שו"ת ר' משולם איגרא ז

בלילה. או משום שמא יציע תחתיו ולא ילבש. דאז אינו חייב בציצית והוה כלאים. ורק אינהו (ת) ס"ל כמאן דס"ל דנזירות ישנו בשאלה. וא"כ על כורחיך הא דעשה דוחה לל"ת הוה מגדילים [דדרכו סמוכין] וא"כ הוה כמו סברת ר"ת (א) דכיון דבאמת דהא דלכתחלה התורה התירה הוה (ב) מכח דיחוי [דבכ"מ עשה דוחה ל"ת] אך לבתר הכי הותרה לגמרי כדמשמע מהקרא. ואינהו גזרו משום כסות לילה. ולב"ש אין צריך לומר כן. ורק דגזרינן דלמא לפעמים בלא לבישה יהא עובר על כלאים. וא"כ אפשר לומר בזה דשיטת הרמב"ם כפי' ר"ת לפסק הלכה

והנה באמת הובא דהפוסקים מסופקים (ג) דאם הוה כלאים בטלית שהוא לובש ועשי בו ציצית ואח"כ הסיר הכלאים. אם נפסל משום העשה ולא מן העשוי. משום דרק משום איסור הוה אינו רשאי ללבוש הטלית. ובזה אפשר לומר דכאן כ"ע מודים דעכ"פ בפעם אחד [יכול לעשות הציצית בעת] דלובש והוא עשוי ללבוש וחייב במצות ציצית לכ"ע

והנה עוד י"ל (ד) כמו דאיתא במס' כתובות דף ע' ע"א. דכיון דאלו אמרה לא בעינא ליתא לעשה כלל. וכן כתב הרמב"ם בפ"ג מה' נערה בתולה (ה) ולמה לא יבוא עשה וידחה וכו' שהרי אפשר שלא תרצה וכו' והנה לפי מה דפירשו דהוה עשה דקיל. ומש"ה לא דחי הל"ת משום דהעשה קיל דאפשר לבטלו. א"כ בכאן נמי אפשר לבטלו דלא ילבש טלית בד' כנפות. או דיעשה אחת עגולה. אך לפי מה שפירשו המפרשים שם בכתובות. ומש"ה מלמדין אותה. וכאן כיון דהדין דאפילו יהא דוחה. מ"מ יכול ללבוש טלית בלא תכלת לא שייך לומר כן. אי לפי דפירשו דא"כ גבי דידה ליכא עשה. והאשה מצווה כמו האיש. וזה הכל לא שייך בכאן רק הכל כדלעיל

דין תעשה ולא מן העשוי סימן ב

הרמב"ם בפ"א מה' ציצית ה' י"א כ'. תלה החוטין בין בני כנפים זו לזו וקשר כנף זה כהלכתו וכנף זה כהלכתו ואח"כ חתכן כו' פסול. שהוא בעז שקשרן היו פסולין וכו'. ובשעה שפסקן נעשו שתי ציצית. נמצא עושה מן העשוי. והנה הרב בכ"מ הקשה וז"ל. ויש לדקדק דמשמע לכאורה שהוא מפורש דדוקא בתלה החוטין בין שתי כנפים הוא דפסלינן כו'. אבל בחוטין שאינם תלוין אלא בכנף אחת. אע"פ שכרוך וקשור ואח"כ פסק ראשי החוטין כשרים וכו' אבל קשה דמשום תעשה ולא מן העשוי בתלאן בכנף אחד נמי יש לפסול וע"ש בכ"מ. ובאמת הא משמע בש"ס סוכה דף י"א ע"א דאין חילוק. דהא מזה שמעינן דלרב פסיקתן זהו עשייתן. ומדר' עמרם חסידא ושם הוה רק דתלאן בכנף אחד ולא פסק. וא"כ כיון דהרמב"ם פסק דלא אמרינן קציצתן היינו עשייתן אפילו בכנף אחד פסול

