שו"ת מהרא"פ פח

(כדי שלא ישאר הנייר חלק ראיתי להדפיס פה עוד זאת

) בפירוש סדר חליצה סעי' נ"ז כ' וז"ל מצאתי כתוב בסדר אשכנזי כשיעמדו יאמר הרב בא"י אמ"ה אשר קדשנו במצותיו וציוונו במצות וחוקים של אברהם אבינו. והטעם מדאמרי' פרק כיסוי הדם בשכר שאמר אברהם אבינו ועד שרוך נעל זכו בניו למנעל של חליצה ע"כ ופליאה נשגבה בעיני שלא נמצא כן בש"ס דידן אלא הכי אמרי' שם דף פ"ט אמר רבא בשכר שאמר אברהם אבינו אם מחוט ועד שרוך נפל זכו בניו לשתי מצות לחוט של תכלת ורצועה של תפילין ע"ש אבל מחליצה לא הוזכר שום דבר אך במדרש תנחומא וברבה מצאתי לשון זה בשכר שאמרתי ועד שרוך נעל אני נותן לבניך מצית חליצה שנאמר וחלצה נעלו. אך גוף המדרש הוא תמוה דהרי אנו מתפללין לאחר גמר החליצה יהי רצון שלא תבואנה עוד בנות ישראל לא לידי חליצה ולא לידי יבום כמבואר בסוף סדר חליצה א"כ מאי שכר וזכות איכא בהא שנתן לנו הי"ת מצות חליצה הא יותר טוב הי' לנו שלא יבוא לידינו מעולם. ואשר נראה בעזהי"ת להבין קצת רמיזות דברי חכמינו ז"ל הוא אחד מעיקרי ויסודי תורתנו שאנחנו בני ישראל מאמינים בביאת המשיח אשר יתגלה במהרה בימינו ויגאל אותנו מגלותינו ויקבץ נדחנו וישיב אותנו לארצנו כידוע ומפורסים בתורת משה ובנביאים ובש"ס וברמב"ם ושגור בפי כל ישראל ונודע לנו אפי' אם ח"ו לא יעשו בנ"י תשובה ויהי' כולם חייבים אפ"ה לעת קץ הימין יבוא גואל צדקנו כמבואר בסנהדרין דף צ"ח דר' אליעזר אמר אם ישראל עושין תשובה נגאלין ואם לאו אין נגאלין ור' יהושע הביא ראיות מן הכתובים דאפי' אם אין עושין תשובה נגאלין עד ששתק ר' אליעזר והורה לדברי ר' יהושע הרי שאנו בטוחין שפל כל אופן אנו נגאלין. ויש להתבונן על זה הרי כל עיקר יסודי תורתנו הקדושה אשר מבטיחין אותנו על הטובה לא נאמרו אלא על תנאי שנהי' טובים וצדיקים ומקיימים מצות השם וכמו שנאמר אם בחקותי תלכו וכ' ואם תאבו ושמעתם וכמו באמת בעבור זאת נתחייבנו לילך בגלות ולחרוב בית מקדשנו מחמת רוב עוונינו וחטאתנו ואיך נחכה על ביאת הגואל והרמת קרננו וגאולתנו בעוד אנחנו מלאי עון. אבל הנראה בזה כי כבר קבלנו מפי חכמינו ז"ל בברכות כל דיבור ודיבור שיצא מפי הקב"ה לטובה אפי' ע"ת אינו חוזר עיין שם דף זין וכל היעודים טובים והבטחה שהבטיח לנו בתורתנו הקדושה אף דהמה ע"ת שנשמע מצות השם מ"מ עכ"פ יתקיימו לעתיד ועי' בזה בעין יעקב ובלח"מ בהל' יסודי התורה ואפי' אם לא ישובו בתשובה מ"מ כולם יתקיימו לסוף ומיושב בזה קושיתם ע"ש אך היא גופא טעמא בעי הרי נתן לנו השי"ת את התורה ולמדנו בכל מקום שהתנאי מבטל המעשה אם נעשה התנאי כדינו א"כ אפי' אי נימא דהדיבור של השי"ת חשוב מעשה וכמו שנאמר בדבר ה' שמים נעשו מ"מ הרי התנאי מבטל המעשה וכמו דנלמד מתנאי ב"ג וב"ר אבל הנראה בזה דהנה קיימ"ל ביבמות ק"ו חליצה מוטעת כשירה דהיינו שאומרם חלוץ לה ע"מ שתתן לך מאתים זוז והטעם אמרי' בפ' המדיר ע"ד דחליצה כיון שאי איפשר ע"י שליח לא מהני בי' תנאי ואין כח בתנאי לבטלו והפ"י בגיטין ע"ה מסביר הסברה דודאי היכי דאיכא דיבור גרידא פשיטא דמהני תנאי דאתי דיבור ומבטל דיבור והיכי דאיכא מעשה גרוע אז נלמד מתנאי ב"ג וב"ר שמהני תנאי והיינו היכי שהמעשה אינו תלוי בגופו רק אפשר היות ע"י שליח אז מהני תנאי אבל מעשה רבה שתלוי רק בגופו ואי איפשר להיות ע"י שליח כמו חליצה וביאה אז לא מהני בי' תנאי דלא אתי דיבור ומבטל מעשה רבה ע"ש והנה ידוע דכל הגלות שהי' לנו עד עתה וכן בתי המקדשים שהי' לנו כולם לא נתקיימו מאחר שהי' ע"י מעשה בני אדם אבל גאולה העתידה ובנין בית המקדש שיבנה ב"ב יתקיימו לעד מחמת שיה' ע"י השי"ת ונמצא לפ"ז כל היעודים טובים והבטחות אי אפשר שיהי' המעשה ע"י שליח מחמת שלא יתקיימו ותלוי בגופו ולזאת לא מהני בי' תנאי כלל כיון דהוי מעשה רבה כחליצה וזה פי' המדרש הנ"ל בזכות שאמר אברהם עד שרוך נעל וקדש את השם נתן לנו השי"ת תורת חליצה דנלמד מני' דמעשה רבא לא מהני בי' תנאי וממילא אנו נהי' בטוחים על גאולתנו ועל ביאת משיחנו אפי' לא נשוב לפניו אכי"ר: