שפתי דעת כו

קדם, לכך אמר אצל נח שהיה תמים עם ה' כי רוב הלצים אינן תמימים כי אין פיהם ולבם שוה, והי' העונש על זה שמשם הפיצם ה' ויתפרדו כל פועלי עון כי הקיבוץ הביאום לידי זה, על כן נאמר ולצת לבדך תשא, מהו לבדך, וכי סלקא דעתך שיסבלו אחרים עונו אלא ר"ל שהעונש הוא שישאר לבדו ויתפרדו איש מעל אחיו כענין בדד ישב הנאמר במצורע על אשר סיפר לשון הרע וליצנות, וגם לפי המדרש זה אתי שפיר מה שנעשה שליחות הבשורה דוקא טל ידי היונה ולא על ידי העורב כי מה שלא היה נח בעצת דור אנוש שעבדו ע"ז והיה דבוק באלהיו את האלהים התהלך נח כך כל יונה דבוקה בבן זוגה כי מטעם זה נמשלו ישראל ליונה תמה לפי שהן דבקים באלהיכם כיונה זו שדבוקה בבן זוגה, וכן ענין חטאים בממונם כבר אמרנו שיונה אמרה יהיו מזונותי מרורים כזית כו' ואילו היה כל אדם אומר כן לא היה בא לכלל גזל לעולם, וכן ענין הליצנות והגאוה כבר ידוע שכל בני יונה מן הנרדפים והם נכנעים בטבע יותר מכל העופות כי על כן נבחרו לקרבנות

מאמר (יז) דמיון המבול והצלתו דומה לגאולה

ותדע כי ענין המבול וההצלה ממנו יש בו דמיון אל הגלות והגאולה כמו שנאמר כי מי נח זאת לי אשר נשבעתי מעבור מי נח על הארץ כן נשבעתי מקצוף כליך ומגער בך ומה ענין זה לזה, ומכאן אתה למד שיש דמיון ויחס ביניהם, ועל דרך המדרש האומר שבזכות אברהם העתיד לצאת מן נח פסקו מי המבול שנאמר בחודש השביעי ותנח התיבה על הרי אררט כי בחודש השביעי נולדו האבות לדעת רבי אליעזר, כי בעל מדרש זה סובר שביעי כפשוטו ויכול להיות שגם מה שנאמר ויהי בעשירי באחד לחודש נראו ראשי ההרים עשירי זה הוא טבת על כן חודש זה מסוכן כי בו סמך מלך בבל על ירושלים על כן היה מסוכן גם עכשיו פן יחזרו מי המבול להתגבר על כן נראו בו ראשי ההרים דהיינו זכות אבות שעתידין לצאת מן נח, ונראה שזהו גם דעת הרבתי שדרש בפרשה זו פסוק צדקתך כהררי אל רבי יהודה בר סימון פתר קרייה בנח אמר הקב"ה צדקה שעשיתי עם נח בתיבה לא עשיתי עמו אלא עם הררי אל שנאמר ותנח התיבה בחודש השביעי על הרי אררט והיינו רמז לזכות אבות כדאמרן, ולפי שנאמר כי מי נח זאת לי וגו' שמע מניה שהפסוק מדמה הגלות אל מי נח, אם כן שמא תאמר כמו שמי נח לא פסקו כי אם בזכות האבות שעתידין לצאת מן נח שמא תאמר שגם גאולה אחרונה לישראל לא תהיה כי אם בזכות אבות ומה יעשו ישראל אם תמה זכות אבות שכבר אכלוהו באורך הגלות תלמוד לומר מיד אחר פסוק כי מי נח זאת לי וגו' כי ההרים ימושו והגבעות תמוטנה וחסדי מאתך לא ימוש וגו' אמר מרחמך ד', כי גם אם תמה זכות אבות מכל מקום חסדי ה' לא יתמו לעולם, ונראה שמטעם זה נאמר כאן כפל לא אוסיף עוד לקלל וגו' ולא אוסיף עוד להכות וגו' שדרשו רז"ל כפל זה הוא לשבועה ואיך נשמע מן הכפל השבועה, אלא לפי שכפל זה הוא שאחד קאי על מי נח והשני קאי על מים הזידונים שלעתיד ואם תאמר אכתי שבועה מנא לן, על כן בא הנביא ופירש כי מי נח זאת לי אשר נשבעתי מעבור מי נח על הארץ כן נשבעתי מקצוף עליך ומגער בך, הורה ששני אלו שניהם היו בשבועה אחד על מי נח ואחד על זמן הגלות כמ"ש אני ד' לא שניתי ואתם בני יעקב לא כליתם כי על ידי ששניתי לומר שני פעמים לא אוסיף ע"כ אתם לא כליתם. כי השני קאי על בני יעקב כאמור, ואכתי קשה מה ענין מי המבול אל הגלות והגאולה, ונראה לפרש ע"ד שנאמר ארץ לא מטוהרה ולא גושמה ביום זעם, ומכאן למדו שלא ירד המבול לארץ ישראל,, ותדע כי בפשע הארץ היתה