שתי הלחם יב

שאלת א $ציור בספר$ הן $ציור בספר$ היום הקריבו לפני ספר שו"ת המאור הגדול ראש גולה ה"ה רבינו משה בעל ההג"ה זלה"ה. שחזרו להדפיסם מחמת רוב חביבותם ויקר ערכם ועל הראיה ראשונה פתחתי בברכה תחלה זו ברכת התורה שנזדמנה לפני תשובת הגאון המחבר ז"ל שכתב על פסק מרן מלכא רבינו הקדוש מוהרי קא זלה"ה שנדפס שם הלא בספרתו תשובת מ"ז בש"מ שהקדיש וכו' וכתב בשטר קנין ונודע שאין קנין לאחר מיתה וכיון שכן בטלה המתנה ורבינו הקדוש ז"ל פסק דהצואה וההקדש קיים והקנין טעות סופר והביא ראיה מדין האחריות דטעות סופר הוא עי"ש והגאונים מוהרמ"א הנז'. ומוהר"ם מפאדוה ז"ל חלקו עליו ודחו ראיותיו בדברי טעם כדחזי בתשובה מ"ק עי"ש ותמצא גדולת הדרת רבינו הקדוש ז"ל אפי' עם בר פלוגתיה דכתבו אליו שמפני כבודו עשו מעשה כדבריו וקיימו ההקדש כי ידעו דכל החולק עליו כחולק על השכינה עכ"ז להיות דבר תורה ללמוד היו צריכין ולפיכך היו דוחין האחריות דמ"ם הוא באומרם דהתם הטעות הוא שהיה לו לכתוב ולא כתב אבל היכן מצינו בדבר הנכתב שנאמר שמה שכתבו קנין היה טעות סופר עי"ש ומתוך שמחה של תורה אורו עיני ומצאתי תניא דמסייע לרבינו מוהריק"א ז"ל במסכת תמורה דף קכ"ה ע"ב הרי הריזו תמורת עולה תמורת שלמים ה"ז תמורת עולה דר"מ ר"י אומר אם לזה נתכונו מתחלה הואיל ואי אפשר לקרות שניהם כאחד דבריו קיימין ואם משאמר ה"ז תמורת עולה נמלך ואמר ה"ז תמורת שלמים ה"ז תמורת עולה עי"ש ע"כ ואמרו בגמרא לא נחלקו דאם אמר ה"ז תמורת עולה ושלמים דבריו דבריו קיימין ואינה קריבה כיון שעשאה תמורת שניהם לא נחלקו אלא באומרו תמורת עולה והפסיק בתיבת תמורת שלמים ר"מ סבר ודאי שהוא חזרה שחזר ממה שהיה רוצה שתהיה תמורת עולה וחזר ועשאה תמורת שלמים ואין בידו לחזור שדבריו הראשונים קיימים שהמימר תכף בדיבורו חלה קדושה על התמורה דאם כוונתו שתהיה תמורת שניהם ואינו חזרה הי"צל תמורת עולה ושלמי ור"י סבר לעולם דאינו חזרה ואיהו סבר אם אומר תמורת עולה ושלמים לא תקרב לכן אומר תמורת עולה תמורת שלמים בחושבו שע"י כך תקרב וטעה בזה ולכך דבריו קיימים שאינו חזרה וכאלו אמר תמורת עולה ושלמים ולא תקרב ואיהו חשב לטובה ולא אהני ליה דבר שפתים עי"ש עם פי' רש"י ותוספות ז"ל

וא"כ הרי ראיה ברורה שהגם שאנו רואים שאמר תמורת עולה תמורת שלמים דמשמעותי חזרה דאי לא תימ' הכי היצ"ל תמור' עולה ושלמים עכ"ז אמרינן דטעה בדין וחשב ליפות כח התמורה ולא עלה בידו א"כ הכא הוא הדין נמי בההוא עובדא כיון שהיה ש"מ שדבריו קיימין ככתובין וכמסורין דמו ואמירה לגבוה א"כ מה שאנו רואין הקנין הוא שטעו בדין וחשבו ליפות כח ולא עלה בידם אך לא מפני כך מגרעינן כח הצואה אלא אמרינן טעות סופר הוא כמו שכתב רבינו ז"ל

ובזה תירצתי קושיא גדולה שהקשה הרב בעל תי"ט ז"ל בפ"ז מדמאי משנת ו'