שולחן ערוך הרב, אורח חיים קכב

דִּינִים הַשַּׁיָּכִים בֵּין י"ח לְיִהְיוּ לְרָצוֹן וּבוֹ ג' סְעִיפִים: תַּקָּנַת חֲכָמִים לוֹמַר אַחַר י"ח פָּסוּק "יִהְיוּ לְרָצוֹן וְגו'" כְּמוֹ שֶׁאֲמָרוֹ דָּוִד אַחַר י"ח מִזְמוֹרִים , וְכֵיוָן שֶׁהוּא תִּקּוּן חֲכָמִים וּמִכְּלַל הַתְּפִלָּה — אָסוּר לְהַפְסִיק בֵּינוֹ לְי"ח, אֲפִלּוּ לַעֲנוֹת קַדִּישׁ וּקְדֻשָּׁה , וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר בַּאֲמִירַת "אֱלֹהַי נְצֹר" וּשְׁאָר תַּחֲנוּנִים שֶׁאַחַר הַתְּפִלָּה שֶׁאֵינָן אֶלָּא מִנְהָג וְלֹא חוֹבָה כְּלָל, אֶלָּא צָרִיךְ לוֹמַר "יִהְיוּ לְרָצוֹן" קֹדֶם "אֱלֹהַי נְצֹר". וְאִם בָּא לַחֲזֹר וּלְאָמְרוֹ פַּעַם אַחֶרֶת אַחַר הַתַּחֲנוּנִים — הָרְשׁוּת בְּיָדוֹ. וּבֵין "יִהְיוּ לְרָצוֹן" לֶ"אֱלֹהַי נְצֹר" — מֻתָּר לְהַפְסִיק (וְלַעֲנוֹת כָּל דָּבָר שֶׁבִּקְדֻשָּׁה, אֲבָל לֹא דָּבָר אַחֵר עַד שֶׁיַּעֲקֹר רַגְלָיו , שֶׁהֲרֵי אֲפִלּוּ לָזוּז מִמְּקוֹמוֹ אָסוּר עַד שֶׁיִּפְסַע ג' פְּסִיעוֹת לַאֲחוֹרָיו כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן ק"ד , וְהֶפְסֵק בְּדִבּוּר חָמוּר מֵהֲלִיכָה מִמְּקוֹמוֹ, שֶׁהֲרֵי לְצֹרֶךְ מֻתָּר לְהַלֵּךְ וְאָסוּר לְדַבֵּר כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר שָׁם . וַאֲפִלּוּ לָרֹק אָסוּר קֹדֶם שֶׁפָּסַע, לְפִי שֶׁעֲדַיִן עוֹמֵד לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן צ"ז , כָּל שֶׁכֵּן לְדַבֵּר לְפָנָיו דְּבָרִים אֲחֵרִים). וְאִם הִתְחִיל לוֹמַר "אֱלֹהַי נְצֹר" אוֹ שְׁאָר תַּחֲנוּנִים וְהִתְחִיל שְׁלִיחַ צִבּוּר לְסַדֵּר תְּפִלָּתוֹ וְהִגִּיעַ לִקְדֻשָּׁה — מְקַצֵּר וְעוֹלֶה וּפוֹסֵעַ לְאַחֲרָיו . וַאֲפִלּוּ לֹא קִצֵּר — יָכוֹל לְהַפְסִיק וְלַעֲנוֹת כְּדֶרֶךְ שֶׁמַּפְסִיק לַעֲנוֹת בְּבִרְכוֹת קְרִיאַת שְׁמַע אֲפִלּוּ בָּאֶמְצַע, שֶׁהַתַּחֲנוּנִים אֵינָם חֲמוּרִים כִּתְפִלָּה, אַף עַל פִּי שֶׁעֲדַיִן לֹא עָקַר רַגְלָיו. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאִם אֵינוֹ אוֹמֵר "יִהְיוּ לְרָצוֹן" עַד אַחַר סִיּוּם הַתַּחֲנוּנִים — אֵין בָּזֶה אִסּוּר, שֶׁהֲרֵי בְּבִרְכוֹת י"ח עַצְמָן אִם בָּא לוֹמַר בְּסוֹף כָּל בְּרָכָה מֵעֵין הַבְּרָכָה אוֹמֵר , וְאֵין לְהַחֲמִיר בֵּין י"ח לְיִהְיוּ לְרָצוֹן יוֹתֵר מֵהַבְּרָכוֹת עַצְמָן. וְכֵן נוֹהֲגִין בִּמְדִינוֹת אֵלּוּ . וְכֵיוָן שֶׁמַּפְסִיקִין בֵּין י"ח לְ"יִהְיוּ לְרָצוֹן" בֶּ"אֱלֹהַי נְצֹר" וּשְׁאָר תַּחֲנוּנִים — מַפְסִיק גַּם כֵּן לַעֲנוֹת כָּל דָּבָר שֶׁבִּקְדֻשָּׁה . וּמִכָּל מָקוֹם, אִם יָכוֹל לְקַצֵּר בְּתַחֲנוּנִים כְּדֵי לוֹמַר גַּם "יִהְיוּ לְרָצוֹן" קֹדֶם שֶׁיַּפְסִיק — יוֹתֵר טוֹב לְקַצֵּר. אֲבָל טוֹב לָחֹש לַסְּבָרָא הָרִאשׁוֹנָה שֶׁהוּא עִקָּר, וְלִנְהֹג לְכַתְּחִלָּה לוֹמַר ב' פְּעָמִים "יִהְיוּ לְרָצוֹן", אֶחָד מִיָּד אַחַר י"ח וְאֶחָד אַחַר הַתַּחֲנוּנִים כַּנָּהוּג:

הָרָגִיל לוֹמַר ד' דְּבָרִים אֵלּוּ — זוֹכֶה וּמְקַבֵּל פְּנֵי הַשְּׁכִינָה, "עֲשֵׂה לְמַעַן שְׁמֶךָ". "עֲשֵׂה לְמַעַן יְמִינֶךָ". "עֲשֵׂה לְמַעַן תּוֹרָתֶךָ". "עֲשֵׂה לְמַעַן קְדֻשָּׁתֶךָ" :

יֵשׁ נוֹהֲגִין לוֹמַר "אֱלֹהַי עַד שֶׁלֹּא נוֹצַרְתִּי כו' " בְּכָל יוֹם, וּמֻתָּרִים לְאוֹמְרוֹ בְּשַׁבָּת :