שולחן ערוך, אורח חיים קסח

על איזה מיני פת מברכין. ובו יז סעיפים: היו לפניו חתיכות של פת ופת שלם הכל ממין אחד מברך על השלם אפי' הוא פת קיבר (פי' לחם שאינו נקי) וקטן והחתיכות פת נקיה וגדול' אבל אם השלם שעורים והחתיכות מחטים אפי' היא קטנה מניח הפרוסה תחת השלימה ובוצע משתיהן יחד: הגה וכל זה כשרוצה לאכול משניהם אבל אם אינו רוצה לאכול אלא מאחד יבצע עליו ואין לחוש לשני אע"פ שחשוב או חביב עליו (תרומת הדשן סי' ל"ב):

אם ב' שלמות ממין אחד אחת גדולה ואחת קטנה מברך על הגדולה אם יש לאדם שני חצאי לחם ואין לו לחם שלם יחברם יחד בעץ או בשום דבר שלא יהא נראה ודינו כדין שלם ואפי' בשבת יכול לחברם:

שני גלוסקאות הדבקים יחד שנאפו ונחתך מן האחת והשניה נשארה שלימה טוב להפריד החתיכה מהשלימ' כדי שתהא נראית שלימה ממה שיניחנה דבוק בה אע"פ שנראית יותר גדולה: הגה ולא יבצע ממנה במקום שהיתה דבוקה בחבירתה ששם נראית כפרוסה רק יבצע ממקום השלם שבה: [מהרי"ל]:

פת שעורין ופת כוסמים יברך על של שעורים כיון שהוא ממין ז' אף על פי שהכוסמין יפים פת נקיה ופת קיבר מברך על הנקיה ואם שתיהן נקיות וזו לבנה יותר מזו מברך על הלבנה יותר:

פת עכו"ם נקיה ופת קיבר של ישראל אם אינו נזהר מפת עכו"ם מברך על איזה מהם שירצה ואם הוא נזהר מפת עכו"ם מסלק פת נקי של עכו"ם מעל השלחן עד לאחר ברכת המוציא ואם ב"ה אינו נזהר מפת עכו"ם ואין דעתו לאכול כל הסעודה רק פת עכו"ם כי היא נקיה אבל בני ביתו יאכלו מפת שאינו נקי של ישראל ושתי הלחם מונחים על השלחן צריך לבצוע על פת נקיה של עכו"ם הואיל והוא הבוצע ואין דעתו לאכול אלא מאותו פת ואם בעל הבית נזהר מפת עכו"ם וישראל שאינו נזהר בכך מיסב עמו על השלחן כיון דמצוה מוטלת על בעל הבית יבצע מן היפה של עכו"ם וכיון שהותר לבצוע הותר לכל הסעודה: הגה ודוקא שחביב עליו אותו פת אבל אם אינו חביב עליו בלא איסור פת של עכו"ם אינו צריך להקדימו: (תרומת הדשן סימן ל"ב):

פת הבאה בכיסנין מברך עליו בורא מיני מזונות ולאחריו ברכה מעין שלש ואם אכל ממנו שיעור שאחרים רגילים לקבוע עליו אע"פ שהוא לא שבע ממנו מברך עליו המוציא וברכת המזון ואם מתחלה היה בדעתו לאכול ממנו מעט וברך בורא מיני מזונות ואחר כך אכל שיעור שאחרי' קובעי' עליו יברך עליו ברכת המזון אע"פ שלא ברך המוציא תחלה ואם אכל שיעור שאחרים אין קובעים עליו אע"פ שהוא קובע עליו אינו מברך אלא בורא מיני מזונות וברכה אחת מעין שלשה דבטלה דעתו אצל כל אדם:

פת הבא בכיסנין יש מפרשים פת שעשוי כמין כיסים שממלאים אותם דבש או סוקר ואגוזים ושקדים ותבלין והם הנקראי' רושקלאיי"ש דיאלחש"ו וי"א שהיא עיסה שעירב בה דבש או שמן או חלב או מיני תבלין ואפאה והוא שיהי' טעם תערובת המי פירות או התבלין ניכר בעיסה: [וי"א שזה נקרא פת גמור אא"כ יש בהם הרבה תבלין או דבש כמיני מתוקה שקורין לעקו"ך שכמעט הדבש והתבלין הם עיקר וכן נוהגים]: [רש"י וערוך וכן יש לפרש דעת רמב"ם] וי"מ שהוא פת בין מתובלת בין שאינה מתובלת שעושים אותם כעבים יבשים וכוססין אותם והם הנקראים בישקוני"ש והלכה כדברי כלם שלכל אלו הדברים נותנים להם דינים שאמרנו בפת הבאה בכסנין:

לחמניו' אותן שבלילתן עבה שקורי' אובליא"ש לחם גמור הוא ומברך עליו המוציא וברכת המזון ואותן שבלילתן רכה ודקין מאוד שקורין ניבלא"ש מברך עליהם בורא מיני מזונות וברכה אחת מעין שלש ואם קבע סעודתו עליהם מברך המוציא וברכת המזון ואי אכיל להו בתוך הסעודה שלא מחמת הסעודה טעונים ברכה לפניהם ולא לאחריהם אבל אותם רקיקי' דקי' שנותנים מרקחת עליהם הם טפילים לגבי המרקחת וברכת המרקחת פוטרתן:

