שולחן המלך על הרמב"ם י

דבדלא מכוין עסקי' דאין איסורו אלא מדרבנן וכמ"ש הר"ן בפירוש הסוגייא שכן דעת הרמב"ם ז"ל כיעו"ש ומ"ש ליתא איסורא כשלהבת ע"ז ומותרת פירוש דהתם בשלהבת ע"ז מותרת בין מדאורייתא ובין מדרבנן משום דליכא למגזר כמו הכא דגזרינן לישב בצילה אפילו כדלא מכוין משום דכאן חיישינן שמא ישהא בישיבה ואתא לכווני מה שאין כן התם דליכא האי חששא והאל היינו כמו שלהבת:

(אה"ן יבי"א ס"ט עיין. להרב הגדול שער המלך ז"ל בפרקין דפ"ב ע"ב דהביא דברי הר"ן ז"ל דפירש הסוגיא הנז' שכתב בדעת הרמב"ם ז"ל דבדלא מכוין אסור מדרבנן ובמכוין אסור דאורייתא ותמה עליו דכיון דאין בו ממש הרי זה דומה לשלהבת דגם במכוין מותר והתם לא. גזרו משום דמיקלא קלי איסוריה והכא גזרו ומיהו היינו במכוין ומכח קושיא זו נטה דעתו יותר לפ' דעת הרמב"ם דמאי דכתב לא ישב בצלה במכוין דוקא קאמר ושוב הביא דברי הרב קרית ספר הנזכר וסיים ושמח לבי כמוצא שלל רב עכ"ל מבואר דהבין בדברי הרב המבי"ט ז"ל דגם הוא מפר' דברי הרמב"ם במכוין ואפ"ה קאמר דאינו אסור אלא מדרבנן ומדמי לה לשלהבת דאין בו ממש אלא דהתם לא גזרו והכא גזרו מטעם הנזכר. וכל זה דלא כמ"ש עט"ר מז"ה המחבר ז"ל. ועיין ג"כ למו"ה הגדול בעל חק"ל ז"ל ביו"ד ח"א דש"ב ע"ג שגם הוא עמד בבירור דין זה דמ"ש דין שלהבת מדין כל האשירה והקשה על דברי הר"ן ז"ל בפי' דלא ישב בצלה לפירושא קמא וזכר עשה לדברי הרב שעה"מ ז"ל הנז' והדר תריץ יתיב מדיליה דלא דמי צל לשלהבת אלא לאבוקה שהשלהבת נתלה בגחלים דאסור מה"ת וה"נ הצל קשורה באילן ויש לאסור במכוין מה"ת ובהכי א"ש שיטת הר"ן כדע' הרמב"ם ז"ל ע"ש וזה כדאסיק עט"ר מז"ה המחבר זצוק"ל בדעת הפוסקים שסתמו. לאסור. כנז'. ועיין מ"ש הרב מ"ז המחבר ז"ל בפ"ז מהלכות ע"ז הי"א ועיין להרב כבוד יום טוב ז"ל בהלכות ע"ז:

פ"ו ה"ו כלי שהיה שם כתוב וכו' נזדמנה לו טבילה של מצוה. וכו'. בשבת פרק כל כתבי דק"ך ע"ב:

פריך הש"ס האי גמי היכי דמי אי דמיהדק קא הוי חציצה אי דלא מיהדק עיילי ביה מיא. . והדר פריך חציצה תיפוק. ליה משום דיו בלחה דתניא הדם והדיו והחלב והדבש יבשין חוצצין לחין אין חוצצין מכל מקום קשוח אלא אמר רבא וכו' היינו טעמא דרבנן דקסברי. אסור לעמוד בפני השם ערום מכלל דרבי יוסי וכו' הכא במאי עסקינן לאהדורי אגמי רבנן סברי טבילה בזמנה לאו מצוה ומהדרינן ורבי יוסי סבר טבילה בזמנה מצוה ולא מהדרינן ופי' רש"י לאו מצוה ואי לא משכח גמי האידנא לישתהי עד למחר וכו' יע"ש:

באופן דמסקנת הגמרא קמיירי בדיו לחה ואין הדיו חוצץ והגמי לא מיהדק והוא משו' דאסור לעמוד בפני השם כשהוא ערום ולרבנן צריך לאהדורי אגמי ואם לא מצא ימתין עד למחר כמו שפירש רש"י ז"ל . ורבינו ז"ל לא הוצרך לבאר דבדיו לחה איירי דזה פשוט ועיין להרב לחם משנה ז"ל:

