שו"ת מהר"ש אלפנדרי קנב

בהם דלא תלינן בחזה, אבל לדידי חזי לי דאפי' לאותם הסוברים דאינו סותם לא מפני זה יש לומר דגם לענין זה דאין לתלות באיכא מכה בהו דודאי איכא למימר דשנא ושנא דבשלמא דאינו סותם הוא כדקא יהבו טעמא מפני שמתנועיע גם מפני שפושטת צוארה כנ"ל אבל עכ"פ מבואר מזה דעכ"פ דופן מיהא הוי ומהיכא תיתי לדמותו לשאר מקומות שאין הנקב פוסל בהם דה"ה בזה דמלבד די"ל דדיינו לאסור במה שפירשו הם באותם המקומות ולא לאפושי בפלוגתא במה שלא כתבו בפי' ועוד דהסברא מחייבת כן דודאי הוי דופן לענין זה דתלי במכה אף למאן דס"ל דאינו סותם דהתם ה"ט כדכתי' ותו דמה"ט שאמרו שיש לאסור בשאר מקומות מפני שאינו דומה לדופן עי' בחי' הרמב"ן והרשב"א והר"ן ובת"ה דל"ה ע"ב מהם בעצמם מתבאר היטב דדוקא באותם המקומות הוא שיש לאסור ולא בצלעות דודאי דהנהו נמי דופן מקרו וקשה הוא ומסתרך משם אל הריאה וגם ליחתו מרובה ועי' להרב פר"ת שם בסק""ע ל"ב שעשה כמה הוכחות דל"ד מכה בבשר וע"ש דמתבאר דכ"ש בצלעות הללו דתלי בהו ולא דמי לאותן המקומות שפרע הרמב"ן אלא דמאי דדייק הרב מדברי הרמב"ן דלא התנא דדוקא בדופן תלינן ולא בשאר אלא כשיש צמחים בריאה, אחרי שאלת המחי' אין נר' כן מדברי הראשונים הנ"ל, וג"כ עיין בהרשב"ץ בי"ש י"ו ובתשב"ץ ח"ב סי' רס"ג והרשב"ש

והסכמת כל רבני האחרונים להתיר גם בבשר ואף למה שפקפק בזה הכנה"ג בסי' ט"ל הגה"ט אות ל"ו ובתשו' בע"ח סי' מ"ח לאסור בזה ליכא תברא מדבריו כלל לכשהיא סרוכה לעצם הצלעות הללו, ואדרבא מבואר מדבריו דמה שאינו סותם דהיינו גרמה דהוא עדיף לתלות במכה, ועיין עוד להרשב"ץ בס' יבין שמועה ד"ך ע"ג שהתיר אם נסרכה האונה מבפנים שאינו סותם דיש לתלות במכה וכן דעת האחרונים, ולעת הפנאי יש לעמוד ע"ד הרב נדיב לב סי' נ"א ואכמ"ל, ולכל הדברות נראה דלצלעות אלו אין מי שיכחיש דלא הוי דופן אף דאינו סותם, ועי' להר' במ"ח סס"י נ"ה דכתב וז"ל דלענין מנין הצלעות מהם מתחילים למנות וכו' דלאו הא בהא תליא, דבשלמא לענין סתימה כיון שנקרא חזה לענין כהנים נקרא ג"כ לענין סתימה דאינו סותם, אבל לענין המנין הכל תלוי בדופן צר וכל שהוא בצלע ו' אף שהוא ו' עם צלע זו טרפה דכבר יצא למקום הרחב יעו"ש, דמבואר מזה דדוקא לענין סתימה הוא דיש להם דין חזה אפי' למחמי' אבל לא לכל מילי דודאי דופן הוי כמו שאר הצלעות, ואף שמ"ש הר' הוא להחמיר בודאי שיש לנו לומר ג"כ להקל, ומה גם דכלל גדול מסור בידינו מכל הראשונים דאין לנו להוסיף מדעתינו על הטרפיות

ולרווחא דמילתא יש לצרף עוד מ"ש לעיל משם מהרמב"ח וכו"פ וחת"ס דבטרפיות כיון דבחזקת היתר קאי ורוב בהמות כשרות, אף שהספק ספיקא אינו מתהפך וגם בשם אונס חד הוא דיש להתיר, וע"ע בספר נדיב לב ועפ"י כל האמור הוריתי הלכה למעשה להתיר בנ"ד, ואף שהגידו לי מע' החכמים השוחטים דאיזה פעמים הטריפו מחוסר ידיעתם שלא ידעו מהו הדין אין לחוש ע"ז וז"ב

הצב"י שלמה אליעזר אלפאנדרי ס"ט סימן ב תשובת הרה"ג וכו' מוהר"ר יצחק אבולעאפייא בעל פני יצחק על ענין הנ"ל

ראיתי מראות אלהים עולים מן האר"ש האי פס"ד דשדר לן מר מעלת מוהר"ר רבי אליעזר הגדול דרופתקא דאוריתא מבעמן חכמתא חד