שולחן ערוך הרב, אורח חיים תצב

תַּעֲנִית שֵׁנִי וַחֲמִישִׁי וְשֵׁנִי אַחַר הַמּוֹעֲדִים וּבוֹ ה' סְעִיפִים: נוֹהֲגִין בִּמְדִינוֹת אֵלּוּ לְהִתְעַנּוֹת שֵׁנִי וַחֲמִישִׁי וְשֵׁנִי אַחַר הַפֶּסַח וְכֵן אַחַר חַג הַסֻּכּוֹת , לְפִי שֶׁחוֹשְׁשִׁין שֶׁמָּא מִתּוֹךְ מִשְׁתֶּה וְשִׂמְחַת הַמּוֹעֵד בָּאוּ לִידֵי עֲבֵרָה , לָכֵן מִתְעַנִּין לִתְשׁוּבָה וּלְכַפָּרָה , כְּמוֹ שֶׁמָּצִינוּ בְּאִיּוֹב שֶׁלְּאַחַר שֶׁהִקִּיפוּ יְמֵי הַמִּשְׁתֶּה וְשִׂמְחַת בָּנָיו הֶעֱלָה עוֹלוֹת מִסְפַּר כֻּלָּם, "כִּי אָמַר אוּלַי חָטְאוּ בָנַי וְגוֹ'". אֲבָל לְאַחַר שָׁבוּעוֹת אֵין נוֹהֲגִין לְהִתְעַנּוֹת , דְּכֵיוָן שֶׁאֵינוֹ אֶלָּא ב' יָמִים — אֵין לָחֹשׁ שֶׁמָּא חָטְאוּ בּוֹ . וְדִין אֲמִירַת הַסְּלִיחוֹת וַ"עֲנֵנוּ" בֵּין "גּוֹאֵל" לְ"רוֹפֵא" וּקְרִיאַת "וַיְחַל" — יִתְבָּאֵר בְּסִימָן תקס"ו :

נוֹהֲגִין לְהַמְתִּין לְהִתְעַנּוֹת אַחַר הַפֶּסַח עַד שֶׁיֵּצֵא כָּל חֹדֶשׁ נִיסָן , מִטַּעַם שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן תכ"ט . וְאַחַר הַסֻּכּוֹת מַמְתִּינִין עַד שֶׁיֵּצֵא כָּל חֹדֶשׁ תִּשְׁרֵי , לְפִי שֶׁהוּא מְרֻבֶּה בְּמוֹעֲדוֹת . וְאַף שֶׁנּוֹהֲגִין בִּמְדִינוֹת אֵלּוּ שֶׁמֻּתָּר לְהִתְעַנּוֹת בְּתִשְׁרֵי אַחַר אִסְרוּ חַג, מִכָּל מָקוֹם אֵין רוֹצִין לִקְבֹּעַ בּוֹ לְכַתְּחִלָּה תַּעֲנִית קָבוּעַ, כֵּיוָן שֶׁאֶפְשָׁר לְהַמְתִּין לְהִתְעַנּוֹת אַחַר כָּךְ:

וְנוֹהֲגִין לְבָרֵךְ כָּל מִי שֶׁיִּתְעַנֶּה בה"ב אַחַר קְרִיאַת הַתּוֹרָה בְּשַׁבָּת שֶׁלִּפְנֵי בה"ב . וּמִי שֶׁעָנָה "אָמֵן" עַל זֶה — אֵין צָרִיךְ לְקַבֵּל עוֹד הַתַּעֲנִית בְּמִנְחָה שֶׁלִּפְנֵי יְמֵי הַתַּעֲנִית . וּמִכָּל מָקוֹם, אִם אַחַר כָּךְ נִמְלַךְ שֶׁלֹּא לְהִתְעַנּוֹת — אֵינוֹ מְחֻיָּב לְהִתְעַנּוֹת מֵחֲמַת עֲנִיַּת אָמֵן. וְאַף שֶׁאָז הָיְתָה דַּעְתּוֹ לְהִתְעַנּוֹת עַל יְדֵי "אָמֵן" זֶה — אֵין בְּכָךְ כְּלוּם אִם לֹא קִבֵּל עָלָיו הַתַּעֲנִית בְּפֵרוּשׁ בְּפִיו, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִימָן תקס"ג :

וְנוֹהֲגִין שֶׁלֹּא לְבָרֵךְ בה"ב בְּשַׁבָּת שֶׁבְּתוֹךְ נִיסָן אוֹ תִּשְׁרֵי, לְפִי שֶׁבְּאוֹתוֹ שַׁבָּת מְבָרְכִין הַחֹדֶשׁ אַחַר קְרִיאַת הַתּוֹרָה, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר שֶׁאֵין מְבָרְכִין בה"ב בְּשַׁבָּת שֶׁהוּא רֹאשׁ חֹדֶשׁ אִיָּר אוֹ חֶשְׁוָן, אֶלָּא מַמְתִּינִים לְבָרֵךְ בְּשַׁבָּת הַבָּא , וְאַחַר אוֹתוֹ שַׁבָּת מַתְחִילִין לְהִתְעַנּוֹת בה"ב. אֲבָל אִם יֵשׁ מִילָה אוֹ חֲתֻנָּה בְּאוֹתוֹ שַׁבָּת שֶׁצָּרִיךְ לְבָרֵךְ בּוֹ בה"ב — מְבָרְכִין בּוֹ בה"ב, אֶלָּא שֶׁנּוֹהֲגִין לְבָרֵךְ בְּמִנְחָה אַחַר קְרִיאַת הַתּוֹרָה:

אִם אֵרַע בְּרִית מִילָה אוֹ שְׁאָר סְעוּדַת מִצְוָה בְּתַעֲנִית בה"ב — מִצְוָה לֶאֱכֹל, וְאֵין צָרִיךְ הַתָּרָה כְּלָל, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִימָן תקס"ח :