שו"ת ברית עולם ד

הקדמה ופתיחה עזרי מעם ה' עושה שמים וארץ. אר"א כל אדם לעמל נברא שנאמר כי אדם לעמל יולד (איוב ה) איני יודע אם לעמל פה נברא אם לעמל מלאכה גברא, כשהוא אומר כי אכף עליו פיהו. הוי אומר לעמל פה נברא. ועדיין איני יודע אם לעמל תורה אם לעמל שיחה, כשהוא אומר לא ימוש ספר התורה הזה מפיך (יהושע א) הוי אומר לעמל תורה גברא. והיינו דאמר רבא כולהו גופי דרופתקי נינהו טובי לדזכי דהוי דרופתקי דאורייתא (סנהדרין צט)

והנה זה המאמר כולו צריך ביאור ונפלא מאד וכבר דקדקו בו המפרשים מאי האי דקאמר ר"א איני יודע אם לעמל תורה אם לעמל מלאכה דהאיך אפשר לספוקי בזה דכל בריאת האדם למלאכה ח"ו. ועיין ברי"ף על עין יעקב דמפרש דקאי על מלאכת מעשה המצות וגם זה קשה במה דקרי לה מלאכה וכי לא אפשר לצייר על מצות אלא בלשון מלאכה. וכן קשה במה דסיים כשהוא אומר וכו' ועדיין איני יודע אם לעמל תורה אם לעמל שיחה וכו'. אשר לזה אין ביאור והאיך יעלה על הדעת לומר כן וברי"ף שם ביאר על מניעת השיחה בדברים בטלים וזה קשה מאד לפרש כן בלשון הגמרא בלשון שלילה מה דמשמע להדיא להיפך. ובחידושי מהרש"א ז"ל פירש שם דהיינו דה"א דתכלית בריאת האדם שנקרא מדבר סתם ובזה נשתנה צורתו משאר בעלי חיים. וגם בזה קשה לכאורה הלשון שיחה דאם רוצה לשלול דלא נימא דתכליתו הוא שהוא מדבר, לא הו"ל למינקט לשון שיחה אלא לשון דיבור כמובן. עוד יש לדקדק מה לשון עמל שייך בדיבור. ועוד דקדק ברי"ף שם מה דאר"א אדם לעמל נברא שנאמר אדם לעמל יולד דמה בא ללמדנו בזה דהלא כתוב מפורש הוא אדם לעמל יולד, ומה חידש ר"א במה דקאמר אדם לעמל נברא. הכי הו"ל למימר כתיב אדם לעמל יולד איני יודע וכו' עיי"ש. ועוד תמוה לי במה דשינה ר"א מלשון הכתוב דלמד מזה דבריו הק' דקאמר אדם לעמל נברא ומסיים מכתוב אדם לעמל יולד. והכי הו"ל למימר אדם לעמל נולד דכתיב וכו'. והנלפע"ד לפרש קצת בענין זה בדרך פשוט ויתורץ דקדוק אחד בירך חברתה הכל בחדא ש מחתא בעה"י

