שולחן ערוך הרב, אורח חיים עח

מִי שֶׁנִּצְטָרֵךְ לְהָטִיל מַיִם בִּשְׁעַת קְרִיאָה וּבוֹ ד' סְעִיפִים: הָיָה קוֹרֵא קְרִיאַת שְׁמַע וְהִתְחִילוּ מֵי רַגְלָיו שׁוֹתְתִין עַל בִּרְכָּיו — פּוֹסֵק עַד שֶׁיִּכְלוּ לִשְׁתֹת, וְחוֹזֵר לִקְרוֹת , אֲפִלּוּ נָפְלוּ עַל בְּגָדָיו וְיֵשׁ בָּהֶם טוֹפֵחַ עַל מְנָת לְהַטְפִּיחַ , כֵּיוָן שֶׁהֵם מְכֻסִים בַּבֶּגֶד הָעֶלְיוֹן . וְאִם שָׁהָה כְּדֵי לִגְמֹר אֶת כֻּלָּהּ — חוֹזֵר לָרֹאשׁ , כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן ס"ה :

וְאִם נָפְלוּ מֵי רַגְלַיִם בָּאָרֶץ — מַרְחִיק מֵהֶם ד' אַמּוֹת . וְאִם הוּא מָקוֹם שֶׁיְּכוֹלִין לִבָּלַע בַּקַּרְקַע בִּמְהֵרָה — יָכוֹל לְהַמְתִּין עַד שֶׁיִּבָּלְעוּ , וְאֵין חוֹשְׁשִׁין שֶׁמָּא יִשְׁהֶה בְּהַמְתָּנָה זוֹ כְּדֵי לִגְמֹר אֶת כֻּלָּהּ וְיִצְטָרֵךְ לַחֲזֹר לָרֹאשׁ, לְפִי שֶׁאַף אִם יִהְיֶה כֵּן — אֵין כָּאן אִסּוּר בַּמֶּה שֶׁקּוֹרֵא קְרִיאַת שְׁמַע ב' פְּעָמִים, מִפְּנֵי שֶׁהוּא כְּקוֹרֵא בַּתּוֹרָה (וּמִכָּל מָקוֹם לְכַתְּחִלָּה אֵין לִשְׁהוֹת כָּל כָּךְ, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִימָן פ"ה). אֲבָל אִם אֵרַע כֵּן כְּשֶׁעוֹמֵד בַּתְּפִלָּה — לֹא יַמְתִּין עַד שֶׁיִּבָּלְעוּ, כִּי שֶׁמָּא יִשְׁהֶה כְּדֵי לִגְמֹר אֶת כֻּלָּהּ וְיִצְטָרֵךְ לַחֲזֹר לָרֹאשׁ וְיִגְרֹם בְּרָכָה שֶׁאֵינָהּ צְרִיכָה, אֶלָּא יַרְחִיק ד' אַמּוֹת אוֹ יֵצֵא לְחֶדֶר אַחֵר וְיִגְמֹר שָׁם תְּפִלָּתוֹ :

בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? כְּשֶׁבִּגְדוֹ הָעֶלְיוֹן נָקִי וּמְכַסֶּה עַל מֵי רַגְלַיִם שֶׁנָּפְלוּ עַל בְּגָדִים הַתַּחְתּוֹנִים, אֲבָל אִם לִכְלוּךְ מֵי רַגְלַיִם שֶׁבִּבְגָדָיו הוּא מְגֻלֶּה, שֶׁאַף אִם יִרְחַק ד' אַמּוֹת לֹא יִתְפַּלֵּל בִּנְקִיּוּת — לֹא יַפְסִיק תְּפִלָּתוֹ כְּלָל , אֶלָּא גּוֹמְרָהּ בְּמָקוֹם שֶׁעוֹמֵד שָׁם אַף עַל פִּי שֶׁמֵּי רַגְלָיו מְגֻלִּין . וְאֵין צָרִיךְ לְהַחֲלִיף בְּגָדָיו אֲפִלּוּ יֵשׁ לוֹ, שֶׁכֵּיוָן שֶׁלְּאַחַר שֶׁנָּפְלוּ מִמֶּנּוּ מֵי רַגְלָיו אֵין אִסּוּרָן אֶלָּא מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים — לֹא הִטְרִיחוּהוּ לְהַפְסִיק תְּפִלָּתוֹ וְלִלְבֹּשׁ בְּגָדִים אֲחֵרִים, כֵּיוָן שֶׁהוּא עוֹמֵד כְּבָר בִּתְפִלָּתוֹ שֶׁאָסוּר לְהַפְסִיק בָּהּ בִּלְבִישַׁת הַבֶּגֶד . וְגַם אִם בָּא לְהַחֲמִיר עַל עַצְמוֹ — אֵינוֹ רַשַּׁאי . מַה שֶּׁאֵין כֵּן בְּהַרְחָקַת ד' אַמּוֹת כְּשֶׁבִּגְדוֹ הָעֶלְיוֹן נָקִי — אֵין בָּהּ טֹרַח כְּלָל (וְגַם אֵינָהּ חֲשׁוּבָה הֶפְסֵק כָּל כָּךְ כְּמוֹ לְבִישַׁת בֶּגֶד ):

מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ חֳלִי שֶׁמְּטַפְטֵף תָּמִיד מֵי רַגְלַיִם לְאָנְסוֹ, וְאִם כֵּן לֹא יוּכַל לְהִתְפַּלֵּל לְעוֹלָם — יַעֲשֶׂה לוֹ בֶּגֶד סְבִיב אֵיבָרוֹ, כְּדֵי שֶׁבְּגָדִים הָעֶלְיוֹנִים יִהְיוּ נְקִיִּים וְיִכָּנֵס לְבֵית הַכְּנֶסֶת וְיִתְפַּלֵּל. וּבִשְׁעַת הַטָּפַת מֵי רַגְלַיִם — יַפְסִיק וְאַחַר כָּךְ יַחֲזֹר לְמָקוֹם שֶׁפָּסַק, רַק יִזָּהֵר שֶׁלֹּא יַתְחִיל לְהִתְפַּלֵּל כְּשֶׁהֻצְרַךְ כְּבָר לְטַפְטֵף. וְאַף עַל פִּי שֶׁיּוֹדֵעַ שֶׁבְּתוֹךְ תְּפִלָּתוֹ יִצְטָרֵךְ לְטַפְטֵף — אֵין בְּכָךְ כְּלוּם, כֵּיוָן שֶׁאִי אֶפְשָׁר לוֹ לְהַמְתִּין עַד שֶׁיִּטַּהֵר (עַיֵּן סִימָן פ' ):