שפתי דעת קנ

התורה והחכמה שכן אמרו הרוצה להחכים ידרים כו' ולפי זה היה לו להסמיך מנורה לארון ולמה הפסיק בינתים בשלחן, ונראה לומר על זה הדרך שהשלחן רמז לעושר ומעלה זו מוקדמת ומאוחרת אל התורה מוקדמת בזמן ומאוחרת במעלה כי אם לא יאכל תחלה ויבריא גופו איך יעסוק בתורה ומאוחרת במעלה כי ודאי אין לו ערך ודמיון אל מעלת התורה וכן המאכיל מן שלחנו אל לומדי תורה הרי הוא מוקדם להם כקדימת זבולון ליששכר כי אלמלא עליא לא מתקיים אתכליא אבל מ"מ הוא מאוחר כי הלומד תורה בעצמו שכרו גדול שנותנת לו חיים בעוה"ז ובעוה"ב כמו שיתבאר דרוש זה בארוכה אם ירצה השם פרשת תצוה, ויש קצת סמך לדברינו שהמעשר והתורה והשבת כולם משפיעים העושר מן אוצר של מעלה לפי שמצינו בכולם לשון אוצר במעשר כתיב הביאו המעשר אל בית האוצר, ובתורה כתיב יראת ד' היא אוצרו וכתיב הן יראת ד' היא חכמה, ובשבת מסיק בגמרא מתנה טובה יש לי בבית גנזי ושבת שמה כו', ושלשתן כנגד ג' חלקי ההרכבה שבאדם והיינו נשמתו וגופו וממונו, המעשר מוסיף שלימות בממון שנאמר עשר תעשר, והתורה מוספת שלימות בגופו ולכל בשרו מרפא והשבת מוסיף נשמה יתרה, ובהצעה זו מיושב מה שפסיק בילקוט בפרשת עשר תעשר בזכות ג' דברים ישראל מתחטאים לפני הקב"ה בזכות שבת שנאמר אם תשוב משבת רגליך מה כתיב בתריה אז תתענג על ד', ובזכות המעשרות שנ' ושמחת בכל הטוב ד"א ושמחת בכל הטוב אין טוב אלא תור' כ' לפיכך משה מזהיר לישראל עשר תעשר עכ"ל, וקשה מה ענין שלשתן זה לזה אלא נראה לפי ששלשתן מביאין העושר, ויתכן לפרש ענין המעשר היינו המחזיק ידי לומדי תורה לפיכך נאמר בו ושמחת בכל הטוב אין טוב אלא תורה רצה לומר שיש לו שמחה במעשרו כאלו עסק בתורה כי לא נתנו מנות אלא למחזיקים בתורת ד'

מאמר (קלא) במדרש אתם הצאן ואני הרועה

ועל שלשתן מסיק ברבתי וז"ל ועשו ארון מה כתיב למעלה ועשו לי מקדש אמר הקדוש ב"ה לישראל אתם צאני ואני הרועה שנאמר ואתן צאני צאן מרעיתי אדם אתם ואני הרועה שנאמר רועה ישראל האזינה עשו דיר לרועה שיבא וירעה אתכם לכך נאמר ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם, אתם כרם שנאמר כי כרם ד' צבאות בית ישראל ואני שומר שנאמר הנה לא ינום ולא ישן שומר ישראל עשו סוכה לשומר וישמור אתכם, אתם בנים ואני אביכם שנאמר בנים אתם לד' אלהיכם ואני אביכם שנאמר כי הייתי לישראל לאב כבוד לבנים כשהן אצל אביהם וכבוד לאב כשהוא אצל בניו, וכה"א עטרת זקנים בני בנים עשו בית לאב שיבא וישרה אצל בניו לכך נאמר ועשו לי מקדש ע"כ, הזכיר בית ודיר וסוכה וכ"א יותר קבע משל חבירו כי בית יותר קבע מכולם ודיר יותר קבע מן סוכה וכנגדם הזכיר ג' דברים בנים צאן כרם והם כנגד ג' חלקי ההרכבה שבאדם נשמתו וגופו וחלק החיוני שבו כי מצד הנשמה נקראו בנים לד' כי ג' שותפין באדם כו' והקב"ה נותן בו נשמה כו' מצד כח החיוני נמשלו למין הצאן שנקרא חי אבל לא מדבר, ומצד כח הצומח שבגופו נמשלו לכרם. והקב"ה מציל ומשפיע לכל ג' חלקים אלו כפי מדרגתם מצד הנשמה עושה לו בית קבע אצלנו ומצד החיוני שבו ישתתף האדם לשאר בהמות וחיתו ארץ עושה לו דיר אצלנו לא קבע כבית ומצד כח הצומח שבו ישתתף אל מין הצומח עושה לו סוכת עראי אצלנו והפסוק אומר ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם בתוכו לא נאמר אלא בתוכם ממש ישכון והיינו מצד חלק הנשמה שבאדם והוא כנגד הארון מקום השכינה לכך נאמר בשניהם ועשו זה"ש ועשו ארון מה כתיב למעלה ועשו לי מקדש כו' וקשה מה ענין כל דרש זה לפסוק ועשו ארון אלא שרצה לומר שמצד הנשמה החצובה מתחת כסא כבוד מקום אשר משם נחצבו שני לוחות הברית עושה לו הקב"ה אצלנו דירת קבע ומכון לשבתו והיינו בתוכם ממש על דרך