שולחן ערוך הרב, אורח חיים תו

מִי שֶׁיָּצָא חוּץ לַתְּחוּם שֶׁלֹּא לָדַעַת וּבוֹ ג' סְעִיפִים: מִי שֶׁיָּצָא חוּץ לַתְּחוּם, שֶׁאֵין לוֹ אֶלָּא ד' אַמּוֹת, וְהֻצְרַךְ לִנְקָבָיו — יָכוֹל לָצֵאת מֵהֶן עַד שֶׁיִּמְצָא מָקוֹם צָנוּעַ לִפָּנוֹת, שֶׁגָּדוֹל כְּבוֹד הַבְּרִיּוֹת . וְעֵצָה טוֹבָה לוֹ שֶׁיִּתְקָרֵב לְצַד תְּחוּמוֹ שֶׁיָּצָא מִמֶּנּוּ, שֶׁאִם לֹא יִמְצָא מָקוֹם צָנוּעַ עַד תְּחוּמוֹ — יָכוֹל לִכְנוֹס, וּלְאַחַר שֶׁנִּכְנַס הֲרֵי הוּא כְּאִלּוּ לֹא יָצָא, כֵּיוָן שֶׁנִּכְנַס בִּרְשׁוּת . אֲבָל אִם מָצָא מָקוֹם צָנוּעַ קֹדֶם — לֹא יִכְנוֹס, אֶלָּא יִפָּנֶה שָׁם וְיִתְרַחֵק מִמָּקוֹם שֶׁנִּפְנֶה עַד שֶׁיִּכְלֶה הָרֵיחַ, וְשָׁם יֵשׁ לוֹ ד' אַמּוֹת. וְאִם נִתְרַחֵק מֵהָרֵיחַ וְנִכְנַס בִּתְחוּמוֹ — כְּאִלּוּ לֹא יָצָא, כֵּיוָן שֶׁנִּכְנַס בִּרְשׁוּת חֲכָמִים, שֶׁחָסוּ עַל כְּבוֹדוֹ וְלֹא הִצְרִיכוּהוּ לַעֲמוֹד בְּמָקוֹם מְטֻנָּף אוֹ רֵיחַ רָע . בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? כְּשֶׁיָּצָא שֶׁלֹּא לָדַעַת . אֲבָל אִם יָצָא לָדַעַת, אַף עַל פִּי שֶׁנִּכְנַס בִּרְשׁוּת לְתוֹךְ תְּחוּם שֶׁיָּצָא מִמֶּנּוּ — אֵין לוֹ שָׁם אֶלָּא ד' אַמּוֹת , אֶלָּא אִם כֵּן נִכְנַס לָעִיר שֶׁשָּׁבַת בָּהּ, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן ת"ה :

זֶה שֶׁאָמַרְנוּ בְּהֻצְרַךְ לִנְקָבָיו — יֵשׁ אוֹמְרִים אֲפִלּוּ לִקְטַנִּים, וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁלֹּא הֵקֵלּוּ מִשּׁוּם כְּבוֹד הַבְּרִיּוֹת לָצֵאת חוּץ לְד' אַמּוֹת אֶלָּא בִּגְדוֹלִים, אֲבָל בִּקְטַנִּים אֵין כְּבוֹד הַבְּרִיּוֹת כָּל כָּךְ, שֶׁהֲרֵי מַשְׁתִּינִים מַיִם בִּפְנֵי רַבִּים , וְגַם אֵין לָחוּשׁ שֶׁיַּעֲמוֹד בְּמָקוֹם מְטֻנָּף, מִפְּנֵי שֶׁבְּמֵי רַגְלַיִם אֵין כָּל כָּךְ טִנּוּף, שֶׁנִּבְלָעִים בִּמְקוֹמָם . (וְיֵשׁ לְהַחֲמִיר כְּדִבְרֵיהֶם ) דְּבַתְרָאִי נִינְהוּ:

לֹא בְּהֻצְרַךְ לִנְקָבָיו בִּלְבָד הֵקֵלּוּ כֵּן, אֶלָּא אֲפִלּוּ אִם גְּשָׁמִים יוֹרְדִים עָלָיו אוֹ שֶׁהַחַמָּה זוֹרַחַת עָלָיו וּמְצַעַרְתּוֹ , כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן ת"ד :