(אה"ן יבי"א ס"ט את זה קשיא לי בצורת' דשמעחת' דלפי זה דבדיו לחה קיימינן דאלו יבשה הוי חציצה א"כ היכי קאמרי רבנן דמהדרינן אגמי דטבי' בזמנה אינה מצוה ואם יניחנה עד למחר לית לן בה כנז' הרי בזמן זה הדיו מתייבשת ובדיו יבשה תני כברייתא חוצצין ומאי אהני לן דהגמי לא מיהדק אכתי א גופיה הוי חציצה ומה גם לרבינו דפסק כרבנן. קשה הא הוי חציצה דבשלמא לרבי יוסי דסבר טבילה בזמנה מצוה ניחא שהרי אינו מניחו עד למחר ולא תתייבש אלא לרבנן קשה:

והשתא חזינן דאפי' לרבי יוסי נמי קשה דודאי טבילת מצוה לא משכחת לה אלא בהמשך ימים כי יבא יום טהרתו ויטבול ואם זה כתב את השם ביום הטבילה סמוך לטהרתו לא שייך למימר כהדין לישנא היה שם כתוב וכו' נזדמנ' לו וכו' דהא כיון שידע שהיום יטבול לא היה לו לכותבו ולישנא דברייתא משמע שמקודם שנזדמנה לו טבילת מצוה היה שם כתוב וא"כ ודאי דהיינו קודם שיטמא ומאחר שכן היכי משכחת לה שיעבור כל כך זמן ותהיה עדיין הדייו לחה הא ודאי דתתיבש והוי חציצה:

ולכאורה היה נראה ליישב לזה על פי מ"ש הרב פרי הארץ ז"ל ח"ב בה' שבת סי' ד' ד"ט ע"ג לישב ההיא דסוכה גבי עובדא דדוד דאמר איכא מאן דידע אי שרי למכתב שם אחספא וכו' שכתב לישב דעד כאן לא שרי בשמעתין אלא בדיו יבשה דאז הוי גרמא ושרי אבל בדיו לחה פשיטא דאסו' דזה מוחק והגם דבשמעתין אמרו ברייו לחה כדי דלא להוי חציצה לאו למימר' דשרי דהתם ודאי אסיר דהוי מוחק ממש. אלא לענין מה שהק' מחצינ' אמרו דבדיו לחה היא לדחייא בעלמא משום דידע תלמוד' דלא פליגי אלא טעמייהו משום דאסור לעמוד ערום. לפני השם ולעולם דלמסקנא לא שרו רבנן דמאחר דהוי דיו לחה הוי מוחק וכו' יע"ש מבואר יוצא מדברי הרב ז"ל דמסקנת הגמ' הוי בדיו יבש' ומאי דאמרו בגמ' בלחה היינו למאי. דהקשו בש"ס חציצה תיפוק ליה משום. דיו ומשני בלחה ולדחייא בעלמא קמשני הכי ופלוגתייהו הוי אם אסו' לעמו' ערום וכו' או לא ולעולם דמסקנת הגמרא הוי ביבשה ומשום הכי שרו רבנן. ולפי זה נסתלקה קושייתנו דמאי דביני וביני מתייבש הדיו ואיכא חציצה דאדרבא אם היה הדיו לחה הוי. מוחק ממש אבל ביבשה הוי גרם מחק ומותר כמו שכ' הרב ז"ל. אלא דראיתי להרב גופיה שדחה תירוץ זה וכתב דהוי דוחק דידע דאין זה אמת דפשט' דשמעת' מוכח. דאפי' בדיו. לחה הוי גרמא וכו' יע"ש. גם אשור להרב אמר יוסף ז"ל בפרקין שתמה הרב' על מה שעלה בדעת הרב פרי הארץ ז"ל לומר כן דמהש"ס מוכח להדיא דהמסקנא בדיו לחה קיימינן דאי לאו הכי הוי חציצה עי"ש. ואם כן הדרא קושיין לדוכתין דמאחר דבלחה קיימינן ודאי דמתייבש הדיו עד שעת הטבילה והוי חציצה. ועט"ר מו"ר גיסי מעלת הרב ועצום סרו"י כמוה"ר יוסף ישעיה פונטרימולי דמתקרי בכור נר"ו יאיר נסו"א תריץ יתיב דמוכרחים אנו לאוקומי מסקנת הש"ס בדיו לחה והיינו דלעולם עומדת הדיו לחה וסמוכות שלו ממה שכתבו התוספות בנדה ד"ך ע"א. ר"ת פלי קורטא דדיותא שכתבו וז"ל מכאן