצדיק ולכך הארץ מזמרת על תקומת הצדיק כי תקומת הצדיק גורם גם תקומת הארץ כי הצדיק יסוד עולם והיינו מוסדות ארץ על כן אמר להם יעקב שיש להם על מה שיסמוכו והוא על זמרת הארץ הנותנת שבח וזמר לאל ית' על תקומת הצדיק שלא יפול וזכות זה תקחו בכליכם ותעשו ג"כ בדרך הטבע כנהוג והורידו לאיש מנח' ממש, ולפי שבפסוק מכנף הארץ זמירות שמענו מדבר בגאולה העתידה לבא ע"כ מסיק רבי יאשיה פתר קרא בגליות כו' כי כמ"ש יעקב לבניו שיסמכו על דבר שעתיד להיות בגאולה והוא יעמוד להם גם עתה כך חזרת האחים למקומם יש בו ג"כ רמז שכך יחזרו לעתיד מן הגליות מכל כנפות הארץ כי יחזרו גם עשרת השבטים שלא חזרו בגאולת בבל, ובמה שהזכיר