שו"ת הרד"ד אבן העזר א א

מודעה רבה גם אלה לחכמים יבינו מדעתם כי לא כגוים שהיו בימי חכמי התלמוד ז"ל הגוים האלה אשר אנו מתגוררים בארצותם כי המה היו עובדי כוכבים ומזלות לא ידעו את ה' ואת דבר קדשו לא הכירו. אבל העמים שבזמנינו את ה' הם יראים ונותנים כבוד לתורתו עושים משפט וצדק בארצותם וחסד עם היהודים החוסים תחת כנפיהם וחלילה לנו לדבר או לכתוב שום גנאי עליהם וכל מקום שנזכר בספרים גוי או נכרי או אומות העולם וכדומה הכוונה על עו"ג אותם שהיו בימי חכמי המשנה: הקדמה מבן המחבר בעזה"י

תלי"ת אשר זכיתי לסדר מתשו' אאמ"ו הגאון אמיתי מופה"ד זצלה"ה חיבור על אה"ע ועבור כי תוך אוצר הכתבי' אשר חבלים נפלו לי בנעימים חד"ת הנשארי' מכ"ק מר אבא הגאון ז"ל נמצא אצלי יותר מסודר על אה"ע לזאת נתתי לחלק זה משפט הקדימה והשי"ת יזכיני שאוציא לאור על כל חלקי הש"ע. ולאשר כי ראוי להקדים במילי דאגדה אמרתי להביא איזה דברים מאבי אבי הגאון הצדיק מו"ה א"י יעקב ז"ל שהי' האבד"ק פיעטרקוב מה שמצאתי בכתי"ק לפרש דברי המדרש הי' מביט בתורה וברא את העולם ואינו מובן וכי ס"ד שקב"ה הי' צריך להביט בתורה היאך לברוא את העולם לא יעלה זאת על הדעת כלל דהוא מקור כל התורה והחכמה והוא ודעתו אחד. ונראה דהנה במדרש לא לרעתכם נתתי לכם את התורה כי אם לטובתכם שהרי מה"ש נתאוו לה וג"כ אינו מובן מה ס"ד שלרעתכם ניתן התורה. וי"ל דהנה ישמעאל לא רצה לקבל משום דכתיב לא תנאף ועשו לא רצה לקבל דכתיב לא תרצח חזינן מצד פחיתות מדותם ותכונת נפשותם הרעות לא קבלו התורה והנה המלאכים שלא קבלו התורה מבואר במס' שבת פר"ע שמרע"ה השיב להם כלום יצה"ר יש ביניכם הרי מחמת זכות ובהירות מהותם בלתי יצה"ר אינם נאותים לקבל את התורה. אך איש ישראלי הממוצע בין מלאכים לאו"ה להם יאות לקבל את התורה. ועי' ברמב"ם בשמונה פרקי' שמסכים שכל אדם צריך לאחוז בדרך ממוצע לא להיות כילי ביותר ולא להיות נדיב ביותר לא מסגף ולא זולל ומזה שנתן התורה לישראל מפני שהם ממוצע בין מלאכים לאו"ה ראי' לדבריו שדרך יותר נכון ומובחר דרך הממוצע. ובזה יש לפרש בפ' ברכה והם תוכו לרגליך ישא מדברותיך פרש"י לשון תוך מתמצעין תחת צילך. היינו כי אמר ד' מסיני בא וזרח משעיר למו שפרש"י שאו"ה לא רצו בקבלת התורה וזהו מרוב עובי ועכירת דעתם, ואתא מרבבות קודש היינו שלמלאכי' אף שנתאוו לה לא ניתן להם מפאת אורם רב וזכות דעתם. והם תוכו לרגליך פרש"י לשון תוך שישראל הם ממוצע בין מלאכים לאו"ה להכי ישא מדברותיך ניתן להם התורה ובא ללמדם שיבחרו תמיד בדרך ממוצע והבן. וזהו הברכה אשר בירך משה. איש אלקי' את בנ"י שיהי' כדמות מלאכי' מעורב עם בני ישראל. והנה הרואה אשר עדת ישראל נבדלו מכל אומות בקבלת התורה יש מקום לטעות ח"ו שבלתי שלימי' בנ"י במדות וצריכי' באזהרות יתירות יותר מאו"ה אמר לא לרעתכם ח"ו כ"א לטובתכם מצד טוב מעלתכם וראי' שמה"ש נתאוו לה שהם א"צ לאזהרות האלה. והנה יש מקום כי כפי טבע האדם הנברא ניתן התורה להישיר דרכו לבל יחמוד ויתאוה ובאמת אינו כן דגם המלאכי' בתורת ד' שעשועי' וכל פקודי' וכל תיבותי' מורה על עניני רוחני וכולה אורייתא שמותיו של קב"ה. וסוד ד' אל יראיו ופשוטו מורה על אזהרת ממאכלות אסורות ודומיהם ואינו יוצא מפשוטו. לכך ברא את אדם עם חיך ולשון כלי אכילה ושישמור פיו. וזהו פי' שהי' מביט בתורה וברא את עולם כלומר לא לפי עניני האדם נתן התורה כי התורה היתה קדומה בזמן אלא לפי התורה ברא העולם. ונכון