וי"ל דה"פ דבאמת הרמב"ם פסק שם (ו) דלא בעינן תלייה וקשירה לשמה. והנה הרב הכ"מ אמר שם טעמו. מדקאמר ר' יהודא אמר רב במנחות דף מ"ב. מנין לציצית בנכרי שהיא פסולה כו' ע"ש. וי"ל דהטעם של הרמב"ם דפירש כמ"ש התוס' שם. דא"צ לשמה דסתמא הוה לשמה בציצית. ואם הוה בפירוש שלא לשמה הוה באמת פסול. והנה אם נימא באמת שהרמב"ם ג"כ סובר כמ"ש התוספ'. וא"כ להרמב"ם הוה הפירוש דבעינן קשירה לשמה רק סתמא לשמה הקשירה. ותלייה כמו דלא פסלה מן העשוי כן לשמה לא פסלה. זהו הטעם של הרמב"ם וקשירה ממילא לשמה. וא"כ מש"ה בעי [בשו"ע] במן הסיסין הטעם משום בזוי מצוה. וא"כ הא דאמרינן דבעינן טוויה לשעה. משום דכתיב גדילים תעשה לך. אלמא דלשמואל דס"ל עשאן מן הסיסין פסולין, משום דבעינן טוויה לשמה מיקרי תעשה. אע"ג דעדיין מחוסר מעשה דשזירה וקשירה (ז) וא"כ כיון דזה מקרי תעשה בציצית שפיר [אע"ג דמחוסר מעשה דפסיקה] לא מיפסל משום תעשה ולא מן העשוי. דגם זה מיקרי העשוי בציצית משא"כ לרב דהוא אמר דוקא על הקשירה קאי תעשה וא"כ שפיר לא מיקרי תעשה מה דמחוסר מעשה. ודוקא לרב פסול משום תולמ"ה ומשא"כ הרמב"ם דפסק כשמואל דבעינן טוויה לשמה ולא פסל זה (ח) רק משום דהוה כנף אחד ולא הוה כלל ארבע כנפות. והתורה אמרה על ארבע כנפות. או דהטיל למוטלת (ט) דהוי עבירה דבל תוסיף

ובזה י"ל מה דהקשו התוס' בסוכה דף ט"ו ע"ב בד"ה והכא במילף סוכה מלולב קמיפלגו. ולא איפלגו בלקטן מערב יו"ט ע"ש. והנה י"ל דבאמת הטעם דאמרינן דהוה ולא מן העשוי צ"ל דהוה ולא מן העשוי משום דבמאי בשעת מעש' הוה מחוסר מעש' [דלקיטה] מיקרי ולא מן העשוי (י) וי"ל דהנה אמרינן בסוכה דף ל"ג ע"ב. דכל זמן דלא מטי יו"ט לא מיקרי לולב פסול להיות חל עליו שם דיחוי. דכיון דעדיין לא הוה יו"ט. וא"כ אם אמרינן דיחוי מעיקרא לא הוה דיחוי היה ג"כ הפירוש דלא חל מעולם. וא"כ מש"ה מיקרי ולא מן העשוי. דהא צריך לומר דלא הוה כלל שם לולב או שם סוכה, דאל"כ הוה דיחוי רק דממ"נ דאמרינן דלא מיקרי עליהו כלל מצווה ה ממ"נ פסול (כ)

אך לפ"ז קשה דהיכא דלית ליה לולב אחר והוה מצוה. ובמצוה לא הוה שם דיחוי דראוי לעשות כן ומצוה לעשות [ללקט] (ל) וא"כ היכא דלית ליה לולב אחר והוא מצווה ללקט שיהא לולב כשר. ולא הוה תעשה ולא מן העשוי. ובשלמא בסוכה בהדלה עליה את הגפן וקצצן הוה שפיר תולמ"ה דממ"נ אם הוה בלא"ה צילתה מרובה מחמתה [מסכך] כשר בלאו הכי. וא"כ לא הוה מצוה לעשות כן (מ) ואפילו אם בלא זה דנקצץ ליתא בהך [הכשר] צילתה לבד מרובה מחמתה. מ"מ בשעת הגמר [הקציצה] זה לא הוה מצוה דוקא ליקצץ הך. דיגמור לסכך כל הסוכה בסכך פסול דלמא יקצץ מזה מעט רק דיצרף עם הסכך כשר. כדי דיהיו ביחד צילתה מרובה ומש"ה פסול ממ"נ כנ"ל

אך הנה בספ"מ כתב באו"ח סי' י"ח. דכשר לעשות