שפתי דעת רפח

כי שם אשה לבד הוכה בהסרת ה' מן אשה כי גם בני נח צריכין להיות גדור מעריות אבל על שם מדינית לא שייך שום הכאה לכך אמר המדינית אחר אשר הוכה, ואחר כך צרור את המדינים עבור שהכשילו אתכם בבעילת ארמית שאין בה עונש מיתה והכיתם אותם עבור הנמשך מן הזמה דהיינו עבודה זרה. זה"ש כי צוררים הם לכם כי עדיין בכל דור ודור בהא סלקי ונחתי באומות לפתות את ישראל לעבודה זרה א ידי בנותיהם כמ"ש ולא תתחתן בם וגומר בנכליהם אשר נכלו לכם על דבר פעור היינו ע"ז סוף המעשה ותחילת המחשבה ועל דבר כזבי הזימה המוכה ביום המגפה על דבר פעור רצה לומר לא על דבר כזבי אלא דבר פעור ע"ד כי קנאין דווקא פוגעין בו, ויהי אחרי המגפה וגי' שאו את ראש וגומר חזר וחתם עליהם שם של יה אשר נסתלק על ידי הזימה. וטעם קדימת ב' ליו"ד מבואר בספר כלי יקר, ואחר המספר אמר לאלה תחלה הארץ דווקא כי בפרשת עריות כתיב ותקיא הארץ את יושביה כי הארץ אינה סובלת זימה על כן אמר שדווקא לאלה החתומים בשם של יה וגדורין מעריות תחלק הארץ אבל לא לאינן גדורין מעריות כי הקדוש ברוך הוא נקרא אלהי הארץ כי זה פלט שלו ית' וע"י הזימה גורם שיסתלק הבעל בית מפלטון שלו ע"י סילוק שם יה ושם א לכך נאמר שם כי את כל התועבות האל וגו'

מאמר (רע) ביאור המאמר הראיתם בן פוטי

וזה ביאור המאמר שהתחלנו בו ויעמוד פנחס ויפלל שעשה פלילות עם קינו פלילות לשון משפט כמו ונתן בפלילים ור"ל שהיה דן החוטאים עם קונו בהסכמתו ני הקב"ה סייעו בדבר שהרי הרבה ניסים נעשו לו. או עם קונו שהקדוש ברוך הוא היה דן החוטאים במגפה ופנחס גם הוא עשה בהם משפט כתוב ויש מקום לקרוא תגר עליו מי שם אותו לאיש שר ושופט כי משני צדדים לא היו אבותיו שלימים בשני ראשי עבירות אלו אשר עליהם בא פנחס כאויב ומתנקם על עבודה זרע וג"ע. כי מצד אמו בא מזרע יוסף שפטפט ביצרו בנגלה, אבל בנסתר לא היה שלם והוא כי מ"ד זה סובר כמ"ד ויבא הביתה לעשות מלאכתו צרכיו ממש עד שהראה לו הקב"ה דמות דיוקנו של יעקב כו' ודבר זה לא ידעו בו כי אם המלאכים על כן בקשו מלאכי השרת לדוחפו כי המה ידעו האמת שאף על פי שיוסף פטפט ביצרו מכל מקום לא בצדקתו עשה כן אבל בעבור שהראה לו ה' דמות דיוקנו של יעקב והמלאכים ידעו כי כן הוא השיב להם הקב"ה מכל מקום קנאי בן קנאי הוא ממקום אחר משבט לוי כי לוי היה מקנא בדינה על כזנות אף על פי שלשין קנאי שייך דווקא גבי ע"ז מ"מ מה שקינא לוי במעשה דינה היה גם כן על ע"ז שהרי אמר להם יעקב הסירו אלהי הנכר אשר בתוככם ש"מ שע"י הזימה ההוא היו באים גם לכלל ע"ז, ומשיב חמה בן משיב חמה הוא על הזימה של דינה כפשוטו. התחילו השבטים לבזותו על הענין השני בקנאו קנאת ה' על עבודה זרה ואמרו הראיתם בן פוטי זה כו' והתחילו ביתרו ורצו לסיים גם באהרן מצד העגל על כן בא הכתוב ליחסו אחר אהרן כי בזה הורה שאין לאהרן שום אשמה במעשה העגל שדעת האומר שאהרן לא עשה כי אם פריעה לגלות מצפוני לבבם כי ידע אהרן שלבם לע"ז ואם כן ודאי יחול העונש שנאמר למען תפוש את ישראל בלבם וחשש אהרן פן יגיע מזה חילול השם כי אין הכל יודעין מה שבלבם על כן גילה אהרן מצפוני לבבם כדי שיהיו כמה לשמצה בקמיהם כמ"ש כי פרעה אהרן וגומר

מאמר (רעא) מדרש ויהי אחרי המגפה שאו את ראש ובמדרש בילקוט ויהי אחרי המגפה שאו את ראש וגומר זה"ש אם אמרתי מטה אל רגלי חסדך ה' יסעדנו בשעה שקבלו ישראל את התורה נתקנאו בהם