במדרש בשעה שאמר הקב"ה נעשה אדם נעשו מלאכי שרת כתות כתות כו' מהם אמרו יברא כו' חסד אמר יברא שכולם גומלי חסדי' אמת אמר אל יברא שכולו מלא שקרי' בשעה שהיו מדיינים אלו עם אלו עשה את האדם אמר הקב"ה להם למה אתם מדיינים כבר נעשה אדם ותמוה מאד דכבר אמרו חכז"ל דהי' המלכה להורות שגדול ימלך בקטן ומה הועיל המלכה אם לא יעשה וישמע לו. גם מה התועלת בשעה שהיו מדיינים. אך י"ל דפרשתי הפסוק ויכל וכו' וישבות ביום השביעי ויברך וגו' את יום השביעי ויקדש אותו כי בו שבת כו' אשר ברא וגו' ויש בו כמה כפלי' במלות שונות ויתכן לפי מה שכתב הרמב"ן דתיבת ברא מורה על יש מאין והנה בראותינו איש אומן יגמור מלאכתו וישב בטל אינו מוכרח כי היום מקודש בעיניו דאולי גמר מעשהו ואין לו עוד החמרי' הנצרכי' למלאכתו להחל עשות כלי, מחדש משא"כ הבורא ית"ש שברא יש מאין זה החומר אין לא יתעב ולא יכלה לעולם ואם הוא ישבות ממלאכתו ע"כ דהיום, קדוש וחביב בעיניו וזה פי' ויכל וגו' וישבות וגו' ויקדש אותו כי בו שבת וגו' אשר ברא פי' יש מאין וכששבת לברוא ע"כ מורה על קדושת היום וזה פי' לעשות פרש"י מה שהי' ראוי לעשות ביום השביעי כלומר דאף ביום השביעי נמצא זה החומר והנה חזינן דכל מה שנברא יש מאין יותר חזק ושלם ממה שברא יש מיש דהרכבה נכרת בו יותר וכל מורכב עתיד להתפרד מהרכבתו בא וראה מעלות השכלים הנבדלים על האדם וכל הנבראי' השפלים והנה באדם נמצאים שתים מתאימות הגוי' עם הנפש הנפש תכסוף לענינים העליונים ולפקודים הישרים משמחי לב והגף יכסוף תמיד לעניני העוה"ז ועפי"ז פרשתי מאמר ד' בנאה נסתכלתי בשני עקיביו של אדם ודומים לשני גלגלי חמה דנודע כי יש תנועות הפכיות דהחמה סובבת בגלגלה ממזרח למערב והגלגל סביבותיו ממערב למזרח נלאו כל המשכילים להבין טעם בדבר והנה מהלכתו של אדם ג"כ ע"ד הזה הנפש תקועה בגוף הנפש נכספה להטות מדרך העוה"ז ושואפת אל עניני עוה"ב והגוף הפכם ע"כ אמר נסתכלתי בשני עקיביו של אדם כלומר בשני עניני הלוכו ודומה לשני גלגלי חמה וישוה עמהם בתניעות הפכיות ובזה יתפרש המדרש