שו"ת מהר"ש אלפנדרי ריד

לכתחי' ושוב אחרי כותבי ראיתי להריטב"א בחי' שכתב לתרץ קו' התו' על רש"י וז"ל וי"ל דאע"ג דאדם מקנה דשלב"ל מצוה להפריש על שב"ל ולצורך כבוד שבת התיר הכ' לגמרי ע"כ ואני בארתי בס"ד אבל למ"ד דאין אדם מקנה דשלב"ל שהוא אף בדיעבד ודאי דלא בא הכ' להתיר מפני עונג שבת שלפי"ז אין להק' גם ע"ד התוס' דכת' דבא הכ' להתיר שלא מה"מ דאסור משום די"ל דדוקא שלא מה"מ דהוי רק לכתחי' הוא דהתיר הכ' וע' כ"מ פ"ה מה"ת ה"ט שבא לכלל ישוב דברי הרמב"ם ז"ל דאף לענין (תרו' חמיר) קנין הוא דבר שב"ל לענין תרו' המיר והוי כדבר שלא ב"ל וה"ד הירושלמי פ"ק דתרו' שאמרו ולא מפירות שהביאו שליש ע"פ שלא הביאו שליש ואם תרם תרו' תרומה ע"כ ודו"ק כי קצרתי ולפי מאי דכתי' בכונת דברי רש"י ל"ק מ"ש הר"ש בפ"ד דמס' דמאי דכת' על הש"ס דיבמות וז"ל וקצת קשה דיקרא שם ויפריש בשבת ומן המוקף כדעבד בירושלמי וכו' ועוד מתנה על ודאי ע"מ שביד חברו כמו שמפרש בירושלמי רפ"ז ע"כ והוא דהוק' לו דלר"י מה שעשה שעישר מפרי דביתיה היקל בב' דברים האחד דעשר ע"ד שלב"ל שאסור לכתחי' מה"ת וזאת ב' שלא מן המוקף דה"ה ג"כ אסור מהתורה לכתחי' ולזה תי' דאכתי אין זה תקון משום דאין מתנה בודאי ע"מ שביד חבירו כמ"ש בירושלמי בראש פ"ז כלומר דאף לסברת ר"י דס"ל דלתרום ע"ד שלב"ל דלכתחי' אסור ודוקא בדיעבד מותר הכא נמי להתנות אודאי ע"מ שביד חבירו אסור עכ"פ לתרו' לכתחי' וגרע טפי ודוק, וא"כ הוא דס"ל דאף לס' ר"י דס"ל דאדם מקנה דבר שאינו בידו ואפי' שלא ב"ל דעכ"ז דאסור להתנות ממילא ודאי דלדידן דקי"ל דאין אדם מקנה דבר שלב"ל ושאינו ברשותו וכן אין אדם מפריש תרומה על טבל שעדיין אינו ברשותו ג"כ כל מה שידבר ע"מ שאינו ברשותו דבריו בטלים ומבוטלים ולא כלום

הכלל העולה מדברינו דבעובדא דר"י איתמר בש"ס דהוי דבר שלב"ל פליגו הראשונים ז"ל דלדעת רש"י והרב המאירי הוא דהמעשר שהיה מעשר לכשיבא לרשותו דהוא אף מקרקע שלו דהוי דבר שלב"ל משום דכל שהן ביד אריס ואינו יודע אם יביאם לו בחלקו אם לאו וכמ"ש כרב המאירי ע"ש ואפשר לומר ג"כ דאף שברור לו שיביא לו ממה שנוגע לחלקו אינו יודע אומד הפירות שיביא לו שלא היה מביא לו כל המגיע לו מחלקו אבל התוס' ס"ל דאם היה רגיל תמיד להביא לו מהמגיע לו לא הוי כדבר שלא בא לעולם ובכן הדבר ברור דבנ"ד דלכ"ע דהוי דבר שלא ב"ל ובלאו הכי אף אם לא בא הדבר מפורש בש"ס והרשו' הנ"ל הדבר פשוט דזה הוי מפריש לדבר שלב"ל ולא נצרכה אלא שלא יפקפק בזה שום אדם בעולם וגם להתלמד לנדונים אחרים

ובהיותי בזה ראיתי מ"ש מהרע"א בחי' ליבמות וז"ל תימא מה מבעי בנדרים פרק אין בין המודר דף ל"ז בתורם משלו על של חבירו אם צריך דעת הא נפשט מדר"נ בר יצחק מדחשיב לר' ינאי דס"ל אדם מקנה דבר שלב"ל ואם איתא דא"צ דעת גם עתה יכול לתרום אף שעדיין אינם שלו ולא מיקרי דבר שלב"ל וביותר דהרמב"ם פוסק דא"צ דעת ובריטב"א קידו' (הביאי המ"ל) כתב דהוא אבעיא דאיפשיטא דא"צ דעת ובהר"ש וכו' ע"כ וגם ראיתי בס' ערוך לנר בחידושיו בד"ה שם עשר וז"ל ראיתי קושיא בשם הגאון ר"ע איגר ז"ל לפי מה דקאמר רנב"י להוכיח מזה דר' ינאי ס"ל אדם מקנה דבר שלב"ל א"כ מאי קבעי לי בנדרים דל"ו ע"ב בתורם משלו על של חבירו אם צריך דעת חבירו או לא תיפשוט מהא דרנב"י דצריך דעת דאי אין צריך דעת למה חשיב דבר שלב"ל הרי יכול לתרום על של חבירו וא"כ הוי דבר שב"ל והניח בצ"ע ולפי הנראה שלא היה אצלו ספרו של הג' והרב ערוך לנר הוסיף להק' עוד ויש להשיב עכ"ד אלא