שו"ת בנין דוד ד

ובפרט לפי המבואר בפנ"י קידושין (ס"ג) ובקו"א שם ואחריו החזיק הנובי"ק אבן העזר סי' כ"ח והעלה שם בנפל הגל על האדם איתרע תיכף החזקה דהא נולד לנו ספק אם הוא חי או מת ע"ש וה"ה בנ"ד כיון שפינו את המתים נולד לנו תיכף ספק אם נשארו שם מתים או לא איתרע תיכף החזקה ומהני שפיר הג' ספיקות כנ"ל: ואפילו אם נימא דא"א לצרף כלל דעת הראב"ד ז"ל דרוב הפוסקים חולקים עליו כמבואר במל"מ וגם אפילו לשיטת הראב"ד משמע דאיכא איסור תורה גם בזה"ז וכן מבואר ברמב"ן ז"ל במס' מכות כ"א ע"ש מ"מ כיון דהביה"ק הוא ישן נושן ויש ספק שמא כבר נרקבו העצמות ונעשו לעפר ואינם מטמאין עוד ואף לפי מה שמצדד הח"ס ז"ל סי' של"ג דמעמידין בחזקת כשרות שלא הי' לו קנאה ואין עצמותיו נרקבים ע"ש זה שייך בישראל ולא בעכו"ם א"כ בנ"ד איכא ממילא ג' ספיקות ספק שמא קברי עכו"ם אינם מטמאין ושמא פינו אותם ואפילו את"ל דנשארו עוד ולא פינו לגמרי שמא כבר נעשו לעפר ואינם מטמאין: ב) ובגוף הענין דק"ע אינם מטמאין, עיין במלאכת שלמה באהלות פי"ח מ"ז וז"ל שמעתי בשם הרב המקובל האלקי מוהר"י אשכנזי זצלל"ה כי הנה נפשות ישראל חוצבו מתחת כסא הכבוד קדושים המה וסביב רשעים יתהלכון ומתאוין להדבק עם הקדושה וכו' ובעוד האדם חי לא יכלו ליגע בו וכו' אבל לאחר יציאת נשמתו רוצים להדבק בו בכלי שנשתמש בו קודש וכו' לכן באים לחול על גופו ומשם נמשכה טמאת מת להאדם שמת וכו' משא"כ העכו"ם וכו' ואחרי מותם רחקו מעליהם לכן אינם מטמאין במותם באהל עכ"ל זה הוא טעם א' ועוד מבואר ברבינו רח"ו זצללה"ה הובא ג"כ באבני נזר יו"ד סי' תס"ו שמלאך המות זורק ג' טיפי מרה להאדם קודם שימות ועי"ז לא מצאה הנשמה מנוח עד שיוצאת וע"י הג' טיפין נטמא המת עיי"ש: ונלפענ"ד הכפמ"נ בין הני שני הטעמים דלטעם הראשון קברי עכו"ם אינם מטמאין באהל כנ"ל, אבל לטעם השני משום הג' טיפין גם מת עכו"ם מטמא באהל, דגם לעכו"ם נותן המלה"מ הג' טיפין כמבואר שם באכ"ז ז"ל. ועוד נלפענ"ד נפמ"נ בין השני טעמים דלטעם הראשון גוסס אינו מטמא דהא הרשעים מתדבקים רק לאחר מיתה. ולטעם השני דהג' טיפי מרה המה מטמאים א"כ גם גוסס מטמא, דהא ע"י הג' טיפין נעשה האדם גוסס דלא מצאה הנשמה מנוח עד שתצא מגופו של האדם, והיא פלוגתא במס' נזיר מ"ג ע"א ועיי' שם בתוס' דמהא שמעינן דכהן אינו מוזהר על הגוסס דקיימ"ל כר"י, אבל שיטת בה"ג דכהן מוזהר על הגוסס, ועיין בתוס' נזיר ד' ד"ה גוסס ובפירוש הרא"ש לחלק בין גוסס בידי אדם לידי שמים, ועיי' בגליון הש"ס שם מה שתמה מסנהדרין ע"ח ע"א עיי"ש: ג) ואם כנים דברינו הנ"ל יהי' נכון לתרץ קו' זקיני היש"ש ז"ל ביבמות (ס' ע"ב) דאיתא התם תניא רשב"י אומר גיורת פחותה מבת ג' שנים ויום א' כשרה לכהונה שנאמר וכל הנוף בנשים וכו' והרי פנחס עמהם וכו' תניא רשב"י אומר קברי עכו"ם אינם מטמאין באהל וכו' ואין העכו"ם קרויין אדם ופריך הש"ס מקרא כל הורג נפש וכל נוגע בחלל תתחטאו, ומשש כי הש"ס דבמגע ומשא עכו"ם נמי מטמא עיי"ש, והקשה זקיני היש"ש ז"ל על