יסוד התורה ופנת הדת ויקרתה מודעת היא לכל כי רבה היא ונעלה היא מאד כי נוחלת היא ומנחלת העוה"ז והעוה"ב לעוסקיה ומה גם להוגיה בעיון נמרץ וברוך הוא אלהינו שבראנו לכבודו והבדילנו לעם קדוש ונתן לנו תורת אמת וחיי עולם נטע בתוכנו. ונתן לנו דייקא במתנה ומסרה לחכמים לדרוש בהם כפי חכמתם וכן בכל דור ודור והכל מרועה אחד נתנו וגם לצעירי התלמידים ניתן רשות לחדש בה אחרי שיעמול בה בכל יכלתו ע"פ הדרך הישר ודרכי רבותינו ז"ל והקדמות אמתיות כל אחד ואחד כאשר יעזור לו החונן לאדם דעה וכל מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש הכל מרועה אחד ניתנו למשה רבינו מפי הגבורה והכל ע"י עמל ויגיעה יעזרהו ה' למצוא מטמונות התורה. ויגעת ומצאת תאמין. וכבר ביאר זאת רבינו הגדול הגר"א ז"ל במשלי (ט"ז כ"ו) על הכתוב נפש עמלה וגו'. וז"ל הק' כמ"ש אם למדת תורה הרבה אל תחזיק טובה לעצמך כי לכך נוצרת והיינו שלומדין לאדם בבטן אמו כל התורה מה שיהי' ביכולת האדם להשיגה כל ימי עמדו בזה העולם וזהו כי לכך נוצרת. וז"ש יגעת ומצאת תאמין כי מה שהיה ואבד יוכל להמצא וזהו כי אכף עליו פיהו כלומר פיהו שלמד כל התורה קודם בואו לאויר העולם הוא יכוף אותו ומכריחו שיעמול במע"ט הרבה כו' ועוד שפיהו מכריחו ללמוד תמיד למצוא אבדתו עכ"ל הזהב עייש"ה. וכל אחד ואחד מחויב ללמוד ולעסוק בתורה בעיון ועמל בכל היכולת. ומבואר דכמו דמה"ת מחוייבים בלמוד תורתנו הק' יומם ולילה כן מחוייבים לעסוק בה בעיון ועמל ויגיעה וכמו שכתב לא ימוש וגו' והגית בו יומם ולילה והיינו במחשבתו בכל לבבו כמש"כ והגיון לבי וכמו שנזכר בכמה מקומות בדברי רז"ל לעמל בתורה בלשון עמלה והיינו טורח ויגיעה בעיון נמרץ. וע"ז תיקנו בברכת התורה לעסוק בדברי תורה והיינו בעיון הפלפול ומשא ומתן של הלכה כמש"כ אם בחקותי תלכו ע"מ שתהיו עמלים בתורה כמו שכתב הט"ז ז"ל באו"ח סי' מ"ז ס"ק א' עייש"ה וע"ז נתקנה לעסוק בד"ת היינו בעסק התורה בעיון היטב. וכן פירש השל"ה הקדוש הא דכל תורה שאין עמה מלאכה וכו' דמלאכה היינו עומק הפלפול עייש"ה. וי"ל דכמו דלימוד התורה מחויב כל איש הישראלי כן מחויבים בעיונה מה"ת מקרא דוהגית בו וגו'. ואף דהשתא במס' מנחות (דף צ"ט ע"ב) תניא רי"א אפילו סילק את הישנה שחרית וסידר את החדשה ערבית אין בכך כלום וכו' לפני תמיד שלא ילין שלחן בלא לחם. אר"א מדבריו של ר"י נלמד אפילו לא שנה אלא פרק אחד שחרית ופרק אחד ערבית קיים מצות לא ימוש ספר התורה הזה מפיך אר"י משום ר"ש ב"י אפילו לא קרא אדם אלא ק"ש שחרית וערבית קיים לא ימוש כו' הרי דבק"ש קיים הך דלא ימוש כו' ובק"ש דשחרית וערבית בודאי ל"ש בה העיון והפלפול לעסוק בה דאינו מחויב בזה כלל. וגם לכוון באמירתו אם לא כוון רק בפסוק ראשון של שמע יצא כמבואר בש"ע או"ח סי' ס'. ואין לומר דבאמת הכתוב דלא ימוש קיים אבל סיום הכתוב דוהגית בו יומם ולילה דפירושו הוא העסק והעיון לפי הנ"ל באמת לא קיים. דמשמעות הגמרא לא משמע כך דכתוב אחד הוא לא ימוש וכו' והגית בו וגו'. ועוד אמאי סיים ודבר זה אסור לאמרו בפני עם הארץ דשפיר נוכל לומר לו דאף דלא ימוש קיים מ"מ והגית בו וגו' לא קיים ולא שייך למיחש שלא יאמר בק"ש סגי ולא ירגיל בניו לת"ת. אלא דבאמת משמע דבק"ש קיים לא ימוש וגם והגית בו וגו' ויקשה כנ"ל

אלא דבאמת כבר ביאר בזה אא"ז הגאון הגדול זצלל"ה בטו"ט בספרו היקר סדר זמנים בסיומא דשיתא סדרי שס דח"ו שלא להבין דברי מאמרם ז"ל כפי הנראה משטחיות המאמר שבק"ש שחרית וערבית יוצאים בו ת"ת ודבריהם אלה כגחלי אש וקצרו בדבריהם לחכם ומבין מדעתו עומק דבריהם וח"ו להבין כפשוטו ממש וממקומו הוא מוכרע שאל"כ יסתרו דבריהם במקומות הרבה שהחמירו מאד בעון ביטול תורה. והביא שם מאמרים הרבה להוכיח לזה. ויותר הקשה שם דרשב"י אדרשב"י ודר'