ספרא, ויקרא דבורא דנדבה, פרשה ו

[א] 'עוף עולה' – ואין העוף זבחי שלמים. והלא דין הוא! ומה עולה – שלא כשרה לבא נקבות כזכרים – כשרה לבא מן העוף, שלמים – שכשרו לבא נקבות כזכרים – אינו דין שיכשרו לבא מן העוף?! תלמוד לומר 'עוף עולה', ואין העוף זבחי שלמים, דברי ר' שמעון.

[ב] אמר ר' יהודה ומה אם נקבות שבבהמות – שלא כשרו לבא עולה – כשרו לבא שלמים, נקבות שבעוף – שכשרו לבא עולות – אינו דין שיכשרו לבא שלמים?! תלמוד לומר "העוף עולה" – ואין העוף שלמים.

[ג] "מן העוף" – ולא כל העוף. לפי שנאמר (ויקרא כב, יט) "תמים זכר בבקר בכשבים ובעזים" – תמות וזכרות בבהמה ואין תמות וזכרות בעוף. יכול שיבש גפו ושנסמא עינו ושנקטעה רגלו? תלמוד לומר "מן העוף" – ולא כל העוף.

[ד] אמר ר' שמעון, מה אם המקודשין – שהמום פוסל בהם – אין אתנן ומחיר חל עליהם, העוף – שאין המום פוסל בו – אינו דין שלא יהיה אתנן ומחיר חל עליו?! תלמוד לומר (דברים כג, יט) "לכל נדר" – להביא את העוף.

[ה] ר' אליעזר אומר, כל מקום שנאמר 'זכר ונקבה' – טומטום ואנדרוגינוס פוסלים בו, העוף שלא נאמר בו 'זכר ונקבה' – אין טומטום ואנדרוגינוס פוסלים בו.

[ו] "קרבנו" – היחיד מביא עוף ואין הצבור מביא עוף. והלא דין הוא! עולת בהמה באה בנדר ונדבה ועולת העוף באה בנדר ונדבה: מה עולת בהמה שהיא באה בנדר ונדבה – הרי היא באה נדבת צבור, אף עולת העוף שהיא באה בנדר ונדבה – תבוא נדבת צבור!

[ז] מנחה תוכיח! שהוא באה בנדבר ונדבה ואינה באה נדבת צבור! לא! אם אמרת במנחה – שאינה באה נדבת שנים, תאמר בעולת העוף שהיא באה נדבת שנים!? שלמים יוכיחו! שהן באים נדבת שנים ואינם באים נדבת צבור!

[ח] מה לשלמים שאינם באים נדבת צבור – שהרי נתמעט בתמות ובזכרות, תאמר בעוף שהרי נתרבה בתמות ובזכרות!? הואיל ונתרבה בתמות וזכרות, יבוא נדבת צבור! תלמוד לומר "קרבנו" – היחיד מביא עוף ואין הצבור מביאים עוף.

[ט] דין אחר: מה אם עולת בהמה – שמעט הכתוב בהבאתה ואינה באה נקבות כזכרים ובעלי מומין כתמימים – הרי היא באה נדבת צבור, עולת העוף – שריבה הכתוב בהבאתה ובאה נקבות כזכרים ובעלי מומין כתמימים – אינו דין שתבוא נדבת צבור?! תלמוד לומר "קרבנו" – היחיד מביא עוף ואין הציבור מביא עוף.