סמיכות הני תרי מימרא להדדי: ונ"ל ליישב דהנה רשב"י יליף דגיורת כשרה לכהונה מקרא וכל הטף וכו' ופנחס עמהם, ועיין בריטב"א שם דכבר נתכהן פנחס להיות כהן ושממ"נ דגיורת פחותה וכו' כשרה לכהונה והנה לכאורה יש להעיר לפי המבואר במס' זבחים דף ק"א ע"ב למד"א שם דלא נתכהן פנחס עד שעשה שלום בין השבטים וזה הי' בימי יהושע כמבואר ברש"י ד"ה ששם שלום א"כ מנ"ל לרשב"י דגיורת פחותה וכו' כשרה לכהונה הא אז לא הי' פנחס כהן דנתכהן אח"כ, אמנם הדבר נכון לפי המבואר בבעלי התוס' פ' פנחס דמשנעניני למלואים כבר נתכהן פנחס ורק לעבודה ולדורות נתכהן אח"כ למר כדאית לי' ולמר כדאית לי', א"כ שפיר יליף רשב"י דגיורת כשרה לכהונה דהא פנחס הי' עמהם וכבר נתכהן לכהן אכן הבעלי תוס' שם הקשו דא"כ איך טימא פנחס את עצמו בהריגת זמרי הא אסור לכהן לטמאות עצמו ותירצו שם דלא הרגו אלא עשה אותו לגוסס וגוסס אינו מטמא עיי"ש, ולפי"ז מיושב קו' היש"ש הנ"ל על סמיכות המימרות דרשב"י אומר דגיורת פחותה מבת ג' וכו' כשרה לכהונה דהא פנחס הי' עמהם וכבר נתכהן לכהן כדברי הריטב"א הנ"ל א"כ יוקשה איך הרג פנחס את זמרי הא אסור לכהן לטמא את עצמו, ועכצ"ל כתירץ התוס' דגוסס אינו מטמא ופנחס עשה לזמרי שיהי' גוסס וא"כ אי אמרינן דגוסס אינו מטמא א"כ א"א לומר דטמאת המת נמשך מהג' טיפין, דאז הי' הדין דגם גוסס מטמא וע"כ צריך לומר הטעם של טומאת המת הוא כטעם הראשון דלאחר מותו מתדבקים בו הרשעים, ומזה נמשך טומאת המת ע"כ גוסס אינו מטמא וממילא גם מת עכו"ם אינו מטמא וזה הוא ההמשך הא דגיורת כשרה לכהונה להא דק"ע אינם מטמאין דכיון דכהן מותר בגיורת פחותה מבת ג' וכו' א"כ עכצ"ל דגוסס אינו מטמא דעיקר הטעם הוא משום דלאחר מיתת האדם מדבקים בו הרשעים וזה הוא לישראל ולא לעכו"ם ע"כ הביא הש"ס שפיר אח"כ דברי רשב"י דק"ע אינם מטמאין באהל ודו"ק: ד) ונראה לי עוד דבר נכון בעזהי"ת לתרץ קו' היש"ש הנ"ל, על המשך דברי רשב"י דגיורת פחותה מבת ג' שנים ויום א' כשרה לכהונה, מקרא וכל וכו' ופנחס עמהם, להא דתניא רשב"י אומר קברי עכו"ם אינם מטמאין: דהנה רשב"י יליף דגיורת פחותה וכו' כשרה לכהונה מקרא וכל הטף בנשים אשר לא ידעו משכב זכר החיו לכם, והרי פנחס עמהם, ופירש הריטב"א ז"ל דכבר נתכהן פנחס להיות כהן, ושממ"נ דגיורת פחותה וכו' כשרה לכהונה, אמנם לפי זה דאז כבר הי' פנחס כהן, א"כ יוקשה קו' הישיע"ק באו"ח סי' שמ"ג סק"ב, דהא מבואר בש"ס סנהדרין דף ק"ו ע"ב דפנחס קטלי' לבלעם במלחמת מדין, והקשה הישיע"ק הא מת עכו"ם מטמא במגע ואיך טימא פנחס את עצמו, וע"ש ברש"י ז"ל, ומזה הביא הישיע"ק ראי' לשיטת הראב"ד ז"ל ע"ש, והנה למד"א בזבחים קיא ע"ב דלא נתכהן פנחס עד שעשה שלום בין השבטים, וזה הי' בימי יהושע ע"ש ברש"י א"כ לא הי' עדיין פנחס כהן בעת מלחמת מדין ולא יוקשה קו' הישיע"ק אבל למד"א שכבר הי' כהן אם כן יוקשה קושי' הישיע"ק איך הרג פנחס את בלעם, וא"כ לרשב"י דיליף מקרא וכל וכו' דגיורת פחותה וכו' כשרה לכהונה והרי פנחס עמהם, וכפירש הריטב"א ז"ל