פת גמור אפי' פחות מכזית מברך עליו המוציא אבל לאחריו אינו מברך כלום כל שלא אכל כזית:

חביצה דהיינו פרורי לחם שנדבקים יחד ע"י מרק אם נתבשל אם יש בהם כזית אף על פי שאין בו תואר לחם מברך המוציא וברכת המזון. ואם אין בהם כזית אף על פי שנראה שיש בו תואר לחם אינו מברך אלא בורא מיני מזונות וברכה אחת מעין שלש ואם אינו מבושל אלא שהוא מחובר על ידי דבש או מרק אם יש בפרוסות כזית מברך עליו המוציא אפילו אין לו תואר לחם ואם אין בהם כזית אם יש בהם תואר לחם דהיינו שהוא ניכר וידוע שהוא לחם מברך עליו המוציא וברכת המזון ואם אין בהם תואר לחם מברך בורא מיני מזונות וברכה אחת מעין שלש ואם אינו לא מבושל ולא מחובר אלא מפורר דק דק אף על פי שאין בו כזית ולא תואר לחם מברך עליו המוציא וברכת המזון: [וע"ל סי' קפ"ד כמה שיעור אכילה לברך עליו ברכת המזון]:

יש מי שאומר דפירורין שנותנין במי' והמים מתלבני' מחמת הפירורי' אזל ליה תוריתא [פי' כאלו אמר תואריתא כלומר תואר הלחם] דנהמא ואין מברך עליה אלא בורא מיני מזונות וברכה אחת מעין שלש:

יש מי שאומר שפת השרוי ביין [אדום] (מרדכי) אינו מברך אלא בורא מיני מזונות וברכה אחת מעין שלש ונראה שאין דבריו אמורים אלא בפירורין או בפרוסות שאין בכל אחת כזית:

אפילו דבר שבלילתו (פירוש לישת הקמח במים) עבה אם בשלו או טגנו אין מברך עליה המוציא אפי' שיש עליה תוריתא דנהמא ואפי' נתחייב' בחלה דברכת המוציא אינו הולך אלא אחר שעת אפייה ויש חולקין ואומרי' דכל שתחל' העיסה עבה ואפי' ריככה אח"כ במים ועשאה סופגנין [פי' עיסה שלשוה ועשאה כמין ספוג] ובשלה במים או טיגנה בשמן מברך עליהם המוציא ונהגו להקל וירא שמים יצא ידי שניה' ולא יאכל אלא ע"י שיברך על לחם אחר תחל': הגה כל זה לא מיירי אלא בדאית ביה לאחר אפייה תואר לחם [ל' הטור והפוסקים] אבל אי לית ביה תואר לחם כגון לאקשי"ן שקורין בל"א ורימזלי"ך לכ"ע אין מברכין עליהם המוציא ולא ג' ברכו' דלא מיקרי לחם אבל פשטיד"א וקרעפליך מקרי תואר לחם (מרדכי פ' כל שעה) ואין לאכלם אא"כ בירך על שאר הפת תחלה וכל זה לא מיירי אלא בעיסה שאין בה שמן ודבש וכיוצא בו אלא שמטוגן בהם אבל אם נילוש בהם כבר נתבאר דינו אצל פת הבא' בכסנין:

חלוט [פי' כמין פת חולטין אותו ברותחין] שאחר כך אפאו בתנור פת גמור הוא ומברך עליו המוציא: הגה וכן דבר שבלילתו רכה שאפאו בתנור בלא משקה דינו כפת ומברך עליו המוצי' ושלש ברכות וכן אם אפאו באלפס בלא משקה [והרא"ש והר"ן פ' כל שעה ורמב"ם פ"ו מהלכות חלה ושאלתות וטור] ומעט משקה שמושחין בו האלפס שלא ישרוף העיסה לא מקרי משקה [הגהות מיי' פ"ג מהל' ברכות] אבל דבר שבלילתו רכה וטגנו במשקה לכ"ע לאו לחם הוא [תו' והרא"ש ור"ן והר"י פ' כיצד מברכין]:

טרוקנין דהיינו שעושי' גומא בכירה ונותנים בה קמח ומים מעורבין בה ונאפה שם מברך עליו בורא מיני מזונות וברכה אחת מעין שלש ואם קבע סעודתו עליו מברך המוציא וברכת המזון אבל טרית"א דהיינו שלוקחין קמח ומים ומערבי' אותם ושופכי' על הכירה והוא מתפשט ונאפה אין עליו תורת לחם כלל ואין מברכי' עליו אלא בורא מיני מזונות וברכה אחת מעין שלש ואפי' קבע סעודתו עליו:

נהמא דהנדקא והוא לחם שאופין בשפוד ומושחין אותו בשמן או במי בצי' וכן לחם העשוי לכותח שאין אופין אותו בתנור אלא בחמה מברך עליו בורא מיני מזונות:

פשטיד"ה הנאפת בתנור בבשר או בדגים או בגבינה מברך עליה המוציא וברכת המזון: הגה ודוקא שאפאו בתנור בלא משקה אבל אפאו במחבת במשקה אין לברך עליו ואין לאכלו רק תוך הסעודה כמו שנתבא' [דעת עצמו וכ"כ ש"ל]: